הכירו, הכירו – חוק האריזות החדש:

החוק יטיל על כל היצרנים השונים את חובת איסוף האריזות אשר שווקו לציבור – מכל סוג שהוא. יצרנית אשר לא תעמוד בחובה זו – תיקנס.

התפנית הגדולה שהחוק מייצר היא שלראשונה ייכנסו למעגל המיחזור כל סוגי האריזות – הכל! – צנצנות וקופסאות שימורים, מוצרי חלב ואף שפופרות ריקות של משחת שיניים ועוד היד נטויה.

ומדוע תפנית? משום שעד כה חובת המיחזור מתוקף חוק הפיקדון הייתה רק על מכלי פלסטיק בגודל מסוים – בקבוקי השתייה הקטנים מוחזרים לרשתות השיווק והמכירה ואילו המיכלים הגדולים מושלכים לכלובי המיחזור הפזורים ברחבי רשויות הערים.

לכל שאר הפסולת, שהיא איננה אורגנית ואיננה בקבוקי פלסטיק או נייר, לא ניתן מענה עד כה בישראל והיא פשוט הצטרפה לזרם הפסולת הביתי והתעשייתי באופן טבעי, והובלה לאתרי הטמנת הפסולת (והנזק הנגרם שם מחומרים שאינם מתכלים – ידוע גם ידוע).

השינוי שיביא עימו החוק לא יסתכם רק בצמצום כמויות הפסולת האדירות שישראל מטמינה בכל שנה, אלא הוא ישפיע גם על האופן שבו היצרניות עצמן מייצרות את האריזות והן תהיינה מורכבות יותר ויותר מחומרי גלם ניתנים למיחזור או כאלו המתכלים לגמרי, והרי זהו שינוי מבורך.

יעדי החוק

כל זה עומד להשתנות, עת יעבור החוק באישור הכנסת וייכנס לתוקפו. לפי היעדים שקובעים בתזכיר החוק, מעגל האיסוף והמיחזור של אריזות צפוי להגיע ל-60% מכלל כל האריזות של כל המוצרים הנמכרים בארץ (יעד דומה לקיים במדינות אירלנד ואיטליה).

גיבוש החוק קודם רבות הודות לאנשי העמותה "אדם טבע ודין" אשר העלו הצעה דומה פרטית כבר לפני שנתיים. טענתם העיקרית היא שהיצרן חייב להיות אחראי על מה שהוא "מפזר" – גם מבחינת הנפח שהאריזה תופסת, וגם מבחינת חומרים ניתנים למיחזור והאיסוף והמיחזור בפועל.
בנוסף, העמותה ביצעה בזמנו חישובים שונים ואספה מידע בנושא אשר מעיד כי יישום כזה של החוק, עם עמידה ביעד המדובר, יכול להוביל להפחתה של בערך מליון טון של גזי חממה – מדי שנה!

כיצד זה יתבצע?

לגבי האופן שבו נפריד את האריזות ואופן האיסוף שלהן – טרם ברור מה יהיה התוואי – האם אנחנו נבצע הפרדה בבית או שזה יקרה בתהליך תעשייתי?

לגבי אכיפת החוק למול היצרניות – תחילה הן חייבות לדווח כמה אריזות הן הפיצו – כך שבסוף היום כאשר ידווח על מה שאספו ומיחזרו – הם אכן יעמדו ביעד. בנוסף, היעדים שנקבעו בחוק לגבי האיסוף והמיחזור לחלוטין לא גמישים – מי שלא יעמוד בהם – ייקנס ואף ניתן יהיה לתבוע אותו. זאת כתוצאה מלקחים שנלמדו בעקבות חוק הפיקדון הגמיש שמיהר להקל ולבטל אי-אילו קנסות וסנקציות.

חומר אורגאני הוא חומר שמקורו מהחי או הצומח כגון: מזון, גזם וכו' ואילו החומר האי אורגאני הוא חומר שמקורו הוא לא מהחי או הצומח כגון: זכוכית, מתכות וכו'.

פסולת האדם כיום מורכבת הן מחומרים אורגאניים שמקורם בעיקר מאכילה והפרשות והן מחומרים אי אורגאניים שמקורם בעיקר משימוש בכלים, תעשייה ובנייה.

