טלוויזיות, כמו מחשבים ושאר מוצרים אלקטרוניים, מתקדמות מבחינה טכנולוגית מאוד מהר, רק לפני שנים לא רבות לכולנו היו טלוויזיות ענקיות וכבדות בבית וכיום לרובנו כבר יש מזכים דקים וגדולים תלויים על הקיר.
חומרים רעילים בטלוויזיות ומסכים
כמעט כל ציוד אלקטרוני מכיל מידה כזו או אחרת של חומרים רעילים שמשמשים בתהליך הייצור / תפעול שלהם. זו הסיבה העיקרית לכך שקיים בכלל תחום של מיחזור פסולת אלקטרונית – מעבר לערך הכלכלי של חלק מהמתכות בציוד. מסכי טלוויזיה, בעיקר מסכי ה-CRT של מחשבים וטלוויזיות גדולות (שמנות) שהיו נפוצות בעבר, מכילים בין היתר אחוזים גדולים יחסית של עופרת וכמויות קטנות יותר של כספית, כרום, דיוקסינים שונים, חומצות חזקות מסוללות וקבלים ושאר חומרים רעילים למיניהם. חומרים אלו מזיקים לבריאות בני אדם שנמצאים בקרבה מרכזי פסולת אלקטרונית, הם יכולים לחדור למי תהום, לאדמה חקלאית, להרעיל בעלי חים ומערכות אקולוגיות שלמות.
ערך כלכלי של מיחזור טלוויזיות
כמו רוב הדברים, מיחזור טלוויזיות צריך להיות בעל ערך כלכלי כלשהו עבור הגורמים המעורבים בתחום – רצוי גורמים מוסמכים ומאושרים על ידי המשרד להגנת הסביבה שיטפלו בכל הפסולת כהלכה ולא רק ימיינו מתכות יקרות. הערך הכלכלי הזה של מיחזור טלוויזיות מגיע מהפרדת המתכות היקרות שנמצאות במסכים והעברה שלהן להתכה ושימוש חוזר – במפעלי התכה בישראל או בעולם. מתכות יקרות שנמצאות בטלוויזיות הן זהב, כסף, נחושת, אלומיניום ועוד.
תהליך פירוק ומיחזור טלוויזיות
מיחזור טלוויזיות בישראל מתבצע על ידי חברות פרטיות הפועלות בתחום כדי למכור את המתכות היקרות בפסולת אלקטרונית, מרכזי תעסוקה בחסות רשויות מקומיות ו/או המשרד להגנת הסביבה המעסיקים קשישים ואוכלוסיות מיוחדות אחרות. כמו כן פועלים בתחום למרבה הצער גורמים “פיראטיים” שמפרקים רק את המתכות מפסולת אלקטרונית אך משליכים את כל היתר לאשפה רגילה או במזבלות לא חוקיות. התהליך של מיחזור טלוויזיות כולל פירוק של הרכיבים השונים, הפרדת חלקי מתכות בעלות ערך למיכלים נפרדים, הפרדת רכיבים המכילים חומרים רעילים והעברתם לטיפול הולם, הפרדת חלקים אחרים שניתן למחזר (פלסטיק למשל) ואת כל מה שאין בו שימוש או יכולת מיחזור מעבירים לטיפול אשפה רגיל – כאשר לרוב מדובר על הטמנה.
