עו”ד ירון סילבר

עו”ד ירון סילבר
צילום: רותם שביט

בשנת 2007 נכנס לתוקפו החוק לסילוק ולמחזור צמיגים, תשס”ז – 2007, אשר הטיל על ספקי הצמיגים בישראל (יצרנים ויבואנים של צמיגים חדשים) את החובה לאסוף ולמחזר את מרבית הצמיגים המשומשים אשר שיווקו בישראל.

הצורך בחקיקתו של החוק נבע מההכרה בדבר ההשלכות והבעיות האקולוגיות הנגרמות כתוצאה מפסולת הצמיגים המשומשים. הצמיגים, העשויים חומרים בלתי מתכלים ושאינם ניתנים לדחיסה, תופסים שטחים נרחבים ואף יוצרים חללים המשמשים כמקום להצטברות אשפה ונוזלים ומהווים קן לגידול יתושים. הצמיגים מורכבים מחומרים רעילים והטמנתם או שריפתם, מביאה לזיהום האוויר, הקרקע ומי התהום.

ברחבי העולם כמו גם בישראל פותחו מספר שיטות לטיפול בצמיגים המשומשים. השיטה הנפוצה ביותר בישראל למיחזור צמיגים היא הגריסה, אותה ניתן לבצע בעזרת טכניקות שונות, המתבססות על תהליכים מכאניים, פיזיקליים או כימיים. לכל טכניקה חסרונות ויתרונות, אשר באים לידי ביטוי באיכות החומר המופק ועלות ביצוע התהליך. החומרים העיקריים מהם מורכב צמיג הינם גומי, טקסטיל ומתכת. גריסה נכונה של הצמיג מאפשרת הפרדתו לחומרי הגלם הבסיסיים מהם הוא מורכב.

את הגומי גורסים לאבקה או פתיתים, כאשר גודל הפתיתים תלוי בשימוש שיועד להם כחומרי גלם בתעשיות שונות. אפשרות טיפול נוספת בצמיגים המשומשים היא השריפה, וזאת מאחר שצמיגים משמשים כחומר בעירה מצוין, היכול להוות תחליף לדלקים המזהמים. בארץ, עיקר השימוש בצמיגים כחומר בעירה נעשה במפעלי מלט, גם אם בכמויות קטנות באופן יחסי, אך בארה”ב  ובאירופה זוהי צורת המיחזור הנפוצה ביותר והיא משמשת בתעשיות רבות נוספות.

הדעה הרווחת היא, שבכל שנה נכנסים לשוק בישראל כ- 50 אלף טון צמיגים חדשים, המהווים 3 מיליון פריטים. הגם שמדובר בכמות גדולה מאוד של צמיגים, המחוקק בחר שלא לקבוע בחוק את המנגנונים התפעוליים והכלכליים שיאפשרו איסוף ומחזור של הצמיגים, אלא הסתפק בהטלת אחריות כללית ומוחלטת לאיסוף ולמחזור הצמיגים המשומשים על ספקי הצמיגים, וזאת מכוח העיקרון הסביבתי הפופולארי: “המזהם ישלם”. בהתאם להוראות החוק, מחויבים כיום ספקי הצמיגים למחזר 85% ממשקל הצמיגים ששיווקו בכל שנה בישראל. מהנתונים המעטים המפורסמים באתר המשרד להגנת הסביבה עולה, כי כיום נאספים וממוחזרים כ- 34,000 טון המהווים כ-73% מסך הצמיגים המשווקים בישראל מדי שנה.

לאחר שהניסיון של יבואני הצמיגים להקים תאגיד ללא כוונת רווח שיפעל לאיסוף ולמחזור של הצמיגים המשומשים נתקל בהתנגדות של הממונה על ההגבלים העסקיים, הוקמו מספר מיזמים בבעלות פרטית אשר מספקים לספקי הצמיגים שירותי איסוף ומחזור של צמיגים משומשים. הגורמים המרכזיים המספקים שירותים אלה הן חברת תמ”צ תעשיות מיחזור צמיגים בע”מ הפועלת בדרום הארץ וחברת tyrec תעשיות איסוף ומחזור צמיגים בע”מ הפועלת בפארק תעשיות שח”ק במרכז הארץ. חברות אלה אוספות את הצמיגים המשומשים מהצמיגיות ברחבי הארץ ובאמצעות מפעלי המחזור שהקימו בעלות של עשרות מיליוני שקלים, הופכות את הצמיגים לאבקת גומי באמצעות תהליך גריסה.