בעבר הרחוק רב רובה של הפסולת הייתה אורגנית והתפרקה באופן טבעי באמצעות אורגניזמים שונים. כיום, בשל גידול האוכלוסייה וכניסתם של החומרים המלאכותיים למעגל החיים הטבע אינו מסוגל להתמודד עם הכמויות העצומות של הזבל האורגאני והאי אורגאני שנוצר.

מאפייני הפסולת שנוצרת כיום היא נפח עצום, היווצרות חומרים רעילים בעקבות פירוק הפסולת וכן מטרדי ריח. החומרים האורגנים מושכים אליהם מזיקים שונים והחומרים האי אורגאניים עלולים להתפרק לחומרים רעילים ולזהם את מי התהום.

שיטות הטיפול בפסולת האורגנית והאי אורגנית נחלקות לשני סוגים: הטמנה או מחזור.

הטמנה -

בעבר הפסולת הייתה מובלת למזבלות פתוחות ולא מבוקרות. דבר שיצר מפגעים רבים כגון מפגעי ריח, שריפות, מקומות מגורים למזיקים, זיהומי קרקע וזיהומי מי תהום. החומרים האורגנים התפרקו לאיטם ואילו החומרים האי אורגאניים הצטברו בערמות ענק וכוסו בעפר.

לאחרונה החליטה המדינה על הטמנה סניטארית בחמישה מוקדים. אתרי ההטמנה בנויים כך שהם אינם מאפשרים חלחול מזהמים לקרקע – על הקרקע מונחים חומרי איטום וצינורות ייעודיים מזרימים את הנוזלים הנוצרים בפסולת.

בעונת החורף מכוסים אתרי ההטמנה ביריעות המונעות כניסת מים ומעל ערימות הפסולת מונחות ארובות שתפקידן לאסוף את גז המתאן הדליק. גובה ערימות האשפה אינו עולה על עשרה מטרים ושיטת ההטמנה מבוססת על שכבות בגובה 60 ס"מ המכוסות ב-15 ס"מ עפר.

תהליך ההטמנה מתאים הן לפסולת האורגנית והן לפסולת האי אורגנית, אולם לשיטה זו ישנם לא מעט חסרונות:

1. הטמנה של חומרי גלם אורגנים ואי אורגאניים ללא הבחנה.
2. שימוש בשטחים פתוחים נרחבים.
3. שימוש בעפר.

מיחזור -

בתהליך המיחזור משתמשים הן בחומרים אורגאניים והן בחומרים אי אורגאניים כחומרי גלם למוצרים חדשים. לכל סוג פסולת תהליך מיחזור משלו כאשר החומרים האורגנים מהווים חומר גלם לייצור של דשן או קומפוסט ביתי ואילו החומרים האי אורגאניים מהווים חומרי גלם למוצרים חדשים לגמרי.

הפסולת האורגנית (שאריות מזון, שיירי צמחים וכו') עוברת תהליך הכולל פירוק של החומרים האורגנים באמצעות חיידקים ומהווה חומר גלם מצוין לדשנים אורגאניים. אולם, חשוב להפקיד שהפסולת תכיל מוצרי מזון בלבד.

מיחזור חומרים אי אורגאניים:

מיחזור מתכת – לאחר איסוף של מוצרי המתכת הם מותכים בתוך בריכת התכה בטמפ' גבוהות מאוד. אל תוך הבריכה מוספים תוספים שונים והנוזל נוצק לתוך תבניות מטילים. מטילי מתכת אלה מהווים חומר גלם לכל מוצרי המתכת.

מיחזור פלסטיק – לאחר האיסוף, נטחנים מיכלי הפלסטיק לפתיתים קטנים המהווים חומר גלם למוצרים כגון: בגדי פליז, גדרות, סלסלות ועוד.

מיחזור זכוכית – מוצרי הזכוכית נאספים ונגרסים, לאחר מכן הם עוברים לתנור ומותכים, אל תוך הזכוכית המותכת מוספים תוספים שונים לשינוי תכונות הזכוכית. את הנוזל שופכים לתבניות ייעודיות המעניקות לזכוכית את צורתה הסופית.

