למרות שתחום הדיסקים עובר צמצום משמעותי בשנים האחרונות עם פריחת האינטרנט וצריכת מדיה על גבי האינטרנט על פני צריכתה על אמצעים דיגיטליים פיזיים, עדיין יש בעולם המון דיסקים שבשלב מסוים מגיעים לסוף חייהם ויש להיפטר מהם.
רצוי כמובן לעשות זאת תוך פגיעה מינימאלית באיכות הסביבה ושמירה על מעגל חיים בר קיימא שמשמעותו מיחזור דיסקים לשימושים שונים וחוזרים. מיחזור דיסקים הוא תחום אשר נמצא בשולי מהפכת המיחזור של ישראל גם מכיוון שנפח הדיסקים שמושלכים לאשפה הוא קטן, בעיקר אל מול שקיות ניילון, קרטונים, קלקר, מארזי מזון, נייר וכדומה, וגם מכיוון שעל פניו לא מדובר על מפגע אקולוגי ממדרגה ראשונה כמו חומרים אחרים שהוזכרו ורבים אחרים.
מיחזור דיסקים אינו מצריך שטח אחסון גדול מדי וכאמור לא מדובר על היקפים של טונות רבות בכל מקום. כיום ניתן לראות מתקני איסוף לדיסקים ישנים שנזרקים לפח על גבי כלובי האיסוף למיחזור בקבוקים – מתקנים שנמצאים בפריסה ארצית ושמערך האיסוף שלהם הולך וגדל כל הזמן.
ממה מורכבים דיסקים?
הדיסק, אותו מוצר מדיה דיגיטלי עגול שנכנס אל חיינו בסערה בשנות התשעים והחליף את הקלטות הקטנות והמכניות ששימשו עד אז לשמיעת מוזיקה והעברת קבצי מחשב, נמצא בשימוש הרבה פחות כיום מאשר בעבר. דיסקים הם אמצעי לאחסון מדיה דיגיטלית, החל ממוזיקה ועד סרטונים וקבצי מחשב. כיום נכללים בקטגוריה זו גם דיסקים של DVD לצד דיסקים (תקליטורים) רגילים.
דיסק עשוי משכבה דקה של פוליקרבונט, פלסטיק מיוחד שניחן בתכונות של חוזק ועמידות גבוהות. הצד התחתון של הדיסק, עליו מוטבעת המדיה הדיגיטלית אותה הוא מאחסן נראה בעל ציפוי מתכתי שנראה כמו מראה מטאלית, שכבה זו כוללת אלומיניום או מתכות אחרות שעל גביהן נצרב המידע.
כך שכמו מוצרי צריכה רבים כל כך כיום, גם דיסקים הם תוצרי נפט במהותם וכוללים בעיקר פלסטיק לצד מעט מאוד מתכת בכל דיסק אחד.
הנזקים הסביבתיים של דיסקים
דיסק אחד הוא אמנם מוצר מאוד קטן ודק, אך כאשר מדברים על מיליוני דיסקים בישראל ומיליארדים בכל העולם שמושלכים לזבת בכל שנה, ההיקפים גדלים מאוד ומדובר על נפחי פסולת לא מבוטלים. הנזק הסביבתי העיקרי של דיסקים אשר מושלכים לזבל ללא טיפול ראוי או מיחזור הוא בעיקר בהיבט של הטמנת פסולת במטמנות או העברה להררי הזבל למיניהם, שיטה זו תופסת שטחים עצומים של מזבלות. בגלל שדיסקים מיוצרים כאמור מפלסטיק, אורך החיים ש/להם עד התכלות הוא ארוך מאוד ונמשך אלפי שנים ואף למעלה מכך. כך שדיסק שמגיע למטמנה או למזבלה אחרת, בפועל שוכב שם שנים רבות מאוד אחרי שזרקו אותו.
היבט סביבתי שלילי נוסף לגבי דיסקים הוא שחרור של חומרים רעילים מהם לאדמה ולאטמוספירה. הדיסקים מצופים בשכבה דקה של אלומיניום או זהב על מנת שיהיה ניתן לצרוב מידע על גבי המתכת. אותה שכבת אלומיניום עשויה להתפרק מהדיסק הפלסטי ולחדור למערכות אקולוגיות, למערכות מים תת קרקעיות, לנחלים וכן הלאה ובכך לפגוע בבעלי חיים, בצמחייה וכן הלאה.
כיצד ממחזרים דיסקים?
בישראל ברוב מוחלט של המקרים נקודות האיסוף של מיחזור דיסקים נמצאות בצמוד לכלובי האיסוף של בקבוקים גדולים או במרכזי מיחזור יישוביים. תהליך המיחזור עצמו עושה שימוש בעיקר בפלסטיק של הדיסקים לאחר הפרדת השכבה המתכתית שלהם והעברה שלה למפעלי מתכת. בתהליך מיחזור הפלסטיק, החומר נגרס ומשמש כחומר גלם למוצרי פלסטיק אחרים. ניתן להתיך את הפלסטיק לשימוש חוזר או לשמור אותו כגרגירים קטנים שלאחר מכן יותכו לצורות רלבנטיות על פי הצרכים.
[addw2p name=”electronic”]