המוצר הבולט המיוצר מאבקת הגומי הנוצרת בתהליך המחזור של הצמיגים המשומשים הם משטחי גומי לגינות משחקים. מדובר במוצר בטיחותי אשר החליף במהלך השנים האחרונות את ארגזי החול בגינות המשחקים. ליצירת ביקוש למוצר זה סייעה מאוד החקיקה אשר מחייבת הנגשת גינות משחקים לנכים. ענף נוסף המייצר ביקוש גובר והולך לתוצרי הליך המחזור הוא ענף הבנייה. כך למשל, בנוסף לאבקת הגומי, מייצרת חברת “טיירק” גם אריחים למדרכות, אריחים לבעלי חיים ומוצרי בטיחות במרחב הציבורי.

מן הראוי לציין בעניין זה, ניסיון מעניין אשר בוצע לפני מספר שנים, במעורבות פעילה של משרד התחבורה, לעשות שימוש באבקת גומי לצורך סלילה של כבישים חדשים, וזאת על מנת להקטין את רמת הרעש של הכביש ולשפר את האחיזה של כלי הרכב. חרף הצלחתו של הניסוי, מטעמים שונים לא נעשה כיום שימוש בתוצרי המחזור לסלילת כבישים.

ניתן היה לצפות שהליך המחזור של הצמיגים המשומשים יפתור את הבעיות הסביבתיות הקשות הנובעות משריפה והטמנה של פסולת הצמיגים, אולם לאור העלויות הגבוהות של מרבית הטכנולוגיות שפותחו לשם מחזור הצמיגים המשומשים והעדר פעולות אקטיביות מצד המדינה לשם יצירת ביקוש לתוצרי הליך המחזור, מתקשים מפעלי המחזור להחדיר לשוק את מוצריהם בהיקף מספק. לאור הירידה הנמשכת במחיר של תערובת הגומי בשוק העולמי, האופציה של ייצוא אבקת הגומי לחו”ל אינה רלבנטית. חוסר הכדאיות הכלכלית של מחזור צמיגים משומשים מונעת כניסתם לשוק של מפעלים נוספים. מצב זה הינו בעייתי ביותר, שכן שני המפעלים הקיימים אינם יכולים, ככל הנראה, לתת מענה מלא לכמות הצמיגים הכוללת שעל ספקי הצמיגים למחזר מדיי שנה.

לפני מספר שנים נעשו ניסיונות לקדם יוזמות חקיקה שמטרתן להגביר באופן אקטיבי את הביקוש לתוצרי הליך המחזור של הצמיגים המשומשים. כך למשל, הוצע להעניק עדיפות במכרזים של המדינה לחברות העושות שימוש בתוצרי הליך המחזור. למרבה הצער, יוזמות חקיקה אלה לא הבשילו לכדי דברי חקיקה מחייבים. אם לא ישכילו משרדי הממשלה לשלב כוחות לשם יצירת התמריצים הנדרשים להגברת השימוש בתוצרי הליך המחזור, מפעלי המחזור המעטים ימשיכו להיתקל בקשיים משמעותיים אשר מסכנים את המשך פעילותם.

לסיום יצוין, כי הוראות החוק מחייבות את המשרד להגנת הסביבה לפרסם דו”חות אודות התקדמות המיחזור בישראל בתחומים השונים (צמיגים, אריזות, פסולת אלקטרוניקה, מיכלי משקה וכד’) ולהציג אותם בכנסת, אולם המשרד מיישם דרישות אלה באופן חלקי, אם בכלל. במצב דברים זה, לא ניתן לבקר באופן יעיל את אופן ההתקדמות של מהפכת המחזור בישראל.

הכותב הינו שותף במשרד עוה”ד שביט בר-און גלאון צין יגור ושות’ ומתמחה בטיפול בסוגיות משפטיות הקשורות במחזור של צמיגים משומשים. לפרטים נוספים בנושא: 03-7912800.