את המהפך יזמו עיריית באר שבע, המועצה האזורית בני שמעון וכן המשרד לאיכות הסביבה. הרעיון של מפעל קומפוסט באזור הדרום עלה כבר לפני מספר שנים, אולם מעולם לא יצא לפועל. ההאמרה במחירי ההטמנה שקבע המשרד להגנת הסביבה, היא זו שהביאה את המעורבים לעשות מעשה.

תושבי באר שבע והסביבה מוטרדים רבות מסוגיית הפסולת באזור מגוריהם. מספר אתרי הפסולת הלא חוקיים באזור עומד על 23 ואחוז מיחזור בקבוקי הפלסטיק בעיר נמוך במחצית מהממוצע הארצי. אין זה מפליא כי נושא הפסולת הינו נושא מרכזי בו מטפלת עיריית באר שבע.

אולם, על אף או דווקא בעקבות נתונים אלה, בחרה העירייה לפעול באופן נמרץ בנושא. העירייה החליטה לבסס את פעולותיה העתידיות על דו"ח איכות סביבה מקיף שעסק בכל סוגיות איכות הסביבה בעיר. דו"ח זה הופץ לכל התושבים כצעד של שקיפות וכן לצורך העלאת מודעות התושבים לחומרת המצב.

ביום כתיבת מאמר זה, אתר ההטמנה "דודאים" צפוי לקבל את היתרי הבנייה עבור מפעל הקומפוסט ולהיבנות עד סוף 2010. עלות המפעל עומדת על כ-80 מיליון שקלים והמשרד להגנת הסביבה הינו אחד המסייעים לבניית המיזם. כספי הסיוע של המשרד להגנת סביבה יגיעו מקרן הניקיון של המשרד, שמקורה מכספי היטלי ההטמנה שגובה המשרד עבור הטמנת אשפה.

לצורך כך תושבי הערים שבאזור יתחילו את מהפך ההפרדה של הפסולת הביתית. בימים אלה בוחנת העירייה ביחד עם המשרד לאיכות הסביבה את יישומה של התוכנית להפרדת פסולת. הפרוייקט דורש תכנון מקיף של תשתיות ומתן פתרונות מתאימים לתושבים. לצורך ביצוע הפרוייקט ימונה מתאם שיהיה כפוף למנכ"ל העירייה והוא יתחיל לפעול באופן הדרגתי.

פרוייקט דומה של הפרדת פסולת מתחיל בימים אלה בכפר סבא. תחילתו ב-200 בניינים והוא צפוי להתפרס לכל חלקי העיר עד להשלמתו ב-2013. המסגרת הפרוייקט מתבקשים תושבי העיר להשליך את הפסולת הביתית שלהם לפי שלוש קטגוריות: פסולת רטובה הכוללת שאריות מזון אורגניות, פסולת יבשה הכוללת בעיקר אריזות יבשות וכן פסולת נייר הכוללת עיתונים, מוצרי נייר וקרטונים.

תושבי העיר ינהלו בביתם שלושה פחים נפרדים וגם בחדרי האשפה יוצבו שלושה פחי מחזור נפרדים. הירוק עבור פסולת יבשה, החום עבור הפסולת הרטובה והכחול עבור פסולת נייר.

גם המקרה זה מקורו של המימון הוא מהמשרד להגנת הסביבה והפרויקט צפוי להתפרס במהרה לערים נוספות: רעננה, מודיעין, סביון, שוהם ועוד.

ובכן, לפחות לגבי ההחלטה למחזר – מדינת ישראל באה לקראתכם. באיחור אופנתי של מספר שנים, לאחר חברותינו המדינות המודרניות, מסתמנת הבנה חשובה בקרב מקבלי ההחלטות שלנו ובעתיד הלא רחוק (כך אנו מקווים) נוכל להפריד פסולת רטובה מיבשה בבתים ולהשליכן למיכלים מתאימים שיוצבו ברחבי הערים והרשויות המקומיות.

