יעדי המיחזור של המשרד להגנת הסביבה

חוק מיחזור הפסולת, אשר נכנס לתוקפו בתחילת שנת 1998, חייב כל רשות מקומית להציב באופן הדרגתי מתקני איסוף לרכיבי פסולת שונים, לצורך הפרדת פסולת למיחזור מן האשפה הכוללת, לצורך מיחזור.

מוצרים כגון: פלסטיק, עץ, קרטון, חלקי אלקטרוניקה משומשים, זכוכית ונייר, היו אמורים להיות מופרדים במיכלים מיוחדים עבור כל אחד מהם, לפי היעד הבא: עד סוף שנת 1998 כעשרה אחוז מן הפסולת אמור היה להיות מופרד וממוחזר. שנתיים לאחר מכן- עד כחמישה עשר אחוז.

היעד עד סוף שנת 2007 – לפחות כעשרים וחמישה אחוז מן הפסולת הכוללת, לרבות אריזות, אמור היה להיות מופרד ומועבר למטרת מיחזור.

כעת, כשלוש שנים לאחר הצבת יעד המיחזור האחרון, כאשר הנתונים אינם כל כך מעודדים ועומדיל על כ-20 אחוז מהפסולת הכלל ארצית, החליט ארגון “אדם, טבע ודין” להגות הצעת חוק, אשר תמשיך את הגדרת יעדי המיחזור של המשרד להגנת הסביבה בישראל לארבע השנים הבאות.

חוק זה אושר לאחרונה בידי וועדת הכלכלה של הכנסת וכונה “חוק האריזות“.

“חוק האריזות” קובע כי בתוך ארבע שנים מהיום, יוגדר יעד המיחזור לפי תחומים באופן הבא:

פסולת אריזות קרטון ונייר-60  אחוז, מיחזור זכוכית (אריזות) – 50 אחוז, אריזות מבוססות פלסטיק- 22.5 אחוז ועת-12 אחוז. לדבריהם של דוברי ארגון “אדם, טבע ודין”, לא רק שזה אפשרי גם בשל תשתית המיחזור הענפה הקיימת וגם בשל העובדה כי כבר כיום ממוחזרת פסולת הקרטון והנייר ב-25 אחוז, הגדרת ייעדי מיחזור אלו  גם הכרחיים.

בנוסף לכך, חברי ארגון “אדם, טבע ודין” מדגישים, כי הצעת חוק זו שלהם כלל אינה דורשת שינוי תשתית המיחזור הקיימת או הגדרות ייעודיות חוקיות אחרות בנושא. לדבריהם, ניתן לנצל את תשית המיחזור הקיימת, כולל מפעלי המיחזור למיניהם, על מנל להגיע לייעדים אשר הגדירו ואף יותר מכך, ולמנוע את זיהום הסביבה מכמיליון טונות (!) של פסולת אריזות בשנה.

לצורך השוואה עולמית, במדינות אירופאיות מסויימות, לרבות מדינות מזרח אירופה, אשר הצטרפו לאיחוד האירופי, יחד עם קיום תוצרת גולמית מקומית נמוכה ותשתית מיחזור דלה יותר מבישראל, ייעדי המיחזור שלהם עברו מזמן את יעד ההכרח האירופי ועומדים על כממוצע של 70 אחוז מכלל פסולת האריזות שלהן.

לפי מדינות אירופאיות אלו, ישנו סולם עדיפויות מסויים ומוסכם לגבי שימוש בפסולת ומיחזורו והוא מסודר באופן הבא:

1. הורדה משמעותית של כמויות הפסולת המיוצרות.
2. שימוש בפסולת קיימת למיחזור
3. מיצוי והפקת אנרגיה מפסולת – השבה
4. הטמנת פסולת במקומות מיועדים לכך, לרבות שריפתם ללא הפקת אנרגיה בתוך כך.

לפי סולם עדיפות אירופאי זה, המיחזור עדיף מבחינה כלכלית ומבחינת הגנת הסביבה, על פני הטמנה ושריפה של פסולת, דבר אשר ימשיך לגרום לזיהום סביבתי של הקרקעות, המים והאוויר.

ובכן, הגדרת ייעדים ועיגונם בחוק זה דבר אחד, ודבר מבורך, אך יש עוד דרך ארוכה  על מנת ליישם יעדים אלו וזאת בכמה מישורים:

ראשית, יש הוא להעלות את מודעות הציבור למיחזור פסולת ביתית ולא רק באמצעות פרסומת טלוויזיונית אלא ממש פעילות קהילתית בנושא, במיוחד בעבור אוכלוסיה בוגרת יותר, אשר אינה רגילה להפריד פסולת, והקמת קהילות ירוקות.

שנית, יש לעודד מפעלי תעשייה להשתמש מחומרים אשר מופקים מפסולת ממוחזרת מקומים ולא מיובאת וזאת אולי באמצעות פיקוח על ייבוא המוצרים הממוחזרים ממדינות זרות במחיר זול יותר, אשר פוגע ישירות ברווחיהם של מפעלי המיחזור המקומיים אשר נתקלים בשוקת שבורה בבואם לשווק את תוצרתם לתעשיות בארץ.

ולבסוף, בחינת אופן שימוש בפסולת ממוחזרת לטובת תשתיות לאומיות שונות, כגון הקמת כבישים וסלילתם, בנייה, הפקת אנרגיה ועוד.