כל מי שחי במאה ה-21, יודע בוודאי את החשיבות של השמירה על הסביבה שלנו, וזאת על רקע תהליכים דוגמת הידלדלות משאבים חיוניים (ועליית מחירים, עקב כך), זיהום אקולוגי או אפקט החממה. מקום של כבוד במשוואת השמירה על הסביבה מקבל המיחזור, על סוגיו. למעשה, ישראל היא אחת המדינות בהן מימדי המיחזור הם המרשימים ביותר על מפת העולם. אז מה עומד מאחורי המונח הזה? כיצד הוא מתבצע? ומהן המעלות העיקריות שלו?

על מיחזור ויתרונותיו

מיחזור, ברמת ההגדרה, הוא הליך פירוק פסולת מסוגים שונים לחומרי הגלם שלה, וזאת על מנת לעשות בהם שימוש חוזר. זהו הוא מונח רחב בכל קנה מידה.  אחת השאלות המרכזיות שיש לשאול ביחס אליו היא “מה ממחזרים?”, והתשובה הפשוטה לכך היא שהרבה מאד דברים. ניתן כיום למחזר חומרים מכל סוג, כאשר ההליך הספציפי בכל אחד מהמקרים שונה. ממש על קצה המזלג, ניתן להזכיר מיחזור נייר, מיחזור פלסטיק, מיחזור בקבוקים ופחיות שתייה, מיחזור אלקטרוניקה, מיחזור פסולת בניין ואפילו מיחזור מים.

למיחזור ניתן למצוא לא מעט מעלות. ראשית, הוא מונע ביזבוז של משאבים חיוניים, ומאפשר להקטין במידה משמעותית את כמות הפסולת. בכל שנה בישראל מיוצרים לא פחות מכשישה מיליון טון פסולת, והמספרים רק עולים בכל שנה.

על אף שאתרי ההטמנה אמורים להיות אטומים, הררי הפסולת שבהם מביאים לזיהום סביבתי ניכר (למשל, זיהום אפשרי של מי התהום, או פליטת גזים מזיקים לאוויר העולם), כאשר גם המקום באתרי ההטמנה הוא הכול חוץ מאינסופי. אם נוסיף למשוואה את החומרים הלא טבעיים, לרבות ניילון או פלסטיק, נראה גם שהם לא מתכלים: הם יישארו שנים על גבי שנים, יקיפו את הסביבה שלנו בפסולת וישנו לרעה את המאזן האקולוגי בעולם.

משאבי הטבע מוגבלים אף הם, שעה שהאדם משתמש בהם הרבה יותר מאשר הם מתווספים ל”מאגר” – הסכנה הברורה היא שהמשאבים יאזלו במרוצת השנים (אחת הדוגמאות המובהקות היא כריתת יערות הגשם, שנעשית לצורך ייצור נייר), ולא יספיקו לביקוש הקיים אליהם, שבוודאי צפוי להיות גדול. הצמצום הזה במשאבים יביא לא רק לפגיעה במוצרים אשר זקוקים להם, אלא גם לעליית מחירים, שצפוייה להשפיע על הכיס של כל אחד מאיתנו.

היבט כלכלי נוסף הוא שמיחזור מוזיל את עלויות הייצור בעשרות מונים. המוצרים הממוחזרים מכילים חומרי גלם חשובים, אשר המיחזור מונע את הצורך לייצר אותם מחדש. הגם שהמיחזור כרוך בעלויות גם כן, ברור שהן נמוכות יותר מאשר התחלת כל ההליך מחדש.

מיחזור בישראל בשנת 2014

טענו מעלה כי ישראל היא מחלוצות המיחזור בעולם. מבחינה סטטיסטית, ממוחזרת בישראל כ-15-25% מכמות האשפה, נתון מרשים לכל הדעות, אך עדיין ברור שיש מקום לשיפור. ההליך חיובי גם בעולם כולו, כשדוגמאות בולטות הן ארצות הברית, שבה מימדי המיחזור הוכפלו תוך 15 שנה, או דנמרק, בה ממוחזרים תשעה מתוך עשרה בקבוקים. ואגף, המדינה הבולטת ביותר באירופה מבחינת המיחזור הכולל היא אוסטריה, עם מיחזור של כ-60% מהיקף הפסולת.

בשנים האחרונות, כולנו עדים למספר רב של מאמצים שנועדו להגביר את היקפי המיחזור בישראל עוד יותר: אלו הם לא רק מיכלי האיסוף שהתווספו להם, אלא גם תקנות מסוגים שונים, דוגמת חוק שמירת הניקיון, או חוק איסוף ופינוי פסולת ומיחזור (1993), המחייב בעיקרו את הרשויות המקומיות בישראל. ברמה המקומית, ניתן להצביע עם מספר חוקים חשובים גם כן: בשלהי 2013 אישרה הכנסת להעניק קנס על השלכת פסולת למיחזור במתקנים אשר אינם מיועדים לכך, כשהקנס הנקבע בעיריית תל אביב, למשל, עומד על 105 ש”ח.

כשמתבוננים על הקמפיינים השונים לעידוד המיחזור בכל שנה, וההנחה כי המודעות לנושא גוברת גם בקרב האזרחים הקטנים, דומה כי היקפי המיחזור ימשיכו בשנים הקרובות בכיוון אחד בלבד: כלפי מעלה. ברור שהסביבה תצא מכך נשכרת.