בישראל השחונה והמדברית למחצה לא היו מעולם עודפי מים. לרוב, נהוג להמחיש את בעיית המחסור במים באמצעות הדוגמא של ירידת מפלס הכנרת. אכן, בעיית ירידת המפלס, תוצאה של שנות בצורת עם עודף שאיבה היא בעיה קשה, אבל אין היא היחידה. משק המים מתבסס, למעשה, גם על מי תהום שמהווים אחוז נכבד ממשאבי המים לשתייה בארץ. לרוע המזל, קיימת תופעה חמורה של זיהום מי תהום.
היווצרות שכבת מי תהום
שכבת מי התהום, אשר ידועה לרבים בשם אקוויפר, נוצרת בתהליך ארוך שנים ומתמיד של חלחול המים לקרקע. משקעים שונים (בישראל – בעיקר גשם) שיורדים אל פני האדמה מחלחלים מתחת לשכבות העליונות, החדירות למים. בהמשך, מגיעים המים הנאגרים לשכבות חדירות למחצה ולבסוף לעבר סוגי אדמה שנחשבים לאטימים למים.
גורמי זיהום וסיכונים
בשל מיקומם ואופן היווצרותם של מי התהום, הרי שהם מוגנים למדי מפני גורמי זיהום טבעיים. לעומת זאת, התערבות האדם וניצולו את מי התהום, לעיתים באופן בלתי מבוקר ובשילוב עם זיהום מעשי ידי אדם מעמידים בסיכון את מקור המים החשוב הזה. בין גורמי הסיכון והמזהמים המרכזיים ניתן למצוא את הגורמים הבאים:
- שאיבת יתר וחדירת מי ים – כפי שהזכרנו קודם לכן, עודפי מים שנאגרו בשנים גשומות מתחת לפני הקרקע זורמים אל הים. באופן כזה, חל תהליך מתמיד וטבעי של שמירה על איכות המים. שנים שחונות ובעיקר דלדול מאגרים בשל שאיבת יתר יצרו בעיה – לא רק שזרימת מי התהום העודפים לים נעצרה, אלא שמופיעות תופעות של זרימה הפוכה. בכך, ישנה סכנה של המלחת מי התהום.
- חלחול דשנים – שימוש רב בחומרי דישון כימיים מביא לחלחול של מזהמים שונים דרך הקרקע אל מי התהום. לרוע המזל, מדובר על תהליך ארוך שנים שמקשה על ניהול מדיניות של פיקוח, אכיפה ומניעה.
- שפכים ביתיים ותעשייתיים – גם שפכים ביתיים ותעשייתיים עושים דרכם אל הקרקע ומשם אל מי התהום.
דרכי התמודדות
- פחות שאיבה – הקטנת כמויות המים הנשאבות מהאקוויפרים השונים תסייע לתהליך הטבעי של סילוק רעלים וזיהומים.
- השבת מים – חשוב להזרים עודפי מים בשנים גשומות, דבר שיצמצם את דלדול המאגרים וכאמור – יסיע לתהליכי טיהור טבעיים.
- תקנות למניעת זיהומים – לצד הפחתת השאיבה חשוב לא פחות לצמצם קיום מפגעים וזיהום משאבי קרקע ומים. דבר זה מצריך יותר חקיקה ותקינה מצד אחד ויותר אכיפה מצד שני.