לא להאמין, אבל עשור חלף מאז התקבל בכנסת חוק הפיקדון למיכלי משקה (התשנ”ט, 1999). היוזמה לחוק היתה של חברי כנסת מסיעת מרצ אשר מאסו באוזלת הידיים של מדינת ישראל בכל הקשור לאיכות הסביבה, לתהליך מיחזור של פסולת ולמניעת מזהמים.

לחוק שהתקבל לקח כשנתיים עד אשר החלו ביישומו – בשנת 2001. מטרת החוק היתה להקטין באופן משמעותי את כמויות הפסולת המוטמנת.  החוק מתייחס למיכלי משקה, אשר קיבולתם היא עד ליטר וחצי, לדוגמא – בקבוקי פלסטיק, בקבוקי זכוכית (בירה, סודה). משמעות החוק היא שכל מיכל משקה העומד תחת הקריטריונים, מחויב בפיקדון על-סך 25 אגורות – בתי העסק והרשתות מחויבות בגביית הסכום וכן בהחזרתו. המילים “חייב בפיקדון” חייבות להופיע על האריזה.

אל”ה – תאגיד איסוף מיכלי המשקה בע”מ

במסגרת החוק הוקם תאגיד המיחזור אל”ה, אשר מאגד תחתיו את היצרנים והיבואנים הגדולים של משקאות בארץ. התאגיד אחראי על כל המערך התפעולי ליישום חוק הפיקדון: החל מאיסוף המיכלים השונים, תהליכי מיחזור פלסטיק ומיחזור זכוכית נפרדים, ועד לפעולות המקדמות את האיסוף והמיחזור, כגון קמפיינים ושירותי מידע לציבור. בהתאם לכך שזהו התאגיד היחיד המוכר מטעם השר לאיכות הסביבה, הוא גם הנושא באחריות של אי עמידה ביעדים.

האם הושגו המטרות?

אומנם לא כל מיכלי המשקה מגיעים לתהליך מיחזור, אך יש לציין כי חל שיפור ניכר בפני הערים בארץ – הרחובות והשטחים הציבוריים נקיים יותר, המיכלים הרבים שמוחזרו חסכו במשאבים ובחומרי גלם לייצור חדשים, הופחתה כמות הפסולת הנטמנת ואולי חשוב מכל – המודעות לנושא המיחזור ולאיכות הסביבה בכלל בקרב אזרחי ישראל עלתה לאין שעור.

ומה חסר? החסרונות בחוק

החוק מדבר כאמור על מיכלים אשר נפחם הוא עד ליטר וחצי. מה עם הבקבוקים הגדולים יותר?!

נוסח החוק המקורי  מותיר את הבקבוקים הגדולים מחוץ לתחום – והרי אין לכך סיבה משמעותית נראית לעין. הרי הטיפול והמיחזור של בקבוק קטן אינו שונה מבקבוק גדול…יתרה מזאת, עם הכנסת המיכלים הגדולים לתוך אחריות החוק, יעלה יעד האיסוף והמיחזור באופן משמעותי וכל כך מתבקש.

בימים אלו פועלות מיני יוזמות להגשת התיקון לחוק הפיקדון בכדי לממש את מיחזור המיכלים הגדולים וכן לענות על חוסרים נוספים שהתגלו בחוק המקורי, כמו:

אחריות ישירה של היצרנים – האחריות היום היא רק של תאגיד אל”ה

יעדי מיחזור ולא יעדי איסוף – ראשית מוצע לשמור על יעדי האיסוף הנוכחיים, אשר ניסו להורידם מ-85% לכ-70% בממוצע. לא רק שאין סיבה להפחית את היעד המבורך, אלא שיש לקבוע יעדים לפעולה ממשית של מיחזור המיכלים, יותר משהיא קיימת היום. מה ההיגיון לקבוע לאסוף 80% מהמיכלים ולקבוע כי על 90% מהם לעבור מיחזור? מה קרה לעשרת האחוזים הנוספים?  – מדובר בשיעור של 40 מיליון מיכלים שונים שיאספו ולא ייעשה בהם דבר – מדי שנה!

החמרת הקנסות – העונשים הקיימים היום מנוסחים בחוסר בהירות, באופן המותיר הרבה מקום לפרשנות אישית של העובר על החוק… על העונשים הכספיים והמשמעתיים בגין חוסר עמידה ביעדים להיות מצוינים במפורש בחוק, באופן שאינו משתמע לשתי פנים וחשוב מכל – באופן המרתיע מפני עבירה על החוק.