שימוש חקלאי בבוצת השפכים הוא סכנה בריאותית

בעוד שמרבית האזרחים בישראל אינם מודעים מה קורה למי הביוב שלהם אחרי שזרמו בכיור או במקלחת, בפועל בישראל ממחזרים כ-80% מהמים לשימוש חוזר בחקלאות. אך עוד פחות יודעים כי רוב בוצת השפכים בארץ משמשת למטרות חקלאיות. כעת מומחים שונים מזהירים כי שימוש בבוצה שפכים זו למטרות חקלאיות עשוי להוות סכנה בריאותית בעת שימוש בגידולי ירקות ופירות למאכל.

מה זו בוצת שפכים?

המשרד להגנת הסביבה מספק נתונים המראים כי 94% ממה שנותר לאחר טיהור וטיפול במי הביוב במתקנים יבשתיים מועבר לטיפול תעשייתי שהופך את כל החומרים הללו לדשן חקלאי. בוצת שפכים היא מגוון רחב של חומרים הנותרים בתצורה שכפי שניתן להבין מהשם דומה לבוץ במידה מסוימת. אלו חומרים, מוצקים ומשקעים שונים שנשארו אחרי שמי השפכים והביוב עברו טיפול לטיהור וניקוי שלהם כך שניתן יהיה להשקות בהן שדות ומטעים. טיהור מי שפכים כולל שימוש במאגרי שקיעה וחמצון גדולים, תהליכי הפרדת המוצקים מהמים וכן הלאה – יש רמות טיהור שונות ומתקנים הפועלים בטכנולוגיות שונות. בוצת שפכים היא שאריות מוצקות של ביוב אנושי, מי שפכים תעשייתיים וכדומה – כך שמדובר על חומר לא סימפטי בלשון המעטה מבחינת ריחות והימצאות חומרים וחיידקים מסוכנים.

אותם משקעים שנותרים לאחר טיהור מי השפכים, בוצת שפכים, מועברים במיכליות ומשאיות למתקני טיפול בבוצה שהופכים אותה בתהליך תעשייתי מסוים לדשן חקלאי – קומפוסט. המתקנים הגדולים והמרכזיים בישראל הם בבקעת הירדן, ליד צומת ראם ובסמוך לקרית גת. מתקן בר-עידן הסמוך לקרית  גת עלה לכותרות כאשר העירייה והתושבים יצאו נגדו עקב מפגעי ריח חזקים ומהותיים באזור העיר כולה. בקרוב אמור לקום מתקן יבשתי חדש לטיפול בבוצת שפכים והפיכתה לדשן חקלאי – מתקן בגוש דן בחסות איגוד”ן. יש לציין כי בעבר בוצת השפכים בישראל הועברה למטמנות או שפשוט פיזרו אותה בשטחים פתוחים – מה שגרם כמובן למפגעים סביבתיים חמורים.

הסכנות שבשימוש בבוצת שפכים בחקלאות

בשנים האחרונות המשרד להגנת הסביבה החל לפעול נגד אופן הטיפול בבוצת השפכים ממכוני טיהור המים בישראל, ממדיניות של הטמנה ופיזור סתמי בשטחים פתוחים למדיניות של טיפול ועיבוד לדשן חקלאי כך שלמעשה מתבצע מיחזור כמעט מלא של מי השפכים והביוב בישראל ותוצרי הלוואי שלהם. אך כעת, כאשר השימוש בבוצת שפכים לשימושים חקלאיים גדל משמעותית וכאמור אמור לגדול עוד עם הקמתן של מתקן טיפול גדול וחדש, קמים מומחים שונים וטוענים כי שימוש זה עשוי להיות מסוכן. הטענות  נגד שימוש חקלאי בבוצת השפכים הוא שהיא מכילה רמות גבוהות של חיידקים פתוגניים, חומרים כימיים רעילים ומסוכנים, מתכות כבדות הפוגעות באדם, בחיות ובסביבה, שאריות חומרים הורמונאליים שפוגעים במערכות ההורמונאליות של בעלי חיים ושל בני אדם וכן הלאה.

אין ספק כי קריאות אלו נגד שימוש חקלאי בבוצת השפכים הן מדאיגות כיוון שכיום יש שימוש בחומר דישון זה גם על שדות ומטעים המשמשים למאכל – ירקות ופירות למיניהם. פרופ’ גדעון סיני, מהנדס סביבתי מהטכניון מסביר כי בעולם נערכו מחקרים שונים שהוכיחו כי שימוש בבוצת שפכים בחקלאות פוגע בבעלי חיים שחיו באזור – כך שאם נפגעו בעלי חיים ניתן להסיק כי גם בני אדם נמצאים בסכנה כי הזיהומים והחומרים השונים עלולים לעבור אליהם דרך התוצרת החקלאית.

בתהליך הטיפול של בוצת השפכים בדרכה להפוך לדשן, תהליך אירובי בעיקרו, חלקים גדולים של המזהמים נעלמים ממנה, אך מתכות כבדות וחומרים כימיים לא נעלמים ועשויים לעבור הלאה לצרכנים. נערכות בדיקות לכמויות של מתכות כבדות ובוצות עם רמות גבוהות לא מועברות לטיפול הפיכה לדשן, אך אין בדיקות לחומרים כימיים הורמונאליים ושאר חומרים מזיקים. אין צורך להיכנס לפאניקה ציבורית אך בהחלט יש מקום לבחון את הנושא של שימוש חקלאי בבוצת השפכים והימנעות משימוש בה בגידולים למאכל.