את המהפך יזמו עיריית באר שבע, המועצה האזורית בני שמעון וכן המשרד לאיכות הסביבה. הרעיון של מפעל קומפוסט באזור הדרום עלה כבר לפני מספר שנים, אולם מעולם לא יצא לפועל. ההאמרה במחירי ההטמנה שקבע המשרד להגנת הסביבה, היא זו שהביאה את המעורבים לעשות מעשה.

תושבי באר שבע והסביבה מוטרדים רבות מסוגיית הפסולת באזור מגוריהם. מספר אתרי הפסולת הלא חוקיים באזור עומד על 23 ואחוז מיחזור בקבוקי הפלסטיק בעיר נמוך במחצית מהממוצע הארצי. אין זה מפליא כי נושא הפסולת הינו נושא מרכזי בו מטפלת עיריית באר שבע.

אולם, על אף או דווקא בעקבות נתונים אלה, בחרה העירייה לפעול באופן נמרץ בנושא. העירייה החליטה לבסס את פעולותיה העתידיות על דו”ח איכות סביבה מקיף שעסק בכל סוגיות איכות הסביבה בעיר. דו”ח זה הופץ לכל התושבים כצעד של שקיפות וכן לצורך העלאת מודעות התושבים לחומרת המצב.

ביום כתיבת מאמר זה, אתר ההטמנה “דודאים” צפוי לקבל את היתרי הבנייה עבור מפעל הקומפוסט ולהיבנות עד סוף 2010. עלות המפעל עומדת על כ-80 מיליון שקלים והמשרד להגנת הסביבה הינו אחד המסייעים לבניית המיזם. כספי הסיוע של המשרד להגנת סביבה יגיעו מקרן הניקיון של המשרד, שמקורה מכספי היטלי ההטמנה שגובה המשרד עבור הטמנת אשפה.

לצורך כך תושבי הערים שבאזור יתחילו את מהפך ההפרדה של הפסולת הביתית. בימים אלה בוחנת העירייה ביחד עם המשרד לאיכות הסביבה את יישומה של התוכנית להפרדת פסולת. הפרוייקט דורש תכנון מקיף של תשתיות ומתן פתרונות מתאימים לתושבים. לצורך ביצוע הפרוייקט ימונה מתאם שיהיה כפוף למנכ”ל העירייה והוא יתחיל לפעול באופן הדרגתי.

פרוייקט דומה של הפרדת פסולת מתחיל בימים אלה בכפר סבא. תחילתו ב-200 בניינים והוא צפוי להתפרס לכל חלקי העיר עד להשלמתו ב-2013. המסגרת הפרוייקט מתבקשים תושבי העיר להשליך את הפסולת הביתית שלהם לפי שלוש קטגוריות: פסולת רטובה הכוללת שאריות מזון אורגניות, פסולת יבשה הכוללת בעיקר אריזות יבשות וכן פסולת נייר הכוללת עיתונים, מוצרי נייר וקרטונים.

תושבי העיר ינהלו בביתם שלושה פחים נפרדים וגם בחדרי האשפה יוצבו שלושה פחי מחזור נפרדים. הירוק עבור פסולת יבשה, החום עבור הפסולת הרטובה והכחול עבור פסולת נייר.

גם המקרה זה מקורו של המימון הוא מהמשרד להגנת הסביבה והפרויקט צפוי להתפרס במהרה לערים נוספות: רעננה, מודיעין, סביון, שוהם ועוד.

איסוף קבוע של סוללות ביתיות משומשות וכן מצברי רכב משומשים קיים היום בתל אביב, ערד, רמת גן, ירושלים, קרית גת ועוד עשרות רשויות מקומיות. אלפי מיכלים לאיסוף הסוללות המשומשות מוצבות בבתי ספר, חנויות לצרכי צילום, מעבדות אלקטרוניקה, רשתות שיווק, מתנס”ים, ספריות ובעיריות עצמן.