אנחנו רוצים להיות רומנטיים ולחשוב כי ממשלת ישראל דואגת לסביבה ופועלת מתוך שיקולים ירוקים גרידא. אך, כורח המציאות שלנו, ההחלטה נובעת מטעמים כלכליים: באחרונה ערך המשרד להגנת הסביבה כנס מיוחד בנושא הפרדת פסולת והציג נתונים שהעירו חבר כנסת או שניים – העלות של טיפול בטון אשפה אשר הופרדה במקור זולה בכ-90 ש"ח מהעלות של פינוי טונה פסולת מעורבת והטמנתה באתרים מיוחדים (490 לעומת 577 ש"ח). רק בשביל לסבר את האוזן – מדינת ישראל מייצרת כ-7 מיליון טון מדי שנה… קדימה – מי יעשה את החישוב?! ההפרשים בעלויות נובעים בעיקר מהיטל ההטמנה אשר פועל מאז שנת 2007 והוא אשר מהווה תמריץ שלילי לרשויות להטמין את הפסולת ומאידך להגביר את המודעות והמהלכים האקטיביים למיחזור ולשימור הסביבה.

יהיו הטעמים אשר יהיו, היוזמה מבורכת, ובקרוב תסייע הממשלה לרשויות בהקמת מערכים מיוחדים לאיסוף ולפינוי פסולת אשר הופרדה במקור. ומה המטרה בעצם? – נתונים נוספים שהציג המשרד בכנס נוגעים לכמות שניתן למחזר – בערך 40 אחוזים מסך הפסולת הביתית היא פסולת רטובה (שיירי מזון למיניהם המהווים פסולת אורגנית) ושאר הפסולת היא פסולת יבשה (אריזות מוצרים שונים למשל).

מה שקורה היום (שימו יד על הלב והודו באמת…) הוא השלכת כל הפסולת באותה השקית, למעט, אולי בקרב מיטיבי הלכת שבינינו, הפרדת בקבוקי פלסטיק. כל הפסולת הזו מושלכת לאתרי ההטמנה העולים על גדותיהם ומהווים נזק לא מבוטל לסביבה בפני עצמם. אז נכון שאחת התשובות היא הקטנת כמות הפסולת הביתית שאנו מייצרים, אולם, מעבר לחינוך האישי שלנו, יש לפעול באופן מערכתי ושיטתי לקידום המיחזור ולהביא לכך שמרבית הפסולת המיוצרת תמוחזר ותשמש לשימושים חוזרים שונים.

אוקיי. הפרדנו פסולת – מה עושים עם זה?

כל אותה פסולת רטובה, אורגנית, תשמש לייצור קומפוסט, או בעברית צחה – רקבובית – שזהו בעצם דשן אורגני עשיר אשר אינו מזיק לסביבה. ניתן יהיה גם להפיק ממנה אנרגיה בתהליך ביוטכנולוגי. הפסולת היבשה תישלח למיחזור, ולאחר תהליכים שונים ונפרדים למיחזור פלסטיק, מיחזור זכוכית, מיחזור נייר ועוד, היא תחזור בצורה של מוצרים ממוחזרים ואף תשמש להפקת אנרגיה. נשמע טוב, לא? כל שיידרש מאיתנו האזרחים, הוא להפנים את השימוש במספר פחים בבית ולהשליך כל שקית אל המיכל המתאים שיוצב (בקרוב, בקרוב) בערים.

הצבת המיכלים הנפרדים ותכנון מערך הטיפול בפסולת המופרדת הם האתגר כאן, אשר עולה בהתחלה לא מעט כסף, אך בחישוב לטווח ארוך – המהלך ישתלם. באותו הכנס שהוזכר לעיל, התקבלה התחייבות מצידו של גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, לסייע לרשויות המקומיות בהקמת התשתית הנדרשת באמצעות הכספים שנאספו בגין היטל ההטמנה. הסיוע יהיה גם להיבט התפעולי וגם להיבט ההסברתי והחינוכי הנלווה לכך – מישהו צריך לשכנע את כולנו להפריד פסולת, לא?