בכל משק בית ישראלי ניתן למצוא או מכונת כביסה, ולעיתים- אפילו מספר מכשירי חשמל כאלה. כאשר הם פועלים, הכל טוב ויפה: המזון והשתייה נשמרים במקרר, הבגדים יוצאים נקיים ממכונת הכביסה, וכן הלאה. אולם, מה קורה כאשר אלה שובקים חיים?

מקררים, מכונות כביסה ושאר מוצרי חשמל גדולים, מסיימים כמעט תמיד לפעול בזמן כלשהו, לרוב לאחר מספר שנים. כשזה קורה, רבים מבני האדם ממהרים מאד לרכוש מכשיר חדש מאותו סוג (הרי לא ניתן בלעדיהם), ומשליכים את מוצרי החשמל במקום כלשהו, לרוב ברחוב (הרי הם לא נכנסים לפח).

כשהם עושים זאת, הם מתעלמים מהחשיבות המכרעת של מיחזור פסולת לבנה.

מהי פסולת לבנה?

כשמדברים על מקררים, מכונות כביסה, מדיחי כלים וכן הלאה, מכניסים אותם לתוך קטגוריה אחת: “פסולת לבנה”. בדרך כלל, מושג זה מתייחס למכשירי חשמל שלא בהכרח לבנים בגוון שלהם, אלא לכאלה המורכבים בעיקרם ממתכות.

המתכות השונות מזהמות את הסביבה במספר אופנים. כשהם מונחים להם אי שם באתר הטמנה לאורך זמן, החומרים המתכתיים שבהם נוטים לחלחל מטה. מכאן ועד לזיהום מקורות השתייה שלנו הדרך קצרה מאד.

מעבר לכך, פסולת אלקטרונית, ובעיקר מתכות, מהווה כ-70% מכלל החומרים המזהמים בעולם. והמקררים עצמם? הם מהווים חמישית מכלל הזיהום האלקטרוני. אם מוסיפים לכך את העלות היקרה באופן יחסית של המתכות, מבינים כי מיחזור מתכות ופסולת לבנה יכול לכלול בתוכו גם תועלת כלכלית שאינה מבוטלת כלל.

תהליך המיחזור

מכשירי החשמל האלקטרונים הינם עצומים לרוב בגודלם, דבר אשר בא לידי ביטוי באופן המיחזור. הצעד הראשון בדרך למיחזור מוצרי חשמל, כתוצאה מכך, הוא הפרדתם לחומרי הגלם השונים.

מיון זה מאפשר לדעת מה ניתן למחזר ובאיזה אופן, ובעיקר- מאפשר להוציא מהמכשירים את המתכות הכה חיוניות למיחזור. לעומת זאת, כל הרכיבים הפלסטיים מוצאים את דרכם לגריסה.

לאחר מכן, החברות השונות הפועלות בתחום זה מתיכות את החומרים ויוצקות אותן מחדש. כך ניתן, בתהליך פשוט באופן יחסי, ליצור מוצרים חדשים מאותם חומרי גלם אשר נשמרים בטבע גם הרבה אחרי שהמקרר או מכונת הכביסה מסיימים את עבודתם.

מיחזור אלקטרוניקה הוא הנושא האקולוגי החם ביותר

המודעות העולמית למיחזור מוצרי אלקטרוניקה, ובתוכה הפסולת הלבנה, הולכת וגוברת משנה לשנה. גם בישראל המצב אינו שונה: יעדי המשרד לאיכות הסביבה מדברים על מיחזור של כ-20% ממכשירי החשמל הגדולים עד סוף השנה הנוכחית. ב-2015, השאיפה היא שהמספר יגדול פי ארבעה.

מעבר לכך, קיים גם רצון להכניס את המיחזור לתוך הצעת חוק, וכן לקנוס גופים אשר לא יבצעו זאת (או לחילופין ייצרו מכשירי חשמל מחומרים מזיקים ביותר לסביבה). הדבר חשוב ביותר מאחר וכיום האיסוף והמיחזור נעשה באופן התנדבותי, או על ידי חברות הפועלות באופן עצמאי.

פעילותם של הגופים העוסקים במיחזור

בישראל הנוכחית, מרבית איסוף מוצרי האלקטרוניקה הגדולים נעשה על ידי חברות ייעודיות שקמו לטיפול בתחום. נכון להיום, ישנם שני מפעלי מיחזור פסולת אלקטרונית גדולים- בעכו ובאשדוד. בנוסף אליהם, קיימים גופים רבים אשר עוסקים לרוב במיחזור של פריטים נקודתיים יותר.

באופן יחסי, מספר המתקנים לאיסוף פסולת אלקטרונית בארץ אינו גדול בהשוואה לשאר מדינות העולם המערביות, וכן ביחס לתחומים אחרים של מיחזור (מיחזור בקבוקים, מיחזור נייר וכן הלאה). בכ-15 רשויות מקומיות ניתן למצוא מכולות לאיסוף פסולת אלקטרונית.

במקרה של מכשירי החשמל הגדולים חשוב מאד, לכן, להגדיל את מספר מתקני האיסוף- קשה הרי לצפות שאזרח ישראלי מן המניין ילך מספר קילומטרים שבידיו מכשיר חשמלי גדול. הצפי הוא שמספר זה יגדל בהרבה בשנים הקרובות.