סוללה או בטריה הינה מכשיר אלקטרוכימי – הבטריה מספקת חשמל למכשירים אלקטרוניים על ידי המרה של אנרגיה כימית לאנרגיה חשמלית. רבים מהמכשירים שאנו משתמשים בהם ביומיום עובדים על סוללות ביתיות ואת כל הסוללות המשומשות מהמכשירים הבאים, ועוד רבים אחרים, ניתן היום להניח במיכלי מיחזור:

• טלפונים סלולריים
• מחשבים ניידים
• מכשירי שמיעה
• שעונים
• מצלמות
• צעצועי מין
• פנסים
• מברשות שיניים חשמליות
• מחשבונים
• שלט-רחוק

בטריות ואיכות הסביבה

כל הבטריות מכילות חומרים מסוכנים במינונים שונים לפי סוג הבטריה והשימוש המיועד לה. בראש הרשימה נמצאות מתכות כבדות כמו כסף, כספית, עופרת, נחושת, אבץ, קדמיום, מנגן, ניקל וליתיום. אלו מתכות רעילות לכל היצורים החיים וחלקן, כמו כספית וקדמיום אינן נחוצות לאורגניזמים לקיום חיים כלל.

כאשר הסוללה מושלכת ביחד עם כל האשפה הביתית העשירה בחומרים אורגניים, החומציות שבאשפה פועלת באופן כימי לפירוק מעטפת הסוללה וכתוצאה מכך החומרים המסוכנים משתחררים מתוך הסוללה. עם בוא הגשם, המתכות הכבדות נשטפות לתוך האדמה ומזהמות אותה ועלולות לחלחל גם למי התהום. גם שריפת הסוללות לא מונעת את הזיהום שכן חלק מהמתכות מתנדפות לאוויר בתהליך השריפה.

כל אחד מהרעלים הללו עלול לגרום לנזקים חמורים בבריאות: כספית גורמת לנזקים לכליות, נזקים למוח, להפרעות מוטוריות ולפגמים גנטיים. קדמיום יכול לגרום לנזק לכליות ולדרכי הנשימה, ניקל פוגע בריאות, כסף מזיק לעור ועופרת למוח ולעצמות.

בשלב זה, איסוף הסוללות בישראל ברובו לא מתבצע למטרות מיחזור. מצברי רכב ממוחזרים לצורך ניצול העופרת, אך הכמות הקטנה של הסוללות הביתיות בארץ מונעת התפתחות של התעשיה והן נאספות על ידי היחידה הסביבתית של המשרד לאיכות הסביבה ומועברות להטמנה ברמת חובב.

על ידי הפרדה כבר בבית לפחות אנו מקטינים באופן משמעותי את את הנזקים הסביבתיים שגורמות הסוללות המשומשות אבל במדינות אחרות תעשיית מיחזור הסוללות מתפתחת לאיטה והמפעלים מפיקים מכל טון של סוללות מאות קילוגרמים של מתכות כבדות וכן כמויות גדולות של מים ושמן. כל משפחה בישראל צורכת כ 1.1 קילוגרם של בטריות בשנה שמהן ניתן להפיק ולמחזר מתכות שאפילו בחלומות הורודים של הציונות לא חלמו שיימצאו בישראל.

חסכון  בקניית סוללות

וכמו בכל תחום באיכות הסביבה, למרות שאנו יודעים שהסוללות מזיקות לאיכות הסביבה, קשה לנו למצוא להן תחליף ולכן, דבר ראשון צריך להימנע מצריכה לא נחוצה של סוללות:

• לפני שקונים בטריות חדשות, צריך לבדוק קודם כל אם נשארו בבית בטריות חדשות מהקניה הקודמת.
• יש לבדוק אילו בטריות דרושות למכשיר מסוים – AA, AAA, C, D, V6, V9
• בידקו את התוית על הסוללות – עדיף לקנות סוללות שמכילות פחות מתכות כבדות, בעיקר כספית.
• השתדלו לרכוש סוללות נטענות -  בסוללות אלו מושבת האנרגיה לסוללה באמצעים כימיים וכך מתאפשר המשך ייצור החשמל. הן אומנם יקרות יותר מסוללות חד פעמיות וצריך לקנות גם מטען מיוחד, אך בטווח הארוך הקניה משתלמת יותר. זיכרו שגם סוללות נטענות עשויות מאותן מתכות ויש להשליכן רק במיכלי איסוף.
• כאשר אינכם מתכננים שימוש במכשיר לזמן מה, הוציאו את הבטריות כדי למנוע שחיקה.

