מיחזור בקבוקי הפלסטיק הוא אולי תחום המיחזור היחיד בישראל שבו יש קונצנזוס גם לגבי ההשפעה המזיקה של הפלסטיק לסוגיו על איכות הסביבה וגם לגבי דרך הפעולה הדרושה להקטנת ההשפעה. אולי היו אלו מחירי הנפט והגז הטבעי שמוסיפים לעלות שכפו שינוי בהרגלים ואולי היה זה המחסור הגובר בשטחי הטמנת פסולת אבל כך או אחרת, כבר מ-1999 יש מאמץ משותף וכלל ארצי של הכנסת, מפעלי הפלסטיק והאזרחים לאסוף בקבוקי פלסטיק ולמחזר אותם.

מיחזור בקבוקי הפלסטיק בישראל

למרות החסרונות הרבים ודרך החתחתים שעבר חוק הפיקדון למיכלי משקה ולמרות העובדה שישראל ממחזרת ב- 2010 רק 14% מתוך כמעט מיליארד בקבוקי פלסטיק, החוק מהווה הוכחה שרק חקיקה יכולה לכפות את תהליך המיחזור ודוגמה לדרך הפעולה שנדרשת מאיתנו גם במיחזור סוגים אחרים של פלסטיק (שקיות פלסטיק!!), מוצרי אלקטרוניקה, נייר וקרטון, צמיגים, סוללות ביתיות וכו’.

העברת חוק רלוונטי ע”י הכנסת ותיקונו מעת לעת לפי הצורך:

חוק הפיקדון על מיכלי משקה עבר לראשונה ב- 1999 ומאז הוא תוקן מספר פעמים על מנת לסגור פרצות ולתקן כשלים. החוק תוקן לאחרונה בפברואר 2010.

הטלת אחריות מלאה על איסוף פסולת המוצרים ועלות האיסוף על היצרנים והיבואנים בלבד:

חוק הפיקדון המתוקן מכיר בעובדה שזוהי לא אשמתם של הצרכנים שיצרני המשקה מתעקשים להשתמש בפלסטיק המזהם לביקבוק משקאות וזוהי לא חובתם לממן את הפתרונות לבעיה ולכן היצרנים והיבואנים, והם לבדם, אחראים למצוא ולממן פתרון לאיסוף ומיחזור של הבקבוקים.

קביעת יעדי מיחזור שנתיים, הרחבתם מעת לעת והטלת קנסות על יצרנים ויבואנים שלא עומדים ביעדים:

בישראל צורכים בכל שנה כ- 600 מיליון בקבוקים גדולים וכ- 300 מיליון בקבוקים קטנים. עד היום חלה חובת האיסוף על כ- 66% מסך בקבוקי המשקה הקטנים ולא הוצב כל יעד לאיסוף הבקבוקים הגדולים. שוק המשקאות הקלים גדל ב- 10 עד 15 אחוזים בכל שנה ואפילו היעד החדש שגדול ב- 11% לא מדביק את הפער. ב -2010 נקבעו יעדים של 77% מהמיכלים הקטנים צריכים להיאסף והוצב לראשונה יעד של 50% מהמיכלים הגדולים.

גביית תשלום סמלי מהצרכנים על שימוש במוצר וקביעת נקודות איסוף מרובות ונגישות שבהן יכולים הצרכנים לקבל את הפיקדון בחזרה:

את הבקבוקים הקטנים ניתן להחזיר תמורת 30 אגורות לבקבוק ב- 19 נקודות איסוף של תאגיד המיחזור אל”ה (איסוף למען הסביבה) בערים שונות בישראל. בנוסף, כדי להגדיל את הנגישות, כל רשתות השיווק וגם סופרמרקטים קטנים ומכולות שכונתיות מחוייבים לקבל בקבוקים ריקים תמורת תשלום והחוק קובע פיצוי לצרכנים של עד 1,800 ש”ח לכל מיכל משקה במקרה של סירוב.

הצבת מתקנים לאיסוף וולונטרי של אשפה שעליה לא חל פיקדון ומעקב אחרי מגמות בהרגלי המיחזור:

כיום פרוסים בארץ כ 8000 כלובים לאיסוף בקבוקים שעליהם אין החזר, רוב הכלובים הוצבו ע”י חברת אביב תעשיות מיחזור. בנוסף לבקבוקי משקה של 1.5 ליטר ניתן להשליך לכלובים גם סוגים נוספים של בקבוקים – קטשופ, חלב, שמן, חומץ וגם מרכך כביסה, שמפו, סבון נוזלי וחומרי ניקוי – בקבוקים שעליהם לא הייתה קיימת חובת מיחזור כלל ובכל זאת אזרחים רבים כבר משליכים אותם לכלובי המיחזור. המשרד לאיכות הסביבה קבע יעד של הצבת 12,000 מיכלים נוספים בפריסה ארצית כדי להגדיל את הנגישות.

מיחזור פלסטיק מסוגים אחרים שאנו צורכים ביומיום כמו שקיות, חיתולים, כלי כתיבה, צעצועים וכלים חד פעמיים אינו מעוגן בחוק כיום, אך כל יצרן ויבואן מחוייב לסמן על המוצר לאיזו קבוצת פלסטיק הוא שייך. יום אחד, כשלא תהיה ברירה ונצטרך למחזר את טונות הזבל שאגרנו, נוכל לשבת ולמיין אותו כמו שצריך.