מיחזור נייר – הנייר נאסף, נדחס ומוכנס לבריכות מים בהם הוא מפורק לסיבים. הסיבים הרטובים מועברים למכבשים בהם נוצרים גיליונות נייר וקרטון שמהווים חומר גלם למוצרי נייר שונים.

תהליכי המיחזור השונים מעניקים לנו מגוון רחב של מוצרים חדשים ואיכותיים שחומרי הגלם שלהם היו עתידים להיטמן בקרקע. בכך אנו מנצלים היטב את הפסולת העומדת לרשותנו ומצילים את הסביבה.

1. חומרים בעלי קרינה רדיואקטיבית.
2. שימוש בחומצות מינרליות שונות.

עיקר השימוש בחומרים רעילים נעשה בתעשייה ובחקלאות, אולם גם בענפים אחרים ואף כמעט בכל בית. כיום בכל יום משונעים כמה אלפי טונות של חומרים רעילים.

מקור החומרים בעלי קרינה

הקרינה הרדיואקטיבית שמקורה בכור הגרעיני בנחל שורק, דווקא אינה מהווה בעיה חמורה שכן מבדיקות שנעשו נמצא שרמת הזיהום באוויר והקרינה מסביב הם נמוכים יחסית. אולם, בעיה אחרת היא הגז הרדיואקטיבי – הראדון. לגז זה יש נטייה להיאגר במקומות נמוכים מכיוון שהוא כבד מן האויר. הבעיה נפוצה בעיקר במבני מגורים אטומים בהם תנאי האיוורור לקויים.

מקור חומצות מינרליות

החומצות המינרליות משמשות בתהליכים שונים כגון טיפול המתכות, טיפול במינרלים ותהליכי חימצון. לרב לאחר מספר שימושים בחומצות  המינרליות, יעילותם פוחתת והם הופכים לשפכים הכוללים שאריות חומצה, מלחים וכן מומסים אחרים. סילוק לא מבוקר של החומצות הנ"ל מהווה סכנה של ממש לבריאותינו ועלול לגרום לנזק חמור לסביבה המתבטא בעיקר בסכנה למי התהום.

ניתן לבצע טיפולים מקדימים לפני פינוי החומצות ואף לבצע מיחזור שלהן:

מיצוי – שפכי החומצה יועברו אל תוך ממצה (חומר בסיסי) על ידי הזרמה בזרימה נגדית משך מספר דקות. בתום פעולת המיצוי אנו נקבל שפכים ללא חומצות, שהופכים לרעילים פחות, ואילו החומצות עצמן מוצו אל תוך הממצה.

השבה – את הממצה ניתן לערבב עם מים, דבר שיגרום להפרדה בין החומצה לחומר הבסיס, כך ניתן לקבל תמיסה נקייה של חומצה וכן ממצה נקי מחומצות.

מי אחראי על פינוי הפסולת הרעילה?

אין ספק שיש חשיבות רבה לפינוי הפסולת הרעילה בצורה מסודרות, עם זאת העלויות הגבוהות של תהליך הפינוי (הזמנת חברת שינוע ייחודית, תשלומים עבור הטמנת הפסולת) עלולות לגרום למפעלים מסויימים לפנות את הפסולת באופן בלתי חוקי המסכן את הסביבה והתושבים.

לצורך מניעת זיהום הסביבה וסיכון התושבים, המשרד לאיכות הסביבה מתקנן תקנות הנוגעות לפינוי הפסולת הרעילה. כל הפסולת הרעילה מפונה לאתר מרוכז שנמצא ברמת חובב ומשמש כמרכז הארצי לטיפול בפסולת רעילה.

האחריות על פינוי הפסולת מוטלת על בעלי המפעל שעושה שימוש בחומרים אלה. הוא צריך לדאוג להעביר את הפסולת בצורה מבוקרת וחוקית. את הפסולת יש לפנות אל המרכז הארצי באמצעות מערכת שינוע מבוקרת.