וגם טכנולוגיות ירוקות מתפתחות בימים אלו ממש. חוקרי הטכניון פיתחו סוללה שעשויה מסיליקון (צורן) שהוא חומר נפוץ ולא מסוכן וכשיבוא זמנה של הבטריה, היא תהפוך לחול שממנו יש לנו המון. כרגע לפחות.

המפעל החדש ממוקם בצפון השומרון, בפארק התעשיות שח”ק, בסמוך למחלף ברקאי שבכביש 6 חוצה ישראל. טיירק הוא כעת המפעל הגדול ביותר בישראל למיחזור צמיגים.

מדי שנה יוצאים מכלל שימוש כ-3,000,000 צמיגים בישראל, כאשר חלק זעום מהם ממוחזרים (שיעור של כ-6%) ואילו השאר נקברים באתרי הטמנת פסולת. כעת, יעניק המפעל מענה למרבית הצמיגים הללו, צפי של מיחזור של כ-80% מתוך מחזור הצמיגים השנתי.

חזון המפעל

הקמת המפעל התבצעה בהשקעה חסרת תקדים של 60,000,000 שקלים והוא יספק, בתור התחלה מקום עבודה לכ-15 אנשים.

פעילות ההמשך המתוכננת למפעל הינה עידוד התעשייה אשר תעסוק בייצור מוצרים מהצמיגים הממוחזרים של חברת טיירק. מוצרים מגומי, טקסטיל וברזל, אשר ישמשו את תחומי התחבורה, בנייה וסלילת כבישים, חקלאות וכן מתקני שעשועים בגנים ציבוריים.

כל המוצרים של חברת טיירק יהיו בעלי תו תקן ירוק.

ברכות ואיחולים

אחד מפועליו המרכזיים של השר גלעד ארדן, מאז כניסתו לתפקיד במשרד לאיכות הסביבה, הינו שימת דגש מרכזי וקידום כל נושא המיחזור בישראל.

השר ארדן בירך על הקמת המפעל במיקומו הספציפי בשומרון ועל היותו חדשני ומהווה דוגמא למפעלים דומים בעולם, אם כי הוא הביע הסתייגות באומרו כי חייב להיות שוק לאותם מוצרי מיחזור שיפיק המפעל – ומהבחינה הזו הוא יפעל בנחישות מטעם המדינה, כיצרנית התשתיות העיקרית, להפעיל ולתחזק את השוק למוצרים וחומרים ממוחזרים.

ראש המועצה האזורית בשומרון התגאה בהקמת המפעל דווקא באזור זה, היכן שמצויים מפעלים ירוקים נוספים וציין כי תושבי השומרון שמים דגש על שמירה על איכות הסביבה.

כזכור, ב-2007 נחקק חוק מיחזור צמיגים, אם כי עד כה לא התאפשר יישומו האמיתי והריאלי. המפעל החדש מעלה את סיכויי ההצלחה לעמוד ביעדי מיחזור הצמיגים אשר נקבעו בחוק.

כולנו תקווה לחזות ביוזמות נוספות מסוג המפעל החדש למיחזור צמיגים טיירק שנחנך השבוע, ולהתקדם צעד נוסף אל עבר סביבה שמורה יותר ועולם נקי יותר.

הכירו, הכירו – חוק האריזות החדש:

החוק יטיל על כל היצרנים השונים את חובת איסוף האריזות אשר שווקו לציבור – מכל סוג שהוא. יצרנית אשר לא תעמוד בחובה זו – תיקנס.

התפנית הגדולה שהחוק מייצר היא שלראשונה ייכנסו למעגל המיחזור כל סוגי האריזות – הכל! – צנצנות וקופסאות שימורים, מוצרי חלב ואף שפופרות ריקות של משחת שיניים ועוד היד נטויה.

