פלסטיק על שלל מוצריו השונים מהווה את אחד המזהמים הגדולים בעולם. על פי הערכות שונות מיוצרות מידי שנה בין 500 מיליארד ל-5 טריליון שקיות פלסטיק, וזאת בנוסף לעשרות מילארדי בקבוקי פלסטיק לשתיה – מים מינראלים ושאר משקאות קלים.

בשנים האחרונות קיימת עליה משמעותית בשימוש בפלסטיק –  לדוגמא, השימוש בבקבוקי פוליאתילן טרפתלאט בארצות הברית עלה בד בבד לירידה בשיעור המיחזור שלו –  בשנת 1995 נצרכן כ-900 מיליון ק”ג של בקבוקי פוליאתילן טרפתלאט ושיעור המיחזור היה כ-40% ואילו בשנת 2005 נצרכו כ-2.3 מילארד ק”ג בקבוקים כאשר שיעור המיחזור ירד ל-23%.

כמות החומר הממוחזר אומנם עלתה בכ-46% אולם מיליארדי טון בקבוקים מושלכים לאשפה ולא ממוחזרים.

בארצות הברית, כאשר הנגישות לאפשרות המיחזרו גדולה בהרבה מאשר בארץ, רק כ-25% מהאנשים משליכים את הבקבוקים למיחזור למרות של-80% מהם קיימת אפשרות למחזר.

הבעיה העיקרית נובעת מחוסר מודעות – סקר שנערך בשנת 2007 בקרב הציבור  האמריקאי מצא כי למעלה מ-70% מהאמריקאים לא יודעים שפלסטיק מיוצא מנפט (למעשה כ-10% מצריכת הנפט משמשת ליצור פלסטיק) וכי כ-40% מהם חשבו שהפלסטיק מתפרק באדמה או בים.

למעשה פלסטיק הינו מוצר עמיד למדי – גם לאחר מאות שנים הוא נשאר במצבו המקורי ולפיכך גורם לזיהום סביבתי חמור.

מיחזור פלסטיק הוא תהליך שפחות כדאי כלכלית מאשר התועלת הצומחת מהפחתת השימוש בו. על כן מדינות העולם מנסות להגביל את השימוש בפלסטיק – באמצעות חקיקה האוסרת שימוש בשקיות פלסטיק דקות אשר אינן ניתנות לשימוש חוזר, מס על שקיות פלסטיק ועידוד השימוש בחלופות של שקיות בד או נייר ועוד..