כמויות עצומות של אשפה מושלכות מידי שנה לאתרי ההטמנה בישראל. בכל שנה עולה הכמות בכחמישה אחוזים. מעבר לכך שהפסולת הקבורה האדמה עלולה לזהם אותה ועקב כך גם את מקורות המים, קיבולת האתרים הולכת וקטנה עם השנים.
אחריות הרשויות המקומיות
עובדות אלה הביאו את הממשלה לחקוק, בשנת 1993, את חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור. במהלך השנים הוא שוכלל ונוספו לו תקנות רבות בהתאם להשתנות פני הדברים בשטח. המשרד לאיכות הסביבה הוא הגוף שעליו הוטל לאכוף את ביצוע התקנות בשטח.
הלחץ נשא פרי ביתר תוקף לאחר שהוחלט להטיל אגרה על כל טון של אשפה המוטמן באדמה. סכום ההיטל, ההולך וגדל בכל שנה, היווה תמריץ להגדיל את הפעילות בנושא וכך החלו להיערך מבצעים במקומות שונים במטרה לעודד את התושבים לנקוט פעולות לצורך מיחזור האשפה.
הגדרות החוק
הרשויות המקומיות מחויבות להציב בתחומן מכלים ייעודיים להפרדת פסולת, ולהקצות מקומות שישמשו כמרכזי מיחזור. כמו כן, מחובתן לקבוע בחוקי העזר העירוניים הסדרים לאיסוף ופינוי האשפה בתחומן והעברתה למיחזור.
אכיפת החוק
לצורך אכיפת החוק לאיסוף ופינוי פסולת ימונו מפקחים שתפקידם לבדוק האם התקנות מתבצעות בשטח וכן להגיש דו”חות כנגד תושבים או בעלי עסק שיעברו על החוק. לבעלי התפקידים הללו יש רשות להיכנס לכל מקום על פי הנדרש במסגרת פעילות האכיפה.
כל מי שעובר על החוק צפוי לקנס. הכסף שייאסף מהקנסות יעבור לקרן לשמירת הניקיון. מדובר על דו”חות שמולאו על ידי המפקחים הכלליים. אולם, דו”ח שרשם עובד רשות מקומית לתושב ייגבה על ידי הרשות וייכנס לקופתה.
נציגי הרשויות המקומיות מחויבים להגיש דו”ח מסכם על פעילותם בנושא. על הרשות לפרט בו את כמות הפסולת הכללית שנוצרה בתחום שיפוטה. וכמו כן עליה לדווח על כמות הפסולת שהועברה למיחזור, על פי סוגיה השונים. החוק קובע שאם הדו”ח לא יגיע בזמן ללשכת השר, יהיה הוא זה שיקבע את כמות הפסולת של אותה רשות, על פי הנתונים שבידו. ראו גם: משטרת איכות הסביבה – משטרה ירוקה
