הפסולת הרעילה מהווה את אחת הבעיות הסביבתיות המורכבות ביותר. מורכבות הבעיה נובעת מהכמויות הגדולות של הפסולת שנוצרת מדי יום אך בעיקר משום שסילוקה נעשה לרב באמצעים לא מקצועיים וללא בקרה. לפסולת הרעילה שני מקורות עיקריים:

1. חומרים בעלי קרינה רדיואקטיבית.
2. שימוש בחומצות מינרליות שונות.

עיקר השימוש בחומרים רעילים נעשה בתעשייה ובחקלאות, אולם גם בענפים אחרים ואף כמעט בכל בית. כיום בכל יום משונעים כמה אלפי טונות של חומרים רעילים.

מקור החומרים בעלי קרינה

הקרינה הרדיואקטיבית שמקורה בכור הגרעיני בנחל שורק, דווקא אינה מהווה בעיה חמורה שכן מבדיקות שנעשו נמצא שרמת הזיהום באוויר והקרינה מסביב הם נמוכים יחסית. אולם, בעיה אחרת היא הגז הרדיואקטיבי – הראדון. לגז זה יש נטייה להיאגר במקומות נמוכים מכיוון שהוא כבד מן האויר. הבעיה נפוצה בעיקר במבני מגורים אטומים בהם תנאי האיוורור לקויים.

מקור חומצות מינרליות

החומצות המינרליות משמשות בתהליכים שונים כגון טיפול המתכות, טיפול במינרלים ותהליכי חימצון. לרב לאחר מספר שימושים בחומצות  המינרליות, יעילותם פוחתת והם הופכים לשפכים הכוללים שאריות חומצה, מלחים וכן מומסים אחרים. סילוק לא מבוקר של החומצות הנ”ל מהווה סכנה של ממש לבריאותינו ועלול לגרום לנזק חמור לסביבה המתבטא בעיקר בסכנה למי התהום.

ניתן לבצע טיפולים מקדימים לפני פינוי החומצות ואף לבצע מיחזור שלהן:

מיצוי – שפכי החומצה יועברו אל תוך ממצה (חומר בסיסי) על ידי הזרמה בזרימה נגדית משך מספר דקות. בתום פעולת המיצוי אנו נקבל שפכים ללא חומצות, שהופכים לרעילים פחות, ואילו החומצות עצמן מוצו אל תוך הממצה.

השבה – את הממצה ניתן לערבב עם מים, דבר שיגרום להפרדה בין החומצה לחומר הבסיס, כך ניתן לקבל תמיסה נקייה של חומצה וכן ממצה נקי מחומצות.

מי אחראי על פינוי הפסולת הרעילה?

אין ספק שיש חשיבות רבה לפינוי הפסולת הרעילה בצורה מסודרות, עם זאת העלויות הגבוהות של תהליך הפינוי (הזמנת חברת שינוע ייחודית, תשלומים עבור הטמנת הפסולת) עלולות לגרום למפעלים מסויימים לפנות את הפסולת באופן בלתי חוקי המסכן את הסביבה והתושבים.

לצורך מניעת זיהום הסביבה וסיכון התושבים, המשרד לאיכות הסביבה מתקנן תקנות הנוגעות לפינוי הפסולת הרעילה. כל הפסולת הרעילה מפונה לאתר מרוכז שנמצא ברמת חובב ומשמש כמרכז הארצי לטיפול בפסולת רעילה.

האחריות על פינוי הפסולת מוטלת על בעלי המפעל שעושה שימוש בחומרים אלה. הוא צריך לדאוג להעביר את הפסולת בצורה מבוקרת וחוקית. את הפסולת יש לפנות אל המרכז הארצי באמצעות מערכת שינוע מבוקרת.

השינוע מתבצע באמצעות הפרדה מוחלטת בין סוגי הפסולת הרעילה, בהתאם להוראות בטיחות מחמירות לגבי הובלת חומרים מסוכנים. לצורך הובלת חומרים מסוכנים דרוש היתר מיוחד והכשרה מיוחדת על מנת לנקוט בזהירות מירבית ולמנוע תאונות מסוכנות.

הפינוי מתבצע על רכבים מתאימים להובלת חומרים מסוכנים וכן על גבי התקנים ייעודיים לנושא. פסולת מסוכנת נחשבת גם פסולת רפואית, פסולת ביולוגית, פסולת כימית, פסולת של מסנני שמנים וכו’, גם אם היקפה קטן ועל כן יש לנהוג בה כבכל פסולת רעילה.

תקנות המשרד לאיכות הסביבה

להלן מספר תקנות שתקנן המשרד לאיכות הסביבה לצורך טיפול בפסולת רעילה:

1. בעל המפעל המשתמש בפסולת רעילה יהיה מחויב לפנות את הפסולת שלו אל האתר.
2. כמויות קטנות של פסולת אורגנית מסוכנת ישרפו במשרפה קטנה במפעל עצמו.
3. המרכז לפסולת רעילה ברמת חובב יספר מידע וייעות לחומרים מסוכנים וכן יהיה ערוך לטיפול בחומרים מסוכנים על ידי הפעלת צוותים מתאימים.
4. יש לבצע בדיקות של קרינה רדיואקטיבית וכן של זיהום אוויר באיזורים המועדים לסכנה זו כגון הכור הגרעיני.

יש לטפל בעניין גז הראדון הרדיואקטיבי באמצעות איוורור גבוה במבנים.