פסולת בניין הינה תערובת של חומרי בנייה אשר שימשו כחומרי גלם בהליכי בנייה ופיתוח תשתיות.

פסולת בניין נוצרת כתוצאה מפעולות בנייה ובעיקר כתוצאה משיפוצים או מעבודות בתוך תחומי הרשויות המקומיות.

תעשיות הבנייה בארץ ובעולם צורכות משאבי טבע ואנרגיה רבים, יחד עם ייצור כמות גדולה מאוד של פסולת בנייה.

פסולת זו נוצרת למעשה בתהליך הבנייה ותהליכי ההריסה של מבנים שונים. כיום פסולת הבנייה בישראל מוערכת בלמעלה מ7 מיליון טון בשנה. עם זאת, כיום עולה יותר ויותר המודעות של ההשפעות ההרסניות של פסולת הבנייה על הסביבה.

בדרך כלל הנזקים החמורים נוצרים כתוצאה מהפסולת המפוזרת בשטחים פתוחים היכולה לגרום לזיהום של מי התהום והקרקע. כיום ישנן אפשרויות רבות למחזר פסולת בניין, הבאות לידי ביטוי בעיקר בשימוש בחומרי הגלם שנוצרים בתהליכי הבנייה וההריסה כחול והוצאת חומרים כדוגמת מתכות וגרגירים לשם שימוש עתידי לצרכים שונים.

כיום מיחזור פסולת בניין נעשית בעיקר באתרי שינוע ומטמנות בהם הפסולת עוברת תהליכי מיחזור שבהם נוצרים הגרגרים שניתן להשתמש בהם לתעשיית הבנייה.

ההסדר החוקי בפסולת בנייה

חוק איסוף ופינוי פסולת, המצטרף לחוק שמירת הניקיון, מסמיך רשויות לקבוע הסדרים בהם ייקבעו מקומות לאיסוף פסולת למיחזור.

במסגרת חוקי ההסדרים שנחקקו הוספו היטלים על הטמנת פסולת מוצקה להפחתת ההשפעות השליליות. בהקשר זה יש לציין כי על פי מדיניות המשרד להגנת הסביבה תינתן עדיפות לשיטות טיפול בפסולת במטרה להקטין את כמות הפסולת שמועברת להטמנה עד לכ-50% במהלך השנים הקרובות.

החלטת הממשלה משנת 2003 קובעת כי על העוסקים בפרויקט בנייה כלשהו יהיו מחויבים למחזר לפחות מחצית מן הפסולת שמצטברת באותו פרויקט.

כמו כן על משרדי הממשלה לפעול לשם פיתוח השימוש בפסולת בניין ממוחזרת בפרויקט ציבורי של בנייה או תשתיות לשם חיוב שימוש כזה.

כמו כן בשנת 2005 הוציא מכון התקנים הישראלי את התקן לבנייה ירוקה. תקן זה נועד להפחית את הפגיעה הסביבתית של אתרי הבנייה על הסביבה הקיימת. לאחרונה בשנת 2011 התקן שודרג בכדי שיתאים למציאות שוק הבנייה המתקדם.

יישום החלטות התקנים אמור באופן תיאורטי לפחות, להביא לצמצומים ניכרים של כמויות הפסולות בכל הנוגע לבנייה של בניינים חדשים בהליכי בנייה בישראל. יש לציין כי קיימות מגוון דרכים לצמצום ומיחזור של תוצרי בנייה והן משתנות בהתאם למציאות ולנסיבות.

המציאות בפועל – מחזור פסולת בנייה

למעשה כיום המציאות השוררת בשטח בכל הנוגע למיחזור פסולת בנייה שונה מן ההנחיות וההסדר החוקי הקיים.

למעשה כיום רק 20% מתוך פסולת הבניין מהליכי בנייה מגיעה לאתרי פסולת חוקיים. כך נוצר מצב בו רוב מכריע של פסולת הבנייה מגיעה לשטחים פתוחים או לאתרים לא מסודרים. גם בהשוואה למקומות אחרים בעולם ניתן לראות כי ישראל אינה עומדת בראש הרשימה בכל הנוגע לדאגה סביבתית ולנזקים הנגרמים עקב השלכת פסולת בנייה.

לאור העובדה כי נוצרו בישראל אזורים רבים בהם נשפכים כמויות פסולת בניין באופן לא מוסדר, החלו הרשויות ומשרד הגנת הסביבה לנקוט בשורה של פעולות לצמצום שפיכת הפסולת הבלתי חוקית.

פעולות אלו כוללות מינוי מפקחים לבקרה וחיוב יזמי בנייה להתקשרות עם אתרים לקליטת פסולת עתידית.

פסולת בניין הנגרמת מתהליכי בנייה גורמות להשפעות ארוכות טווח על הסביבה באופנים שונים. בעקבות נסיבות אלו, קיימים בישראל הסדרים חוקיים וחיקוק תקנים לשם הבטחת צמצום ההשפעה השלילית של פסולת הבניין מתוך מטרה לקדם מחזור מקסימאלי של תוצרי בנייה והשלכתם במקומות מוסדרים.

עם זאת, סקירת המצב בפועל כיום מעלה כי החלטות הממשלה וההסדר החוקי אינו מיושם בפועל כראוי ויש לפעול לשינוי זה.