אזור האגן הדרומי של ים המלח, מה שנקרא בריכה מספר 5 שהיא למעשה בריכה מלאכותית שיצרו מפעלי ים המלח, נמצא כבר שנים במצב של עליית מפלס המים שבו והצבת המלונות שהוקמו לאורך השנים בסכנת הצפה. מדובר על בעיה שבפועל הייתה ידועה עשרות שנים לכל המעורבים בדבר, אך כמו במקרים רבים אחרים כולם התעלמו ממנה עד שנהפכה למוחשית ומיידית יותר.
רקע כללי על הנושא
עליית המפלס מציבה את המלונות בסכנת הצפה ככל שהמים עולים, לאורך השנים נבנו סוללות שמנעו את ההצפה פתרו את הנושא באופן זמני בהחלט. כיום הבעיה מהותית ומיידית יחסית לעבר ולכן החלו הגורמים המעורבים לבחון את הנושא למציאת פיתרון – כאשר בעיקר נבחנו חלופות של קציר מלח מלא להסרת המלח מהאגן הדרומי הורדת המפלס או העתקת המלונות לאזור אחר של ים המלח. כאמור הגורמים הממשלתיים שבחנו את הנושא המליצו, בתמיכת הרשויות המקומיות וארגונים ירוקים, על קציר מלח מלא כפיתרון האידיאלי.
חשוב לציין כי האגן הדרומי הוקם ע”י מפעלי ים המלח כאשר אלו היו בבעלות ממשלתית וגם כי סכנת ההצפה הייתה ידועה כבר מים מתן אישורי הבנייה במקום, כך שאת הבעיה מראשיתה לא יצרה משפחת עופר, השולטת במפעלים, שקנתה את החברה מידי משפחת אייזנברג שרכשה אותה מהמדינה הראשית שנות ה-90.
מימון קציר המלח – על המפעלים בהמלצת היועץ המשפטי לממשלה
חוות הדעת הקובעת כי מפעלי ים המלח יישאו בעלות קציר המלח מתבססת על כך שפעילות המפעלים היא שיוצרת את הבעיה הסכנה ואי לכך על המפעלים לספק את הפיתרון מבחינת ביצוע ומימון. איב ליכט קובע כי תהליך הייצור של מפעלי ים המלח כולל מפגעים סביבתיים וסיכון הנגרם מתהליך זה, ועל היצרן להכיר בסיכונים אלו ולהיות מוכן לטפל בפתרון הבעיות.
מה שלא ילך בהסכמה – ילך בחקיקה
ארגונים סביבתיים וממשלתיים קיבלו את חוות הדעת בסיפוק והביעו בה תמיכה, המשרד להגנת הסביבה עשוי לדרוש חקיקה להסדרת הנושא בכל מקרה. הנושא בכללותו מגיע לצד קריאות רבות לבחינת הסכם הזיכיון של החברה לישראל על שימוש במשאבי ים המלח ועל תהליך הפרטה שהיטיב עם היזמים ולא נתן את הדעת לבעלות הציבור על משאבי הטבע ועל הנזקים הסביבתיים מפעילות המפעלים.
לקריאה נוספת: צדק סביבתי – צדק חברתי: הפרטת משאבי הטבע בישראל