תרבות הצריכה הביאה אתה הרבה ברכה לעולם שלנו ואפשרה לאנשים מכול מעמד לצרוך מוצרים המשפרים את התנאים הפזיים שאנו חיים בהם. סוג המוצרים ששפרו את חיינו באופן המהותי ביותר ואנו משתמשים בהם כל יום כול היום הם המכשירים החשמליים כגון המכשיר הסלולארי שלנו, המחשב, המקרר, המיקרוגל, התנור ועוד מכשירים המקלים את חיינו ועשים אותם יותר נוחים.

עם זאת אנו בתור הצרכים של המוצרים החשמליים הללו לא תמיד מודעים לתהליך שהמוצרים האלה עוברים משלב הפקת חומר הגלם ועד השלב שהם הופכים לזבל ואת הבעייתיות שכרוכה בכל שלב ממחזור החיים שכל מכשיר חשמלי.

ישראל מזהמת

מכשירים חשמליים מהווים רק 5% מתוך סך כמות הזבל המיוצרת בישראל כול שנה, אך מהווים 70% מכמות הזיהום מזבל. ישראל מייצרת בכל שנה 100 אלף טונות של פסולת אלקטרונית שרק אחוזים בודדים ממנה ממוחזרים, בעיקר טלפונים סלולאריים. המכשירים החשמליים מכילים חומרים מזהמים רבים לרבות תוצרי נפט למיניהם כמו פלסטיק וגומי; ומתכות שונות כמו כספית וניקל, שהמשותף לכולם היא הדרך המזהמת להפיק אותם והתהליך האיטי והמזהם שבו הם מתפרקים חזרה לטבע. הבעיות בתהליך פרוק החומרים הללו הן הרבות והמסוכנות שבניהם הן בחדירה של אותם מזהמים למי השתייה שלנו ולפגיעה בסביבה שאנו חיים מהקושי בלהטמין כמות זבל כה גדולה באדמה.

איך ממחזרים?

כל מכשיר חשמלי מורכב מחלקים העשויים מחומרי גלם שונים, כגון: פלסטיק, נחושת, פח ועוד. המכשיר מגיע למפעל המחזור ומפורק שם לגורמיו השונים, במקרה של מחשב למשל מפרקים ממנו את המעבד, ספק הכוח, הכרטיסים השונים וקופסת הפח שלו. הרכיבים האלקטרונים עוברים גריסה והפרדה אלקטרומגנטית וממוינים לסוגי החומרים השונים. לאחר המיון החומרים  מעובדים לחומר גלם המשמש לייצור מכשיר חשמלי חדש.

המצב בשטח

כיום קיימים שני מפעלים מרכזיים העוסקים במחזור מוצרי חשמל, האחד ממוקם בעכו והאחר באשדוד ועוד כמה מפעלים קטנים. ללא תמריץ משמעותי מצד הממשלה המציאות הזו לא תשתנה ורק אחוז זעום מפסולת זו תמוחזר, כפי שקורה היום. למרות העלות הגבוהה של מוצרי חומרי הגלם בעולם לא השתנתה הכדאיות הכלכלית למחזורם של החומרים המרכיבים את המכשירים החשמליים, יש לציין שחלק מהחומרים המרכיבים את המכשירים החשמליים כלל אינם ניתנים למחזור. יש מספר מכשירים חשמליים מצומצם המכילים מתכות יקרות כמו זהב ונחושת שכדאי למחזר אותם אך מוצרים כמו מקררים ומסכי מחשב לא כלכלי למחזר ולכן המכשירים הללו כמעט ולא ממוחזרים.

חוק מחזור מכשירים חשמליים

לאחרונה מקודמת הצעת חוק על ידי חבר הכנסת ניצן הורביץ בשיתוף חברי כנסת נוספים מכול הקשת הפוליטית שתסדיר את נושא המחזור של מוצרים חשמליים. מטרת החוק “הפחתת פסולת אלקטרונית ומחזורה”, ככתוב בהצעת החוק: “למנוע ולצמצם היווצרות פסולת אלקטרונית, לעודד שימוש חוזר בפסולת האלקטרונית, מחזור מכשירים אלקטרונים ופסולת אלקטרונית וייצור מוצרים אלקטרוניים אשר פגיעתם בסביבה מזערית.” החוק מעביר את עיקר האחריות בטיפול בפסולת אלקטרונית מידי הצרכנים לידי היבואנים והיצרנים  (בדומה לחוק האריזות) ומחייב אותם להיות אחראים על הטיפול בפסולת זו. לפי נוסח החוק יחויבו היבואנים והיצרנים לדווח למשרד לאיכות הסביבה בכל חצי שנה על כמות המוצרים שהם ייצרו ומכרו. בנוסף הם יחויבו להפעיל מתקני איסוף פסולת אלקטרונית בפריסה של מתקן על כול 30 אלף איש. היצרנים והיבואנים יחויבו לדווח על כמות הפסולת שנאספה ומוחזרה ולציין על כל מוצר שהוא מיועד למחזור כפסולת אלקטרונית.

הפנים לעתיד

בשנים האחרונות נושא הסביבה קיבל מודעות גבוהה בציבור וכך גם בקרב מקבלי ההחלטות. טיפול בפסולת והדאגה למחזור הם נושאים הקשורים למדינות אותה נוקטת הממשלה כי רק ביכולתה ליצור שינוי וזוהי גם חובתה. יש לציין שבתקופה האחרונה הממשלה עושה יותר בנושא זה, אך עד היום רבים מהחוקים המסדירים את נושא הסביבה בכלל והמחזור בפרט עדיין נמצאים בשלבי חקיקה או בטרם יישום בשטח. נושא מכשירים החשמליים והזבל האלקטרוני צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של החקיקה הסביבתית העוסקת במחזור מכיוון שכפי שכבר צוין, פסולת זו היא המזהמת הגדולה ביותר והטיפול בה הוא הדחוף ביותר.

מה עושים עם המחשב הישן?