השינוע מתבצע באמצעות הפרדה מוחלטת בין סוגי הפסולת הרעילה, בהתאם להוראות בטיחות מחמירות לגבי הובלת חומרים מסוכנים. לצורך הובלת חומרים מסוכנים דרוש היתר מיוחד והכשרה מיוחדת על מנת לנקוט בזהירות מירבית ולמנוע תאונות מסוכנות.

הפינוי מתבצע על רכבים מתאימים להובלת חומרים מסוכנים וכן על גבי התקנים ייעודיים לנושא. פסולת מסוכנת נחשבת גם פסולת רפואית, פסולת ביולוגית, פסולת כימית, פסולת של מסנני שמנים וכו', גם אם היקפה קטן ועל כן יש לנהוג בה כבכל פסולת רעילה.

תקנות המשרד לאיכות הסביבה

להלן מספר תקנות שתקנן המשרד לאיכות הסביבה לצורך טיפול בפסולת רעילה:

1. בעל המפעל המשתמש בפסולת רעילה יהיה מחויב לפנות את הפסולת שלו אל האתר.
2. כמויות קטנות של פסולת אורגנית מסוכנת ישרפו במשרפה קטנה במפעל עצמו.
3. המרכז לפסולת רעילה ברמת חובב יספר מידע וייעות לחומרים מסוכנים וכן יהיה ערוך לטיפול בחומרים מסוכנים על ידי הפעלת צוותים מתאימים.
4. יש לבצע בדיקות של קרינה רדיואקטיבית וכן של זיהום אוויר באיזורים המועדים לסכנה זו כגון הכור הגרעיני.

יש לטפל בעניין גז הראדון הרדיואקטיבי באמצעות איוורור גבוה במבנים.

גם בימינו, כאשר נזקי ההטמנה ידועים וברורים, ההטמנה היא הדרך העיקרית לטיפול בפסולת בישראל – כתשעים אחוזים מסך כל הפסולת העירונית מובאת למטמנות, ובכך גורמת לנזקים לא מבוטלים:

• פליטת גז מתאן – הגז נוצר בעת התפרקות של פסולת אורגנית (שיירי מזון למיניהם המהווים למעלה משליש מהפסולת הביתית). המשמעות של פליטת גז כזה ברמה שאינה מבוקרת היא סכנת פיצוץ, לא פחות. זהו גז חממה אשר פליטתו פוגמת באפקט החממה ומביאה לשינוי באקלים (התחממות גלובלית – נשמע מוכר?)
• צריכת קרקע ופגיעה במאגרי מים – צריך הרבה מקום בשביל מליוני טונות של אשפה המיוצרים בארצנו, מדי שנה. מה שאומר שהנוף מתמלא בהררי זבל ואילו הקרקע עליה הם עומדים ניזוקה הן בשכבות העליונות והן בחלחול אל עבר מאגרי המים וזיהומם. וכי כמה מים וקרקע כבר יש לנו כאן?..
• זיהום אוויר נלווה – הובלת כמויות ענק למטמנות כרוכה בצריכת דלק מוגברת, ובהסדרי שינוע נרחבים – תוספת "קטנה" לזיהום האוויר הכללי.

הסיבה שהשימוש בהטמנה הוא הנפוץ ביותר לטיפול בפסולת בישראל היא, איך לא, כלכלית. בשביל לקבור פסולת אין צורך בתשתיות חדשות – יש משאיות, יש פחים, יש נהגים, הכל טוב. האומנם? המחיר אותו ניאלץ לשלם (ולא רק הרשויות – אלא אנחנו – האזרחים הקטנים) בבוא היום יהא יקר יותר בצורה מפלצתית. העלות הנמוכה של הליך ההטמנה נובעת מכך שהיא אינה כוללת את הנזקים הנגרמים לקרקע, לאוויר ולמים או את הסיכון הבריאותי שהיא מייצרת לתושבים. שיטות חדשניות לטיפול בפסולת, הכוללות הפחתה, תרבות שימוש חוזר וכן מיחזור, הן כאלו הלוקחות בחשבון את הפגיעה בסביבה ומיישמות טכנולוגיות המפחיתות אותה.

צריך לעודד מיחזור!

