זיהום מים, קרקעות ואוויר כתוצאה ממפעלים שונים הם כבר לחם חוקם של ארצות רבות. רק לאחרונה נפוץ בכלי התקשורת המקרה בו חברה בריטית גדולה היתה אחראית לדליפת הנפט הגדולה ביותר בארצות הברית אי פעם וגרמה לזיהום הים במידה שאת חומרתה המלאה נראה רק בחלוף הזמן ולטווח הארוך. אמנם מקרה זה הוא מקרה קצה שעורר הדים וזיעזע את העולם על תמונותיו הקשות אבל במקרי זיהום הסביבה גם מה שאיננו יודעים יכול לפגוע בנו.

זיהומים בקני מידה קטנים מתרחשים מדי יום על ידי הזרמת שפכים למים, זיהום האוויר, חומצות ורעלים לאדמה. במקרים רבים הזיהום המדובר אינו נוצר מהזנחה, טעות אנוש וכדומה. אדרבא, זהו פתרון מכוון של היפטרות מתוצרי לוואי במקום לבחור בפיתרון של מיחזור. פתרון זול וקל, שאלמלא היה קיים ונוח היה עולה למפעלים עלויות נלוות ולא מעטות. המצב הזה מצטבר ואיתו הנזק המתמשך שנוצר לסביבתנו ואינו ניתן לתיקון מיידי.

במשך שנים רבות השתמשו הגופים המנהלים את המפעלים השונים בפתרון הנוח של ‘טאטוא’ התוצרים המיותרים לאוויר, לים, או ליבשה בקרבת המפעל כתוצאה מאינטרס כלכלי מובהק. זאת על אף מחאת ארגוני הסביבה. רווחיות המפעל היתה בראש מעיניהם וכל עוד חוקי האכיפה היו בחזקת משתנה לא קיים לא היה מי שיגרום להם לשנות את דרכיהם.

לאחרונה עברה ברב מוחלט הצעת החוק של דב חנין הקובעת כי ‘המזהם משלם’. החוק נועד, הלכה למעשה, לבטל את היתרון הכלכלי בזיהום הסביבה ובכך לחייב מציאת אלטרנטיבה לפינוי פסולת רעילה. לראשונה מאז הקמת המדינה ניתנת לרשויות היכולת להתמודד ולהטיל סנקציות כלכליות ואף חברתיות על מזהמים שונים שאינם שומרים על איכות הסביבה. מפתרון מפתה, נוח ומתבקש נהפכת הברירה הנוחה ללא כדאית ויקרה כשבצידה גם איומים פיזיים על ההנהלה והגורמים המזהמים. התוצאה הישירה היא מהפך בהתנהלות המפעלים בנוגע לפסולת ולתוצרי הלוואי של הגופים המייצרים ויצירת אלטרנטיבות. אמנם בצורה זו הם נדרשים להשקיע השקעה כלכלית שהיא, ואמנם אין המצב נוח כמו שהיה לפני כן, אבל זהו בהחלט הרע במיעוטו כשמעבר לפינה ניצבות הסנקציות החדשות על זיהום הסביבה.

החוק המזהם משלם של דב חנין כולל תיקון לשלושה עשר חוקים והתאמתם למציאות הנוכחית. התיקונים כוללים הכפלה בגובה הקנסות שניתן להטיל על המזהמים את הסביבה ברב הסעיפים ואף עונש מאסר בפועל של עד שלוש שנים. אחד החידושים בחוק הוא שגם המזהמים ברשיון מחוייבים בלקיחת אחריות על תוצרי הלוואי והזיהום שהם גורמים. מעבר לכך רשאיות הרשויות לדרוש החזרת המצב לקדמותו על ידי החברה או לגבות קנס נוסף שגובהו הוא הערכת גובה טובת ההנאה או הרווח שנחסכו למזהם.

תיקון החקיקה כולל גם הבהרות לגבי אחריות הצד המזהם כך שהרשעתו אינה דורשת התקיימות יסוד נפשי. מעבר להליך המשפטי תקנה חדשה מאשרת לרשויות לגבות קנסות ממקורות מזהמים גם ללא הליך משפטי ועל סמך עיצומים מנהליים. הקנסות המוטלים במקרה זה יהיו מותאמים לגודל התאגיד, כשהעיצום המקסימלי עומד על יותר משני מליון שקלים ועוד אחת חלקי עשרים הסכום על כל יום שבו הגוף ממשיך להפר את החוק החדש. כאמור, הליך זה אינו סותר הליך פלילי. במקרה זה הצד המשלם יכול לערער אך חובת ההוכחה מנגד היא עליו ובכל מקרה הוא נדרש לשלם את הסכום שהוטל עליו תוך ששים ימים.

המציאות הכלכלית החדשה שיוצר החוק נובעת מההבנה שבמצב הנוכחי, אליו כבר התרגלו המפעלים, נדרשת יד ברזל שתכתיב שינוי מציאות פתאומי. שיטת החוקים והסנקציות מטרתה לגרום למפעלים לבצע בדק בית, ליישם אמצעי מנע ולהירתע מזיהום הסביבה באופן כללי.