אין ספק כלל כי התקופה המודרנית הביאה עמה תגליות רבות ומשמעותיות לתחום הרפואה. מעבר לגילויים מצילי החיים, כמו הפניצילין והחיסונים השונים, פותחו תרופות רבות אשר מקלות ומטפלות במחלות כרוניות, משככות כאבים מטרידים ומשפרות באופן דרסטי את אורח החיים כולו.

עם זאת, במקביל ליתרונות העצומים של תרופות אלו, במידה ופג תוקפן, הן עלולות לגרום לפסולת רבה ורעילה.

אמנם תרופות שונות יכולות להועיל לגוף ולטפל במחלות ובבעיות השונות, אולם בשל הרכיבים הכימיים שיש בהם, הן עלולות להזיק ואף להרעיל משאבים טבעיים רבים, לאחר שזורקים אותן לפח. בדיוק מסיבה זו, מוטב שלא לזרוק את התרופות אל מתחמי האשפה השונים אלא לסלק אותן לגורמים מיוחדים המפרקים ומטמינים אותן באופן בטוח יותר.

תרופות – מסייעות לגוף אך לא לסביבה

אנשים רבים אינם מספיקים להשתמש בתרופות השונות לפני שפג תוקפן. אין מדובר על תרופות למחלות כרוניות, בהן נעשה שימוש שוטף, אלא בעיקר תרופות אשר מטפלות במחלות, זיהומים, פטריות או כאבים זמניים, שלאחר טיפול לזמן מה, הם מחלימים כהלכה. התוצאה היא שארון התרופות מכיל אינספור תרופות שכבר אינן טובות יותר ונזרקות לפח.

מן הפח הביתי הן מגיעות אל מתחמי האשפה העירוניים והארציים, ובאופן בלתי נמנע מחלחלות אל מי התהום. לעיתים, חלק מן האנשים אף זורקים חלק מן התרופות לאסלה, דבר הגורם גם להן להגיע למי התהום.

מאחר ומכוני הטיהור אינם מצליחים לסלק את כלל התרופות מן המים הללו, החומרים הרעילים הנמצאים בהן, מגיעים אל מי ההשקיה ואל החקלאות. דבר זה עלול לגרום לסיכונים הרי גורל בתעשיית החקלאות כולה ועל האדם עצמו. בתהליך זה, אותן תרופות שיש לזרוק מאחר והן עלולות להזיק יותר מאשר להועיל, מגיעות אל האדם בדרך אחרת, מזיקה לא פחות.

סילוק והטמנת תרופות

כתוצאה מן הנזקים שנעשו במי התהום ובסביבה, גורמים בארץ פיתחו דרכים ידידותיות יותר לזריקת התרופות. לאחרונה, קופות חולים בארץ, מציעות למבוטחיהן ולציבור הרחב אופציה טובה יותר לתרופות המיועדות לאשפה. בבתי המרקחת של הקופות, כמו גם בסניפים שונים של הקופות, מוצבים מיכלי איסוף נעולים, העשויים מתכת.

את התרופות הנאספות במיכלים אלו מעבירים אל גופים המפרקים את התרופות באופן בטוח, מבלי שאלו יגיעו אל האדמה או אל מי התהום. חלק מן תרופות אלו מועבר אל מתחם הפסולת המסוכנת ברמת חובב, שם הן מוטמנות מבלי שיוכלו להזיק או לפגוע בסביבה.

מקרה מבחן – מן ארון התרופות אל ההטמנה הבטוחה

כל המידע המוזכר מעלה הנו תיאורטי למדי, אולם בקלות ניתן להדגים אותו באופן מעשי באמצעות מקרה מבחן מן השטח. ניקח לדוגמא את יעל, אמא לארבעה, נשואה באושר ובעלת עסק לנעלי ילדים. בכדי לשפר את אורח החיים ולהפיג כאבים, שפעות והצטננויות מזדמנות, היא נעזרת בתרופות רבות. אחת לשנה, יעל בודקת את ארון התרופות המשפחתי ומסננת מכלל התרופות את אלו שפג תוקפן. את תרופות אלו היא שמה בשקית נייר ליד ארון הנעליים, בסמוך לדלת, לתזכורת.

ביציאה הבאה מן הבית, יעל הולכת אל בית המרקחת של קופת החולים בה המשפחה מבוטחת ומרוקנת את השקית אל המיכל המתכתי. לאחר מכן, היא שמה את שקית הנייר בפח הכחול למחזור הנייר, ועושה את דרכה אל עבר חנות הנעליים שלה.

יוסי, רוקח במקצועו, מרוקן את מיכל איסוף התרופות אחת לחודש או כאשר הוא רואה שהמיכל מגיע לאפס מקום. את התרופות שנאספו, הוא מעביר אל הגורמים המוסמכים לפירוק והטמנה של פסולת מסוכנת. לאחר מכן, הוא נועל את המיכל הריק, המחכה לאסוף תרופות נוספות, שגם אותן יטמנו ויפרקו באופן בטוח וידידותי לסביבה ולאדם.