כמויות עצומות של אשפה מושלכות מידי שנה לאתרי ההטמנה בישראל. בכל שנה עולה הכמות בכחמישה אחוזים. מעבר לכך שהפסולת הקבורה האדמה עלולה לזהם אותה ועקב כך גם את מקורות המים, קיבולת האתרים הולכת וקטנה עם השנים.

המודעות לחשיבות מיחזור אשפה, על סוגיה השונים, גדלה ככל שחולף הזמן. כיום כבר ברור שהפתרון הטוב, היעיל והמשתלם ביותר לטיפול בפסולת הוא מיחזורה. חומרי הגלם המיוצרים כתוצאה מהתהליך הזה משמשים בתעשיות השונות לצורך הפקת מוצרים שונים. כך שהפתרון הזה טוב מבחינה אקולוגית וגם כלכלית.

אחריות הרשויות המקומיות

עובדות אלה הביאו את הממשלה לחקוק, בשנת 1993, את חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור. במהלך השנים הוא שוכלל ונוספו לו תקנות רבות בהתאם להשתנות פני הדברים בשטח. המשרד לאיכות הסביבה הוא הגוף שעליו הוטל לאכוף את ביצוע התקנות בשטח.

על הרשויות המקומיות ושאר יצרני הפסולת (מפעלים, יבואנים וכדומה) הופעל לחץ שמטרתו הייתה להביא לידי כך שהם יפעלו לצמצום כמות הפסולת אשר באחריותן המועברת להטמנה. במסגרת הפעולות המתקיימות בשטח עליהן לדאוג לכך שהאשפה תגיע למכלי מיחזור שיפוזרו באזור ומשם למפעלי המיחזור.

הלחץ נשא פרי ביתר תוקף לאחר שהוחלט להטיל אגרה על כל טון של אשפה המוטמן באדמה. סכום ההיטל, ההולך וגדל בכל שנה, היווה תמריץ להגדיל את הפעילות בנושא וכך החלו להיערך מבצעים במקומות שונים במטרה לעודד את התושבים לנקוט פעולות לצורך מיחזור האשפה.

הגדרות החוק

על פי ההגדרות הקבועות בחוק איסוף ופינוי פסולת חייב כל בעל עסק, גדול או קטן, לדאוג לכך שפסולת המצטברת בסביבתו כתוצאה מעיסוקו תושלך למכלים המתאימים ותגיע למפעלי המיחזור. היה והנחייה זו לא תתבצע, הוא יחויב בתשלום קנסות הקבועים בחוק. תקנה זו מחייבת גם תושבים בבתי מגורים לפעול להטלת הפסולת הביתית המיועדת למיחזור במכלים המתאימים.

הרשויות המקומיות מחויבות להציב בתחומן מכלים ייעודיים להפרדת פסולת, ולהקצות מקומות שישמשו כמרכזי מיחזור. כמו כן, מחובתן לקבוע בחוקי העזר העירוניים הסדרים לאיסוף ופינוי האשפה בתחומן והעברתה למיחזור.

חל איסור להשליך אשפה רגילה, שאריות מזון או מכל סוג אחר לתוך מכל מיחזור שאינו מתאים לכך. יש לכל סוג של פסולת המיועדת למיחזור מכל ייעודי ורק לשם צריך לזרוק אותה. העובר על כך צפוי לקנס.

אכיפת החוק

לצורך אכיפת החוק לאיסוף ופינוי פסולת ימונו מפקחים שתפקידם לבדוק האם התקנות מתבצעות בשטח וכן להגיש דו”חות כנגד תושבים או בעלי עסק שיעברו על החוק. לבעלי התפקידים הללו יש רשות להיכנס לכל מקום על פי הנדרש במסגרת פעילות האכיפה.

על מנת להיכנס למקומות מגורים יהיה עליהם להוציא צו של בית משפט המתיר להם לעשות זאת. כמו כן, למקומות השייכים למערכת הביטחון עליהם לקבל היתר מהשר המכהן כדי לפעול בתוכם. למפקחים ניתנת סמכות המקבילה לסמכותו של קצין משטרה בדרגת מפקח.

כל מי שעובר על החוק צפוי לקנס. הכסף שייאסף מהקנסות יעבור לקרן לשמירת הניקיון. מדובר על דו”חות שמולאו על ידי המפקחים הכלליים. אולם, דו”ח שרשם עובד רשות מקומית לתושב ייגבה על ידי הרשות וייכנס לקופתה.

נציגי הרשויות המקומיות מחויבים להגיש דו”ח מסכם על פעילותם בנושא. על הרשות לפרט בו את כמות הפסולת הכללית שנוצרה בתחום שיפוטה. וכמו כן עליה לדווח על כמות הפסולת שהועברה למיחזור, על פי סוגיה השונים.

החוק קובע שאם הדו”ח לא יגיע בזמן ללשכת השר, יהיה הוא זה שיקבע את כמות הפסולת של אותה רשות, על פי הנתונים שבידו.

ראו גם:

משטרת איכות הסביבה – משטרה ירוקה