ומדוע תפנית? משום שעד כה חובת המיחזור מתוקף חוק הפיקדון הייתה רק על מכלי פלסטיק בגודל מסוים – בקבוקי השתייה הקטנים מוחזרים לרשתות השיווק והמכירה ואילו המיכלים הגדולים מושלכים לכלובי המיחזור הפזורים ברחבי רשויות הערים.

לכל שאר הפסולת, שהיא איננה אורגנית ואיננה בקבוקי פלסטיק או נייר, לא ניתן מענה עד כה בישראל והיא פשוט הצטרפה לזרם הפסולת הביתי והתעשייתי באופן טבעי, והובלה לאתרי הטמנת הפסולת (והנזק הנגרם שם מחומרים שאינם מתכלים – ידוע גם ידוע).

השינוי שיביא עימו החוק לא יסתכם רק בצמצום כמויות הפסולת האדירות שישראל מטמינה בכל שנה, אלא הוא ישפיע גם על האופן שבו היצרניות עצמן מייצרות את האריזות והן תהיינה מורכבות יותר ויותר מחומרי גלם ניתנים למיחזור או כאלו המתכלים לגמרי, והרי זהו שינוי מבורך.

יעדי החוק

כל זה עומד להשתנות, עת יעבור החוק באישור הכנסת וייכנס לתוקפו. לפי היעדים שקובעים בתזכיר החוק, מעגל האיסוף והמיחזור של אריזות צפוי להגיע ל-60% מכלל כל האריזות של כל המוצרים הנמכרים בארץ (יעד דומה לקיים במדינות אירלנד ואיטליה).

גיבוש החוק קודם רבות הודות לאנשי העמותה “אדם טבע ודין” אשר העלו הצעה דומה פרטית כבר לפני שנתיים. טענתם העיקרית היא שהיצרן חייב להיות אחראי על מה שהוא “מפזר” – גם מבחינת הנפח שהאריזה תופסת, וגם מבחינת חומרים ניתנים למיחזור והאיסוף והמיחזור בפועל.
בנוסף, העמותה ביצעה בזמנו חישובים שונים ואספה מידע בנושא אשר מעיד כי יישום כזה של החוק, עם עמידה ביעד המדובר, יכול להוביל להפחתה של בערך מליון טון של גזי חממה – מדי שנה!

כיצד זה יתבצע?

לגבי האופן שבו נפריד את האריזות ואופן האיסוף שלהן – טרם ברור מה יהיה התוואי – האם אנחנו נבצע הפרדה בבית או שזה יקרה בתהליך תעשייתי?

לגבי אכיפת החוק למול היצרניות – תחילה הן חייבות לדווח כמה אריזות הן הפיצו – כך שבסוף היום כאשר ידווח על מה שאספו ומיחזרו – הם אכן יעמדו ביעד. בנוסף, היעדים שנקבעו בחוק לגבי האיסוף והמיחזור לחלוטין לא גמישים – מי שלא יעמוד בהם – ייקנס ואף ניתן יהיה לתבוע אותו. זאת כתוצאה מלקחים שנלמדו בעקבות חוק הפיקדון הגמיש שמיהר להקל ולבטל אי-אילו קנסות וסנקציות.

חומר אורגאני הוא חומר שמקורו מהחי או הצומח כגון: מזון, גזם וכו’ ואילו החומר האי אורגאני הוא חומר שמקורו הוא לא מהחי או הצומח כגון: זכוכית, מתכות וכו’.

פסולת האדם כיום מורכבת הן מחומרים אורגאניים שמקורם בעיקר מאכילה והפרשות והן מחומרים אי אורגאניים שמקורם בעיקר משימוש בכלים, תעשייה ובנייה.

בעבר הרחוק רב רובה של הפסולת הייתה אורגנית והתפרקה באופן טבעי באמצעות אורגניזמים שונים. כיום, בשל גידול האוכלוסייה וכניסתם של החומרים המלאכותיים למעגל החיים הטבע אינו מסוגל להתמודד עם הכמויות העצומות של הזבל האורגאני והאי אורגאני שנוצר.

מאפייני הפסולת שנוצרת כיום היא נפח עצום, היווצרות חומרים רעילים בעקבות פירוק הפסולת וכן מטרדי ריח. החומרים האורגנים מושכים אליהם מזיקים שונים והחומרים האי אורגאניים עלולים להתפרק לחומרים רעילים ולזהם את מי התהום.

