ממשלת ישראל הציבה לעצמה יעד של ייצור 10% מצרכי האנרגיה של המדינה מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2020, בסיום שנת 2010 ועם ראשיתה של 2011 יעד זה נראה רחוק מאוד אולי אף לא בר השגה בשנת היעד שנקבעה.
מבחינת רצון וגופים תעשייתיים שמוכנים לקחת את האתגר שבייצור מסיבי של אנרגיה ממקורות מתחדשים אין בעיה בישראל אך הממשלה אינה מתמרצת, מתקצבת ותומכת בנושא כפי שהיא צריכה לעשות נוכח ההשפעות הסביבתיות והכלכליות של שימוש באנרגיות מתכלות – אפילו נוכח תגליות הגז העצומות לחופי ישראל.
אנרגיה מתחדשת בישראל – ייצור חשמל
בשנים 2008-2009 ייצור חשמל ממקורות של אנרגיות מתחדשות היווה רק כ-0.1% מכלל הצריכה והייצור במשק, מספר זעום וחסר משמעות מכל הבחינות, אך בשנת 2009 ניתן היה לראות עליה של 50% בצריכת חשמל מאנרגיה מתחדשת וזהו נתון שיש בו משהו מעודד ושנבע בעיקר מהקמת מתקנים סולאריים (פוטו-וולטאים) רבים יותר.
- בשנת 2008 יוצרו 1,664 קוט”ש ממתקנים סולאריים ביתיים ובשנת 2009 כבר יוצרו 457,157 קוט”ש
- ב-2008 יוצרו 25,274 קוט”ש במתקנים מסחריים וב-2009 יוצרו 3,522,098 קוט”ש
בישראל מיוצרים עד 50 מיליון קוט”ש של חשמל מאנרגיות מתחדשות בשנה, למרות ההדים התקשורתיים והציבוריים של אנרגיה סולארית, רוב החשמל המיוצר ממקורות מתחדשים הוא ממקורות אחרים כמו טורבינות רוח, מתקני ביו-מסה ותחנות הידרו-אלקטריות המפיקות חשמל מאנרגיית ים. היבט נוסף של העלייה בצריכת החשמל מאנרגיה מתחדשת בשנת 2009 יכול להיות ההאטה הכלכלית שאפיינה את התקופה ההיא ובכך התעשייה והציבור צרכו פחות חשמל אך המדינה (חברת החשמל) עדיין חייבת לרכוש את כל החשמל שמיוצר בעזרת אנרגיה מתחדשת בישראל.
מכך ניתן להבין כי על מנת לייעל את משק החשמל וליצור מערכת ייצור חשמל סביבתית וברת קיימא יותר יש גם לקדם נושאים של התייעלות אנרגטית, שיכולים לחסוך המון בצריכת חשמל ובצורך להקים תחנות כוח חדשות, וגם קידום הקמת מתקנים של ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות.
הספק הייצור מאנרגיות מתחדשות לעומת היעדים
על מנת לעמוד ביעדי אנרגיה מתחדשת בישראל שעומדים על 10% עד שנת 2020 יש צורך להקים מתקני ייצור בהספק מותקן של 1,400מגה-וואט לפחות, לצורך כך הממשלה החליטה כי בין 2010-2020 תוקם תחנת כוח של 250 מגה-וואט בכל שנה (ממקור מתחדש כמובן).
המצב נכון לסיום 2010 הוא מתקנים קיימים שמשתמשים באנרגיה מתחדשת בישראל בהיקף של 69 מגה-וואט בלבד – 24 מגה-וואט במתקני רוח, ביו מסה ומים ו-45 מגה-וואט ממתקנים סולאריים – 5% בלבד מתוך יעד הממשלה.
תעריפי ההזנה – מוכרים את החשמל לרשת הארצית
על מנת לתמרץ את הקמתם של מתקני אנרגיה מתחדשת בישראל הממשלה קבעה מדיניות של תעריפי הזנה (Feed-In) שנקבעים עפ”י מכסות ייצור מוגדרות. תעריף ההזנה הוא המחיר שאותו מתחייבת המדינה לשלם לבעל מתקן הייצור עבור החשמל שלו לתקופה של 20 שנה. לכל סוג של מקור ייצור חשמל יש תעריף מיוחד שהוא כמובן יקר יותר מאשר החשמל “הרגיל” וכך היזמים ובעלי המתקנים אמורים להרוויח.
מכסות ייצור החשמל ממקורות אנרגיה מתחדשת בישראל
- מערכות פוטו-וולטאיות קטנות (עד 50 קילו-וואט): מערכות ביתיות מייצרות כ-2.1 מגה-וואט מתוך מכסה של 15, מערכות מסחריות קטנות מייצרות כ-43 מגה-וואט מתוך מכסה קודמת שהוגדלה ומאז יצאה מכסה חדשה של עוד 120 מגה-וואט.
- מתקני פוטו-וולטאיים בינוניים (50 קילו-וואט עד 5 מגה-וואט): יש מכסה של 300 מגה-וואט עד 2014 אך הוגשו בקשות להקמת מתקנים בהיקף של 1,000 מגה-וואט ואושרו הקמתם של 17 מגה-וואט בלבד אך המדינה אמורה להגיע למכסה של 300 עד 2014 ואולי אף מעבר לכך בגלל הקלות באישורים ובתכנון.
- טורבינות רוח: המכסה להפקת חשמל באמצעות אנרגיית רוח היא של 30 מגה-וואט אך הוקמה רק טורבינה אחת בהיקף של 3.5 קילו-וואט (ללא הטורבינות ברמת הגולן) בגלל מגבלות וחסמים תכנוניים.
- מתקנים פוטו-וולטאיים גדולים (מעל 5 מגה-וואט): אין בישראל מתקן פעיל בהיקפים אלו נכון לתחילת 2011 והקמתו לש מתקן כזה אורכת כמה שנים. המתקנים שאמורים לקום הם בהיקף של 330 מגה-וואט מתוך מכסה של 700 עד 2014. הפרויקט הגדול ביותר הוא “אשלים” שאומר להכיל שני מתקני תרמו-סולאריים ומתקן פוטו-וולטאי בהיקף של 220 מגה-וואט ו-30 מגה-וואט בהתאמה.
