ישראל הצטרפה לאחרונה לארגון ה-OECD, ארגון המדינות המפותחות לשיתוף פעולה כלכלי, ההצטרפות עצמה נחשבת יוקרתית וגורמים ממשלתיים פעלו רבות לצירוף ישראל ובירכו על ההחלטה החיובית בנושא.

אך מעבר ליוקרה וליתרונות הרבים של הצטרפות לקבוצת המדינות המכובדת הזו, מגיעות גם דרישות וסטנדרטים שחייבים לעמוד בהם על מנת להיות חברים בארגון. החוק החדש של ה-OECD לגבי דיווח על פליטת זיהום ממפעלים ומתקנים שונים הוא דרישה של הארגון והוא עשוי להיות משמעותי מאוד עבור ארגונים רבים בישראל.

הצעת חוק ממשלתית

על מנת לעמוד בדרישת הקבלה הזו של ארגון ה-OECD ולהצטרף למדינות רבות שיישמו חוקים דומים (כ-39 מדינות שונות), ממשלת ישראל החלה לקדם הצעת חוק ממשלתית שנידונה ראשית בוועדת השרים לענייני חקיקה ובהמשך צריכה לעמוד בוועדות השונות ובכנסת בהליך רגיל בדרך ליישום. באופן טבעי את הצעת החוק החדשה יזם המשרד להגנת הסביבה בראשות השר גלעד ארדן שפועל רבות ונחרצות בנושאים “ירוקים”. במקביל הוגשה הצעה דומה על ידי ח”כ דב חנין (חד”ש) הפעיל מאוד בתחומים סביבתיים בשיתוף עם כמה ח”כים נוספים ועמותת אדם טבע ודין.

הצעת החוק הפרטית, שעשויה להשתלב בממשלתית, מגדירה למעשה דרישות מחמירות יותר למעט דיווח על פליטת מזהמים כפי שיוסבר מיד, דרישות כגון דיווח על צריכת חשמל, פדיון שנתי, מספר עובדים וכו’. כמו כן, ההצעה הפרטית קובעת כי מפעל שיפלוט חומרים כימיים שאינו יכול לפרסמם עקב סודות מסחריים, יחויב לדווח על כך למשרד להגנה הסביבה שיחליט האם מדובר בפליטה ברמות סבירות או בחריגה.

החוק החדש של ה-OECD הוא בעל חשיבות סביבתית משמעותית והוא מקדם את ישראל בנושא זה בצורה חיובית לעבר מדינות מפותחות אחרות, למרות שגם לאחר יישום החוק עוד ישנה דרך ארוכה לעמידה בסטנדרטים של מדינות מובילות בתחום הדיווח על פליטות מזהמים.

מהות החוק החדש לגבי דיווח על פליטות מזהמים

החוק החדש של ה-OECD אמור לחייב מפעלים ומתקנים שונים כגון מחצבות, מכוני טיהור שפכים ואתרי הטמנת פסולת לספק דיווח שנתי מחייב לגבי כמות החומרים המזהמים שפלטו ועל הכמויות של חומרים אלו ואחרים שהועברו לאתרי פסולת או שטופלו במתקנים עצמם. באופן כללי החוק החדש צריך להיות מיושם על 300 מפעלים ומתקנים כאשר המידע כולו אמור להיות חשוף לציבור הרחב.

המפעלים הרלבנטיים לחוק החדש של ה-OECD הם בעיקר מתחומים כגון ייצור או זיקוק דלק, מפעלים כימיים למיניהם, ייצור דשנים וכיוצא באלו. אותו דיווח על זיהום אוויר מתייחס לרשימה של כ-81 חומרים שונים, כימיים ואחרים, שלגבי כל פליטה שלהם תחול חובת דיווח. הרשימה כוללת חומרים רעילים ומסוכנים כגון כלור, ארסן, ציאניד, פורמלדהיד, בנזן ושאר חומרים מסוכנים, מסרטנים ושאר מרעין בישין. זרז נוסף לחקיקת החוק החדש של ה-OECD וממשלת ישראל היא העובדה כי המשרד להגנת הסביבה ביצע בשנים האחרונות סקרים סביבתיים רבים שהצביעו על הימצאות מזהמים אלו באוויר אך לא הייתה כל יכולת לשייך באופן ודאי ומוכח את המזהמים למפעל או מתקן מסוים.

יחד עם מפעלים תעשייתיים ומתקנים שונים, יחויבו ביישום חוק הדיווח על פליטת מזהמים גם חזיריות ולולים בהיקפי גידול גדולים שיצטרכו לדווח על פליטת זיהומים, בדגש על שפכים ופסולת שפונתה מהמתקן.

טיעוני נגד לחוק

גורמים מקצועיים בעלי נגיעה לתחום טוענים נגד הצעת החוק כי הוא אינו עומד בקנה מידה אחד עם חוקים דומים בעולם וכי הוא משאיר פתחים רבים מדי למשרד להגנת הסביבה להגדרת הוראות שונות וכי מבנה המיסוי והקנסות בחוק אינו נכון.

עוד בנושא: חוק המזהם משלם