בשנת 2000, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת חוק ההסדרים והוא היווה את אות הפתיחה להיטל ההטמנה – השר לאיכות הסביבה הוסמך לקבוע גובה של היטל אשר יופעל על הטמנת פסולת. מרכז השלטון המקומי הערים קשיים במהלך השנים ויישומו נדחה עד ליולי 2007, אז נקבעו שיעוריו של ההיטל, אשר יעלו בהדרגה עד לשנת 2011. השיעורים נקבעים לפי סוג הפסולת (פסולת מעורבת או יבשה, שונה באופן הפינוי שלה מפינוי פסולת בניין ופסולת תעשייתית, למשל) ולפי סוג אתר ההטמנה. גובה ההיטל משתנה, כיוון שכל אחד מסוגי הפסולת והאתרים גורם לנזק שונה לסביבה.

היטל ההטמנה הוא למעשה מס ירוק המוטל על רשויות ומפעלים הטומנים פסולת באתרים, והוא מעודד, בדרך עקיפה, את הגדלת המיחזור בישראל. רשויות הטומנות אשפה ישלמו "קנס" ואולי כך יחלו להפנים את ההשפעה החיצונית השלילית של הטמנת פסולת. המשמעות היא שההטמנה מתייקרת וחלופת המיחזור הופכת ליותר מבוקשת ולפיכך יותר ריאלית. העידוד צריך לכוון גם כלפי האזרחים ובעלי עסקים, ואת המשימה הזו ממלא חוק הפיקדון (מיושם מאז שנת 2001), אשר גובה 25 אגורות בקניית כל בקבוק פלסטיק או זכוכית המתאימים לקריטריונים הקבועים בחוק, ו"מחזיר" אותם לאחר מכן, בתום השימוש בבקבוק. נציין כי חוק זה קידם באופן משמעותי את מיחזור הפלסטיק בישראל.

לפי אותן החלטות שעברו במסגרת תיקון החוק לשמירת הניקיון, הכספים הנאספים במסגרת היטל ההטמנה ירוכזו בחשבון נפרד בקרן לשמירת הניקיון והם ישמשו עבור פיתוח, הקמה וייעול של אמצעים חלופיים – מיחזור והפקת אנרגיה מהפסולת וכן עבור עידוד השימוש בהם באמצעות מסעות הסברה, פרויקטים בחינוך ויצירת תשתית נוחה ונגישה עבור התושבים לאמץ את עיקרון צמצום הפסולת האישית בביתם וכן את שיטת הפרדת הפסולת לשם המיחזור.

ובכן, לפחות לגבי ההחלטה למחזר – מדינת ישראל באה לקראתכם. באיחור אופנתי של מספר שנים, לאחר חברותינו המדינות המודרניות, מסתמנת הבנה חשובה בקרב מקבלי ההחלטות שלנו ובעתיד הלא רחוק (כך אנו מקווים) נוכל להפריד פסולת רטובה מיבשה בבתים ולהשליכן למיכלים מתאימים שיוצבו ברחבי הערים והרשויות המקומיות.

אנחנו רוצים להיות רומנטיים ולחשוב כי ממשלת ישראל דואגת לסביבה ופועלת מתוך שיקולים ירוקים גרידא. אך, כורח המציאות שלנו, ההחלטה נובעת מטעמים כלכליים: באחרונה ערך המשרד להגנת הסביבה כנס מיוחד בנושא הפרדת פסולת והציג נתונים שהעירו חבר כנסת או שניים – העלות של טיפול בטון אשפה אשר הופרדה במקור זולה בכ-90 ש"ח מהעלות של פינוי טונה פסולת מעורבת והטמנתה באתרים מיוחדים (490 לעומת 577 ש"ח). רק בשביל לסבר את האוזן – מדינת ישראל מייצרת כ-7 מיליון טון מדי שנה… קדימה – מי יעשה את החישוב?! ההפרשים בעלויות נובעים בעיקר מהיטל ההטמנה אשר פועל מאז שנת 2007 והוא אשר מהווה תמריץ שלילי לרשויות להטמין את הפסולת ומאידך להגביר את המודעות והמהלכים האקטיביים למיחזור ולשימור הסביבה.

