כמה פעמים יצא לכם לראות סרט או תוכנית על התחממות כדור הארץ, או לקרוא ידיעה ירוקה בעיתון ואמרתם לעצמכם – “זהו! גם אני אוהב/ת את העולם הזה ואני רוצה לתרום לשימורו. מעכשיו אני ממחזר/ת הכל, רוכב/ת על אופניים ולא משתמש/ת בדיאודורורנט…”
ובכן, לפחות לגבי ההחלטה למחזר – מדינת ישראל באה לקראתכם. באיחור אופנתי של מספר שנים, לאחר חברותינו המדינות המודרניות, מסתמנת הבנה חשובה בקרב מקבלי ההחלטות שלנו ובעתיד הלא רחוק (כך אנו מקווים) נוכל להפריד פסולת רטובה מיבשה בבתים ולהשליכן למיכלים מתאימים שיוצבו ברחבי הערים והרשויות המקומיות.

הזכוכית היא חלק מחיינו בהרבה תחומים – החל מצנצנות השוקולד והריבה ועד לויטרינות מפוארות המעטרות את חלונות ביתנו ובתי העסק.  השימושים הרבים שבזכוכית נחלקים לשתי משפחות עיקריות – השימוש הביתי הכולל מוצרי מזון שארוזים במיכלי זכוכית וכן בקבוקי יין הקרויים בשפה המקצועית זכוכית עגולה והמשפחה השנייה של הזכוכית היא זכוכית שטוחה, אשר משמשת את התעשייה למטרות שונות – חלונות, שמשות ועוד.
ייצור של זכוכית מתבצע מקוורץ, אשר חומר הגלם שלו הוא חול. אבל זה לא שלוקחים חול מהים… את הקוורץ לייצור של זכוכית כורים מהמכתש הגדול אשר בהר הנגב. כל מיכל …

לא להאמין, אבל עשור חלף מאז התקבל בכנסת חוק הפיקדון למיכלי משקה (התשנ”ט, 1999). היוזמה לחוק היתה של חברי כנסת מסיעת מרצ אשר מאסו באוזלת הידיים של מדינת ישראל בכל הקשור לאיכות הסביבה, לתהליך מיחזור של פסולת ולמניעת מזהמים.
לחוק שהתקבל לקח כשנתיים עד אשר החלו ביישומו – בשנת 2001. מטרת החוק היתה להקטין באופן משמעותי את כמויות הפסולת המוטמנת.  החוק מתייחס למיכלי משקה, אשר קיבולתם היא עד ליטר וחצי, לדוגמא – בקבוקי פלסטיק, בקבוקי זכוכית (בירה, סודה). משמעות החוק היא שכל מיכל משקה העומד תחת הקריטריונים, מחויב בפיקדון על-סך 25 …

החל משנת 2010, בעוד כחודש וחצי, יוכל כל בעל רכב ישן הנמצא על הכביש למעלה מעשרים שנה, להעביר אותו לאתר גריטה ולקבל בעבורו 3,000 שקלים.
לראשונה בישראל מתעתדת פתיחתו של אתר הגריטה באשדוד – הראשון מבין חמישה מתוכננים, במסגרת פרויקט גריטה.
גריטה?! מה זה?

מזה שנים ארוכות ישראל מנסה להתקבל לארגון הארצות המפותחות – ה-OECD אולם בכל הנוגע למיחזור נשארנו מאחור.
ארגון הארצות המפותחות הזמין סקר מדן אנד ברדסטריט בכל הנוגע לשיעורי המיחזור בישראל. מסקר זה עולה תמונה עגומה – בשנת 2007 מוחזרו בישראל רק כ-20% מהפסולת וזאת בהשוואה לכ-60-80 אחוזים במדינות אירופה. גם בכל הנוגע לכמות הפסולת מצבנו לא טוב – בישראל יצור הפסולת לנפש עומד על 784 ק”ג לשנה ואילו במדינות אירופה העשירות יותר מייצרות 550 ק”ג פסולת לנפש לשנה.

פלסטיק על שלל מוצריו השונים מהווה את אחד המזהמים הגדולים בעולם. על פי הערכות שונות מיוצרות מידי שנה בין 500 מיליארד ל-5 טריליון שקיות פלסטיק, וזאת בנוסף לעשרות מילארדי בקבוקי פלסטיק לשתיה – מים מינראלים ושאר משקאות קלים.
בשנים האחרונות קיימת עליה משמעותית בשימוש בפלסטיק -  לדוגמא, השימוש בבקבוקי פוליאתילן טרפתלאט בארצות הברית עלה בד בבד לירידה בשיעור המיחזור שלו -  בשנת 1995 נצרכן כ-900 מיליון ק”ג של בקבוקי פוליאתילן טרפתלאט ושיעור המיחזור היה כ-40% ואילו בשנת 2005 נצרכו כ-2.3 מילארד ק”ג בקבוקים כאשר שיעור המיחזור ירד ל-23%.

שימוש בחומרים ממוחזרים
את החומרים ממחזרים למטרות שונות. פסולת אורגנית ניתן למחזר לקומפוסט או לחיפוי קרקע ולהפיק ממנה אנרגיה בצורות שונות, כגון התססה ליצירת דלק אורגני או שריפה להפקת אנרגיה.
מתכות ברזליות (מכוניות, מקררים, מכונות כביסה ועוד) מועברות להתכה ושימוש מחדש, בעוד מתכות אל-ברזליות (נחושת, אלומיניום ועוד) מועברות למפעלי ייצור כחומרי גלם.

בשנים האחרונות הולך ותופס מושג ה”מִחְזור” (Recycling) מקום מרכזי בשיח ובעשייה בישראל, זמן רב אחרי שעשה זאת באירופה, צפון אמריקה ומקומות מפותחים אחרים.
מיחזור הוא, בפשטות, תהליך שבו מפרקים פסולת ומחזירים אותה למצב גולמי, על מנת להשתמש בה מחדש לייצור מוצרים.