אין ספק כי נעשתה קפיצה גדולה בכל הקשור למודעות למיחזור ברחבי העולם בשנים האחרונות. אפשר לשייך זאת ליכולת הפצת המידע בעזרת אמצעי התקשורת והאינטרנט או למודעות עצמית האנשות כשהיא צופה בהרס הסביבתי. כך או כך, ישנם יותר ויותר אמנות בין לאומיות וחוקים אשר נועדו לצמצם את כמות הפסולת ולעודד שימוש חוזר בחומרים הגלם, למשל חוק שקיות הפלסטיק שנחקק לא מזמן במדינת ישראל.
מה נעשה בכדי להתמודד עם פסולת אלקטרונית?
בניגוד לפסולת אחרת, אשר אולי ניתן לבצע בה שימוש חוזר אך היא לא מסוכנת, מיחזור אלקטרוניקה ופירוק רכיבים אלקטרונים נחשבים כסיכון סביבתי כאשר מושלכים לזבל בדרך רגילה מכיוון וברובם מצויים חומרים רעילים אשר עם הזמן משתחררים ופוגעים באוויר ובאדמה.
- מיחזור פסולת אלקטרונית – מדינות החלו לעודד הקמה של מפעלים מיחזור לפסולת אלקטרונית על ידי מתן תמריצים וסובסידיות. במפעלים אלה עיקר הפעילות מתחלקת לשתיים, גריטה מבוקרת של המוצרים האלקטרונים ולאחר מכן סדרה של פעולות שנועדו לבודד את חומרי הגלם אחד מהשני, למשל נחושת וברזל, ושליחתם לשימוש חוזר.
- איסוף פסולת אלקטרונית – הבעיה העיקרית הייתה כיצד לוודא כי אכן מוצרים אלקטרוניים נשלחים למיחזור ולא מושלכים לפח. מדינת ישראל היא בין היחידות שמטילה את מטלת איסוף פסולת אלקטרונית על היבואנים, היצרנים ובתי העסק המוכרים מוצרים אלקטרונים. בנוסף, על פי החוק עלות האיסוף והשליחה למיחזור הינה כולה על אותם גורמים.
לדוגמא, כאשר קונים מקרר חדש אפשר לדרוש כי הפינוי של המקרר הישן יעשה ללא עלות על ידי אותו בית עסק שמכר לנו את המקרר החדש. במידה ויש צורך “להיפטר” מצויד אלקטרוני ישן אפשר ליצור קשר עם הרשות המקומית וגם היא מחויבת על פי החוק לבצע איסוף מיוחד או להציב מקומות מיוחדים ברחבי העיר בהם ניתן למסור ציוד אלקטרוני ישן בכדי שיגיע בסופו של דבר למיחזור.
