כמה פעמים יצא לכם לראות סרט או תוכנית על התחממות כדור הארץ, או לקרוא ידיעה ירוקה בעיתון ואמרתם לעצמכם – “זהו! גם אני אוהב/ת את העולם הזה ואני רוצה לתרום לשימורו. מעכשיו אני ממחזר/ת הכל, רוכב/ת על אופניים ולא משתמש/ת בדיאודורורנט…”

ובכן, לפחות לגבי ההחלטה למחזר – מדינת ישראל באה לקראתכם. באיחור אופנתי של מספר שנים, לאחר חברותינו המדינות המודרניות, מסתמנת הבנה חשובה בקרב מקבלי ההחלטות שלנו ובעתיד הלא רחוק (כך אנו מקווים) נוכל להפריד פסולת רטובה מיבשה בבתים ולהשליכן למיכלים מתאימים שיוצבו ברחבי הערים והרשויות המקומיות.

אנחנו רוצים להיות רומנטיים ולחשוב כי ממשלת ישראל דואגת לסביבה ופועלת מתוך שיקולים ירוקים גרידא. אך, כורח המציאות שלנו, ההחלטה נובעת מטעמים כלכליים: באחרונה ערך המשרד להגנת הסביבה כנס מיוחד בנושא הפרדת פסולת והציג נתונים שהעירו חבר כנסת או שניים – העלות של טיפול בטון אשפה אשר הופרדה במקור זולה בכ-90 ש”ח מהעלות של פינוי טונה פסולת מעורבת והטמנתה באתרים מיוחדים (490 לעומת 577 ש”ח). רק בשביל לסבר את האוזן – מדינת ישראל מייצרת כ-7 מיליון טון מדי שנה… קדימה – מי יעשה את החישוב?! ההפרשים בעלויות נובעים בעיקר מהיטל ההטמנה אשר פועל מאז שנת 2007 והוא אשר מהווה תמריץ שלילי לרשויות להטמין את הפסולת ומאידך להגביר את המודעות והמהלכים האקטיביים למיחזור ולשימור הסביבה.

יהיו הטעמים אשר יהיו, היוזמה מבורכת, ובקרוב תסייע הממשלה לרשויות בהקמת מערכים מיוחדים לאיסוף ולפינוי פסולת אשר הופרדה במקור. ומה המטרה בעצם? – נתונים נוספים שהציג המשרד בכנס נוגעים לכמות שניתן למחזר – בערך 40 אחוזים מסך הפסולת הביתית היא פסולת רטובה (שיירי מזון למיניהם המהווים פסולת אורגנית) ושאר הפסולת היא פסולת יבשה (אריזות מוצרים שונים למשל).

מה שקורה היום (שימו יד על הלב והודו באמת…) הוא השלכת כל הפסולת באותה השקית, למעט, אולי בקרב מיטיבי הלכת שבינינו, הפרדת בקבוקי פלסטיק. כל הפסולת הזו מושלכת לאתרי ההטמנה העולים על גדותיהם ומהווים נזק לא מבוטל לסביבה בפני עצמם. אז נכון שאחת התשובות היא הקטנת כמות הפסולת הביתית שאנו מייצרים, אולם, מעבר לחינוך האישי שלנו, יש לפעול באופן מערכתי ושיטתי לקידום המיחזור ולהביא לכך שמרבית הפסולת המיוצרת תמוחזר ותשמש לשימושים חוזרים שונים.

אוקיי. הפרדנו פסולת – מה עושים עם זה?

כל אותה פסולת רטובה, אורגנית, תשמש לייצור קומפוסט, או בעברית צחה – רקבובית – שזהו בעצם דשן אורגני עשיר אשר אינו מזיק לסביבה. ניתן יהיה גם להפיק ממנה אנרגיה בתהליך ביוטכנולוגי. הפסולת היבשה תישלח למיחזור, ולאחר תהליכים שונים ונפרדים למיחזור פלסטיק, מיחזור זכוכית, מיחזור נייר ועוד, היא תחזור בצורה של מוצרים ממוחזרים ואף תשמש להפקת אנרגיה. נשמע טוב, לא? כל שיידרש מאיתנו האזרחים, הוא להפנים את השימוש במספר פחים בבית ולהשליך כל שקית אל המיכל המתאים שיוצב (בקרוב, בקרוב) בערים.

הצבת המיכלים הנפרדים ותכנון מערך הטיפול בפסולת המופרדת הם האתגר כאן, אשר עולה בהתחלה לא מעט כסף, אך בחישוב לטווח ארוך – המהלך ישתלם. באותו הכנס שהוזכר לעיל, התקבלה התחייבות מצידו של גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, לסייע לרשויות המקומיות בהקמת התשתית הנדרשת באמצעות הכספים שנאספו בגין היטל ההטמנה. הסיוע יהיה גם להיבט התפעולי וגם להיבט ההסברתי והחינוכי הנלווה לכך – מישהו צריך לשכנע את כולנו להפריד פסולת, לא?