לכלוך, אשפה ופסולת מסוגים שונים מהווים מפגע סביבתי הפוגם באיכות החיים. במקרים של הזנחה מתמשכת, זה לא מסתכם בכך ועלול להגיע למצב של סכנה בריאותית ממשית לחיי הציבור. זבל שנרקב מפיץ מחלות, פסולת בניין המושלכת כלאחר יד עלולה לגרום למפגעים בטיחותיים וכדומה.
לא חסרות סיבות מדוע קיים צורך לשמור על סביבה נקייה ומסודרת. הזנחה מהבחינה הזאת טומנת בחובה השלכות שליליות המשפיעות על הסיבה כולה. לשם כך חוקק חוק שמירת הניקיון. מטרתו המוצהרת: למנוע פגיעה בסביבה, לנטרל הפצת ריחות רעים ועקב כך לשמור על איכות חיי התושבים.
איסורים
חוק שמירת הניקיון קובע גם שאסור להשליך חבילה כלשהי, אשפה מכל סוג או סתם חפצים מתוך מכונית נוסעת. גם לגבי כלי שיט ורכבות חלים האיסורים הללו. כמו כן, אין לחרוט, לכתוב, או לצייר על נכס הנמצא ברשות הרבים.
פסולת בניין
במהלך השנים נוספו לחוק שמירת הניקיון סעיפים שונים. בן היתר, נקבע כי על הרשויות המקומיות תחול החובה לאסוף ולפנות את כל פסולת הבניין המצויה בתחום שיפוטן. הדר אינו מסיר את האחריות לכך מהקבלנים העוסקים במלאכת הבנייה. על פי החוק הם מחויבים לפנות את האשפה למקומות המותרים לכך ובהתאם לאישורים הדרושים.
היטל הטמנה
על מנת לעוד את הרשויות המקומיות למחזר את האשפה בתחומיהן, הוחלט מכוח חוק שמירת הניקיון להטיל עליהן היטל מיוחד על כל טון אשפה המגיע למזבלות ומוטמן באדמה. אלו האחרונות מגלגלות את הכדור לידי יצרני הפסולת הגדולים (מפעלים) וגובות מהן את התשלום אם האשפה לא מגיעה למיחזור. גובה ההיטל עולה בכל שנה במספר אחוזים.
אכיפה
הקנסות המוטלים על העוברים על החוק משתנים בהתאם לחומרת העברה. למשל, השלכת פסולת בניין בכמות גדולה שלא על פי היתר תגרור תשלום קנס גבוה יותר מעברה של השלכת בדל סיגריה ממכונית נוסעת.
יחד עם זאת, הממשלה יזמה הקמת רשת מלשינים שיתוגמלו כספית על כל דיווח הנוגע הפרת החוק לשמירת הניקיון. הללו נקראים בלשון נקיה, ‘מודיעים’ ועיקר פעילותם באה לידי ביטוי בכל הקשור להשלכת פסולת בניין ברשות הרבים.