יהיו הטעמים אשר יהיו, היוזמה מבורכת, ובקרוב תסייע הממשלה לרשויות בהקמת מערכים מיוחדים לאיסוף ולפינוי פסולת אשר הופרדה במקור. ומה המטרה בעצם? – נתונים נוספים שהציג המשרד בכנס נוגעים לכמות שניתן למחזר – בערך 40 אחוזים מסך הפסולת הביתית היא פסולת רטובה (שיירי מזון למיניהם המהווים פסולת אורגנית) ושאר הפסולת היא פסולת יבשה (אריזות מוצרים שונים למשל).

מה שקורה היום (שימו יד על הלב והודו באמת…) הוא השלכת כל הפסולת באותה השקית, למעט, אולי בקרב מיטיבי הלכת שבינינו, הפרדת בקבוקי פלסטיק. כל הפסולת הזו מושלכת לאתרי ההטמנה העולים על גדותיהם ומהווים נזק לא מבוטל לסביבה בפני עצמם. אז נכון שאחת התשובות היא הקטנת כמות הפסולת הביתית שאנו מייצרים, אולם, מעבר לחינוך האישי שלנו, יש לפעול באופן מערכתי ושיטתי לקידום המיחזור ולהביא לכך שמרבית הפסולת המיוצרת תמוחזר ותשמש לשימושים חוזרים שונים.

אוקיי. הפרדנו פסולת – מה עושים עם זה?

כל אותה פסולת רטובה, אורגנית, תשמש לייצור קומפוסט, או בעברית צחה – רקבובית – שזהו בעצם דשן אורגני עשיר אשר אינו מזיק לסביבה. ניתן יהיה גם להפיק ממנה אנרגיה בתהליך ביוטכנולוגי. הפסולת היבשה תישלח למיחזור, ולאחר תהליכים שונים ונפרדים למיחזור פלסטיק, מיחזור זכוכית, מיחזור נייר ועוד, היא תחזור בצורה של מוצרים ממוחזרים ואף תשמש להפקת אנרגיה. נשמע טוב, לא? כל שיידרש מאיתנו האזרחים, הוא להפנים את השימוש במספר פחים בבית ולהשליך כל שקית אל המיכל המתאים שיוצב (בקרוב, בקרוב) בערים.

הצבת המיכלים הנפרדים ותכנון מערך הטיפול בפסולת המופרדת הם האתגר כאן, אשר עולה בהתחלה לא מעט כסף, אך בחישוב לטווח ארוך – המהלך ישתלם. באותו הכנס שהוזכר לעיל, התקבלה התחייבות מצידו של גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, לסייע לרשויות המקומיות בהקמת התשתית הנדרשת באמצעות הכספים שנאספו בגין היטל ההטמנה. הסיוע יהיה גם להיבט התפעולי וגם להיבט ההסברתי והחינוכי הנלווה לכך – מישהו צריך לשכנע את כולנו להפריד פסולת, לא?

ארגון הארצות המפותחות הזמין סקר מדן אנד ברדסטריט בכל הנוגע לשיעורי המיחזור בישראל. מסקר זה עולה תמונה עגומה – בשנת 2007 מוחזרו בישראל רק כ-20% מהפסולת וזאת בהשוואה לכ-60-80 אחוזים במדינות אירופה. גם בכל הנוגע לכמות הפסולת מצבנו לא טוב – בישראל יצור הפסולת לנפש עומד על 784 ק"ג לשנה ואילו במדינות אירופה העשירות יותר מייצרות 550 ק"ג פסולת לנפש לשנה.

כאמור כ-80% מהפסולת בישראל מוטמנת – מאחר והטמנה זולה משמעותית ממיחזור. על מנת לתקן את העיוות בכדאיות הכלכלית של המיחזור ממשלת ישראל הטילה החל מיולי 2007 היטל הטמנה בשיעור של 30 שקל לכל טון פסולת מוטמנת, במטרה לתקן עיוות זה. היטל ההטמנה יעלה בהדרגה עד ל־50 שקל לכל טון פסולת בשנת 2011.

]]> http://www.recycling.co.il/11/%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%9b%d7%99-%d7%a8%d7%a2/feed/ 0