שיטות הטיפול בפסולת האורגנית והאי אורגנית נחלקות לשני סוגים: הטמנה או מחזור.

הטמנה -

בעבר הפסולת הייתה מובלת למזבלות פתוחות ולא מבוקרות. דבר שיצר מפגעים רבים כגון מפגעי ריח, שריפות, מקומות מגורים למזיקים, זיהומי קרקע וזיהומי מי תהום. החומרים האורגנים התפרקו לאיטם ואילו החומרים האי אורגאניים הצטברו בערמות ענק וכוסו בעפר.

לאחרונה החליטה המדינה על הטמנה סניטארית בחמישה מוקדים. אתרי ההטמנה בנויים כך שהם אינם מאפשרים חלחול מזהמים לקרקע – על הקרקע מונחים חומרי איטום וצינורות ייעודיים מזרימים את הנוזלים הנוצרים בפסולת.

בעונת החורף מכוסים אתרי ההטמנה ביריעות המונעות כניסת מים ומעל ערימות הפסולת מונחות ארובות שתפקידן לאסוף את גז המתאן הדליק. גובה ערימות האשפה אינו עולה על עשרה מטרים ושיטת ההטמנה מבוססת על שכבות בגובה 60 ס”מ המכוסות ב-15 ס”מ עפר.

תהליך ההטמנה מתאים הן לפסולת האורגנית והן לפסולת האי אורגנית, אולם לשיטה זו ישנם לא מעט חסרונות:

1. הטמנה של חומרי גלם אורגנים ואי אורגאניים ללא הבחנה.
2. שימוש בשטחים פתוחים נרחבים.
3. שימוש בעפר.

מיחזור -

בתהליך המיחזור משתמשים הן בחומרים אורגאניים והן בחומרים אי אורגאניים כחומרי גלם למוצרים חדשים. לכל סוג פסולת תהליך מיחזור משלו כאשר החומרים האורגנים מהווים חומר גלם לייצור של דשן או קומפוסט ביתי ואילו החומרים האי אורגאניים מהווים חומרי גלם למוצרים חדשים לגמרי.

הפסולת האורגנית (שאריות מזון, שיירי צמחים וכו’) עוברת תהליך הכולל פירוק של החומרים האורגנים באמצעות חיידקים ומהווה חומר גלם מצוין לדשנים אורגאניים. אולם, חשוב להפקיד שהפסולת תכיל מוצרי מזון בלבד.

מיחזור חומרים אי אורגאניים:

מיחזור מתכת – לאחר איסוף של מוצרי המתכת הם מותכים בתוך בריכת התכה בטמפ’ גבוהות מאוד. אל תוך הבריכה מוספים תוספים שונים והנוזל נוצק לתוך תבניות מטילים. מטילי מתכת אלה מהווים חומר גלם לכל מוצרי המתכת.

מיחזור פלסטיק – לאחר האיסוף, נטחנים מיכלי הפלסטיק לפתיתים קטנים המהווים חומר גלם למוצרים כגון: בגדי פליז, גדרות, סלסלות ועוד.

מיחזור זכוכית – מוצרי הזכוכית נאספים ונגרסים, לאחר מכן הם עוברים לתנור ומותכים, אל תוך הזכוכית המותכת מוספים תוספים שונים לשינוי תכונות הזכוכית. את הנוזל שופכים לתבניות ייעודיות המעניקות לזכוכית את צורתה הסופית.

מיחזור נייר – הנייר נאסף, נדחס ומוכנס לבריכות מים בהם הוא מפורק לסיבים. הסיבים הרטובים מועברים למכבשים בהם נוצרים גיליונות נייר וקרטון שמהווים חומר גלם למוצרי נייר שונים.

תהליכי המיחזור השונים מעניקים לנו מגוון רחב של מוצרים חדשים ואיכותיים שחומרי הגלם שלהם היו עתידים להיטמן בקרקע. בכך אנו מנצלים היטב את הפסולת העומדת לרשותנו ומצילים את הסביבה.

