מיחזור הנייר בישראל
הישראלים מייצרים בשנה כמיליון טון של פסולת נייר וקרטון שמתוכם נאספים למיחזור רק 26 אחוזים. כעשרה מפעלים של מיחזור נייר שפועלים בארץ ממחזרים בשנה 260 אלף טון של נייר עיתון, מחברות משומשות, ספרים ישנים, אריזות קרטון של מוצרי מזון.
חברת “אמניר” מקבוצת חדרה, החברה המובילה בתחום מיחזור הנייר בישראל, ממחזרת כ- 210 אלף טון של פסולת נייר וקרטון. יתר 50 אלף הטונות נאספים ע”י המפעלים האחרים ומובלים למיחזור בראשון לציון, אופקים, חדרה, תל אביב רמת גן ובני ברק במפעלים לנייר.
הגיוון במוצרים שעשויים מנייר ממוחזר הוא גדול. דפי תזכורת, קופסאות קרטון קלות, מגשיות, פסי קרטון לפיצה, תחתיות נייר בגדלים שונים, מכסים למגשיות אלומיניום, גלילי נייר מתנה ועוד הרבה….
חלק גדול מהנייר נאסף ע”י המפעלים ישירות מבתי עסק שמעוניינים בשירות גריסה של מסמכים סודיים, בדחסנים שמוצבים במפעלים, ובשקיות יוטה לבתי עסק. כדי לקבל או לרכוש מתקן לאיסוף נייר, צריך רק ליצור קשר עם אחד מהמפעלים והנייר ייאסף.
פסולת נייר ביתית היא בעייתית הרבה יותר. פעם בישראל היו ממחזרים בשביל האגודה למען החייל אבל לאיטם נעלמו המתקנים לאיסוף מהנוף העירוני בישראל ובגלל העדר חקיקה ותשתיות, אופן איסוף של הנייר למיחזור והנפח תלוי ברשויות המקומיות.
פרויקטים למיחזור נייר ברחבי הארץ
מספר גדל והולך של ערים בישראל החל בפרוייקטים מקיפים להגדלה משמעותית של כמות הנייר הממוחזר. האחרונה לפעול היא עיריית ירושלים שהחלה בהצבת עשרות מיכלי מיחזור נייר ברחבי הבירה. בשלב ראשון הוצבו מיכלי איסוף כחולים בחדרי אשפה במספר שכונות. המיכלים דומים בצורתם למיכלי אשפה וניתן להשליך את כל סוגי הנייר: נייר לבן, נייר עיתון, נייר צבעוני, מעטפות ודברי דואר, ספרים משומשים, אריזות קרטון קלות ודקות.
גם העיריות האחרות בישראל עשו מאמץ והגיעו להסכמים יצירתיים עם המפעלים למיחזור נייר.
ברמת השרון למשל הגיעו להסכם עם “אמניר” לפיו החברה תציב מאות מתקנים לאיסוף נייר בבתי הספר בעיר ובתמורה לנייר שיביאו התלמידים, תספק “אמניר” לבתי הספר מוצרי נייר, לכל בית ספר לפי כמות הנייר שנאספה.
מועצת אבן יהודה הגיעה להסכם דומה עם “אמניר” להצבת כלובים אסתטיים לאיסוף קרטונים ונייר לבן ובתמורה תתן למערכת החינוך בריסטולים וניירות ותבנה תוכניות חינוכיות להטמעת החינוך למיחזור.
כל תושב בישראל יכול לגלוש לאתר הרשמי של העיריה המקומית ולבדוק היכן מוצבים מיכלים לאיסוף נייר.
פעילות ארצית
ברמה הארצית אין כמעט פעילות מקיפה. אומנם העבירו את חוק האריזות שהגיש חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס בשיתוף עמותת אדם טבע ודין, שלפיו האחריות על מיחזור אריזות המוצרים תוטל על כל היצרנים והיבואנים בישראל אבל המשרד להגנת הסביבה בישראל מסתפק ביעד מיחזור של 60% מסך פסולת הנייר והקרטון עד 2014.
מאמצים נוספים נראו כאשר חברת דן הודיעה השנה שבשבילה תם עידן הנייר ומ- 2010 נשתמש בכרטיס מגנטי כדי לנסוע באוטובוס. גם חברת הרכבות תורמת והציבה מיכלים לאיסוף כרטיסים בכניסה לתחנות הרכבת.
בסוף העשור הראשון במאה ה 21 כל הפרוייקטים הנ”ל מביאים את סך מיחזור הנייר לבערך 26%.
כך כולנו מעריכים, כי המשרד להגנת הסביבה לא פירסם נתונים חדשים ממאי 2007, כמעט 3 שנים.
לשם השוואה, כבר ב 2008 הביאו פינלנד וגרמניה את היקף מיחזור הנייר ל 80%, ואיטליה, בלגיה וספרד קצת מאחור עם 48%-55%.
כשיודעים שרוב הנייר לא ימוחזר, אולי כדאי פשוט לתרום את החלק שלנו באי צריכת נייר ולהימנע משימוש בנייר מלכתחילה. חברות, אירגונים ואנשים פרטיים החלו להעביר חלק גדול מהעבודה המנהלית לעבודה ממוחשבת ללא נייר, לעודד צילום והדפסה דו צדדית, הפניית הודעות פקס למחשב, ושימוש בנייר ממוחזר כאשר אין ברירה אלא להקריב עץ באמזונס.
