בשנים האחרונות הולך ותופס מושג ה”מִחְזור” (Recycling) מקום מרכזי בשיח ובעשייה בישראל, זמן רב אחרי שעשה זאת באירופה, צפון אמריקה ומקומות מפותחים אחרים.

מיחזור הוא, בפשטות, תהליך שבו מפרקים פסולת ומחזירים אותה למצב גולמי, על מנת להשתמש בה מחדש לייצור מוצרים.

המיחזור מהווה אלטרנטיבה לשיטת הייצור הישנה, שהתבססה על הטמנת הפסולת או שריפתה, ועל שימוש בחומרי גלם חדשים לייצור מוצרים.

מבין החומרים המרכזיים שניתן למחזר אפשר למנות פסולת אורגנית, מתכת, נייר, זכוכית ופלסטיק, וניתן להוסיף לכך גם דלק ביולוגי.

מעגל המיחזור

המחזור כולל מספר שלבים: בתחילה מוטל עלינו, האזרחים, למיין את הפסולת למרכיביה השונים ולזרוק כל אחד מהם לפח נפרד. לאחר מכן יעבירו גורמים פרטיים או ציבוריים (כגון רשויות מקומיות) את הפסולת למפעלי המחזור המתאימים בהתאם למרכיביה.

בשלב הבא ימחזרו המפעלים (שיוקמו למטרה זו) את הפסולת וימכרו אותה למפעלי הייצור. לבסוף, ישתמשו המפעלים בחומרי הגלם הממוחזרים לייצור מוצרים חדשים. בנוסף, חלק מהחומרים הממוחזרים יישרפו על מנת להפיק אנרגיה.

מלבד הטמנת הפסולת, שריפתה להפקת אנרגיה ומחזורה יש שיטות נוספות לטיפול בפסולת, כגון “הפחתה במקור” – שעיקרה הפחתת ייצור, צריכה ושימוש במוצרים – ושימוש חוזר, כדוגמת הטענת סוללות. כיום מקובלת שיטה משולבת לפינוי פסולת, הכוללת את כל השיטות הללו, אך מדגישה במיוחד את המחזור.

למה לי למחזר?

אז מדוע למחזר? ראשית, הפסולת התעשייתית והביתית שנזרקה מצטברת לכדי כמויות אדירות, שאתרי הפסולת אינם מצליחים להכיל;
שנית, אותה פסולת מזהמת בצורה חמורה את הקרקע והמים וגורמת למחלות ותמותה של בעלי חיים וצמחים;

שלישית, שיטת הייצור הישנה גורמת לזיהום האוויר עקב שריפת חלק מהפסולת, כמו גם במסגרת תהליכי הייצור המזהמים של מוצרים חדשים. לכך יש להוסיף את זיהום האוויר שנגרם כתוצאה משריפת דלקים שונים על ידי כלי תחבורה ומפעלים;

רביעית, חומרי הגלם שנדרשים כדי לייצר מוצרים חדשים הולכים ומידלדלים בכדור הארץ;

ולבסוף, מחקרים רבים מראים שהגברת המחזור הוא צעד משתלם מבחינה כלכלית, בוודאי לטווח הרחוק. עם זאת, יש לציין שבשלב הראשוני דורש המחזור השקעה כספית רבה, לעומת העלות הנמוכה יחסית של הטמנת הפסולת, והשקעה זו מעכבת את הרחבת המחזור.

עיכובים נוספים קשורים לקושי להשריש בקרב הציבור נורמות חדשות של טיפול בפסולת, נטיית הצרכנים להעדיף מוצרים חדשים על ממוחזרים, העדר חקיקה ואכיפה, העדר מערך יעיל שיטפל בפינוי הפסולת, העדר די מפעלים למחזור הפסולת והקושי לשכנע ממשלות בנחיצות המחזור, בעיקר – אך לא רק – בעולם השלישי.