1. חומרים בעלי קרינה רדיואקטיבית.
2. שימוש בחומצות מינרליות שונות.

עיקר השימוש בחומרים רעילים נעשה בתעשייה ובחקלאות, אולם גם בענפים אחרים ואף כמעט בכל בית. כיום בכל יום משונעים כמה אלפי טונות של חומרים רעילים.

מקור החומרים בעלי קרינה

הקרינה הרדיואקטיבית שמקורה בכור הגרעיני בנחל שורק, דווקא אינה מהווה בעיה חמורה שכן מבדיקות שנעשו נמצא שרמת הזיהום באוויר והקרינה מסביב הם נמוכים יחסית. אולם, בעיה אחרת היא הגז הרדיואקטיבי – הראדון. לגז זה יש נטייה להיאגר במקומות נמוכים מכיוון שהוא כבד מן האויר. הבעיה נפוצה בעיקר במבני מגורים אטומים בהם תנאי האיוורור לקויים.

מקור חומצות מינרליות

החומצות המינרליות משמשות בתהליכים שונים כגון טיפול המתכות, טיפול במינרלים ותהליכי חימצון. לרב לאחר מספר שימושים בחומצות  המינרליות, יעילותם פוחתת והם הופכים לשפכים הכוללים שאריות חומצה, מלחים וכן מומסים אחרים. סילוק לא מבוקר של החומצות הנ”ל מהווה סכנה של ממש לבריאותינו ועלול לגרום לנזק חמור לסביבה המתבטא בעיקר בסכנה למי התהום.

ניתן לבצע טיפולים מקדימים לפני פינוי החומצות ואף לבצע מיחזור שלהן:

מיצוי – שפכי החומצה יועברו אל תוך ממצה (חומר בסיסי) על ידי הזרמה בזרימה נגדית משך מספר דקות. בתום פעולת המיצוי אנו נקבל שפכים ללא חומצות, שהופכים לרעילים פחות, ואילו החומצות עצמן מוצו אל תוך הממצה.

השבה – את הממצה ניתן לערבב עם מים, דבר שיגרום להפרדה בין החומצה לחומר הבסיס, כך ניתן לקבל תמיסה נקייה של חומצה וכן ממצה נקי מחומצות.

מי אחראי על פינוי הפסולת הרעילה?

אין ספק שיש חשיבות רבה לפינוי הפסולת הרעילה בצורה מסודרות, עם זאת העלויות הגבוהות של תהליך הפינוי (הזמנת חברת שינוע ייחודית, תשלומים עבור הטמנת הפסולת) עלולות לגרום למפעלים מסויימים לפנות את הפסולת באופן בלתי חוקי המסכן את הסביבה והתושבים.

לצורך מניעת זיהום הסביבה וסיכון התושבים, המשרד לאיכות הסביבה מתקנן תקנות הנוגעות לפינוי הפסולת הרעילה. כל הפסולת הרעילה מפונה לאתר מרוכז שנמצא ברמת חובב ומשמש כמרכז הארצי לטיפול בפסולת רעילה.

האחריות על פינוי הפסולת מוטלת על בעלי המפעל שעושה שימוש בחומרים אלה. הוא צריך לדאוג להעביר את הפסולת בצורה מבוקרת וחוקית. את הפסולת יש לפנות אל המרכז הארצי באמצעות מערכת שינוע מבוקרת.

השינוע מתבצע באמצעות הפרדה מוחלטת בין סוגי הפסולת הרעילה, בהתאם להוראות בטיחות מחמירות לגבי הובלת חומרים מסוכנים. לצורך הובלת חומרים מסוכנים דרוש היתר מיוחד והכשרה מיוחדת על מנת לנקוט בזהירות מירבית ולמנוע תאונות מסוכנות.

הפינוי מתבצע על רכבים מתאימים להובלת חומרים מסוכנים וכן על גבי התקנים ייעודיים לנושא. פסולת מסוכנת נחשבת גם פסולת רפואית, פסולת ביולוגית, פסולת כימית, פסולת של מסנני שמנים וכו’, גם אם היקפה קטן ועל כן יש לנהוג בה כבכל פסולת רעילה.

תקנות המשרד לאיכות הסביבה

להלן מספר תקנות שתקנן המשרד לאיכות הסביבה לצורך טיפול בפסולת רעילה:

1. בעל המפעל המשתמש בפסולת רעילה יהיה מחויב לפנות את הפסולת שלו אל האתר.
2. כמויות קטנות של פסולת אורגנית מסוכנת ישרפו במשרפה קטנה במפעל עצמו.
3. המרכז לפסולת רעילה ברמת חובב יספר מידע וייעות לחומרים מסוכנים וכן יהיה ערוך לטיפול בחומרים מסוכנים על ידי הפעלת צוותים מתאימים.
4. יש לבצע בדיקות של קרינה רדיואקטיבית וכן של זיהום אוויר באיזורים המועדים לסכנה זו כגון הכור הגרעיני.

יש לטפל בעניין גז הראדון הרדיואקטיבי באמצעות איוורור גבוה במבנים.

ובכן, אם אתם עומדים על סף שיפוץ הבית, גם אם אתם לא בטוחים כי שגרת מיחזור המים תיכנס לחייכם, אנו ממליצים על הקמת תשתית למיחזור מים עתידי, כי מי יודע מתי נצטרך או נרצה בכך?

הקמת התשתית הזו היא בעצם פשוטה מאוד – מדובר בהפרדה של מערכת הצנרת של מים אפורים, או בשמם המקצועי, דלוחין, מזו של המים השחורים, הקרויים גם קולחין. הפרדה כזאת לא מתאפשרת בצורה סבירה בתום תקופת השיפוץ והבנייה, והיא כרוכה בעבודות רבות אשר עולות סכומי כסף לא מבוטלים כלל.

טיפול במים אפורים – דלוחין

המים האפורים הם מים היוצאים מחדר האמבטיה (מהכיור ומהמקלחת – לא מהשירותים!), מהמזגן (מים לעיבוי) וממכונת הכביסה – כל אלו מקורות מים אשר לא פוגמים עדיין במים בצורה שלא ניתן יהיה להשתמש בהם שוב.

אנו נרצה שכל המקורות הללו של מים אפורים ירוכזו קרוב אחד לשני ככל שניתן, על מנת שנוכל לטפל בכולם ביתר יעילות. כך למשל נרצה שחדר האמבטיה וחדר הכביסה יהיו סמוכים, או באם אנו מוסיפים חדר אמבטיה נוסף – נרצה למקמו מעל / בסמוך לחדר המקלחת הקיים ובקרבת המטבח.

את הצנרת של המזגנים יש להתקין באופן כזה שהיציאות שלה תגענה אל אותו המקום אליו מגיעות שאר היציאות של המים האפורים.

בכל מקרה, גם אם לא מצליחים למקם את כל מקורות המים האפורים בסמיכות, תמיד ניתן להשתמש במערכת נוספת, משנית, אשר תוצב בצד אחר של הבית ותוליך את המים באמצעות צינור פלסטי אל המערכת הראשית.

צינור יציאת המים מהבית

יציאת המים מהבית כולו מתבצעת באמצעות צינור הממוקם בין הריצוף ובין רצפת הבטון שמתחתיו. הדגש החשוב ביותר בצינור יציאת המים מהבית הוא על הבדלי הגובה בינו ובין הקרקע החיצונית. הבדל שחייב לעמוד על חמישה-עשרה סנטימטרים, לפחות,  מהצינור ועד מסנן המים, זאת על מנת שהמים ייפלו ויצברו אנרגיה בנפילתם והסינון יהיה במיטבו.

המיקום של יציאת המים יהיה המיקום בו תניחו / תרצו להניח בעתיד את המערכת הראשית להשבת מים אפורים, וממיקום זה ייצא חיבור לבריכת ביוב. סמיכות המערכת ובריכת הביוב מתבקשת, עבור מקרים של תקלה במערכת, חלילה. בנוסף, יש לקבוע במקום זה תקע לחשמל, אשר עליו להיות חד-פאזי וכן בעל הגנה מפני מים.

השימוש במים הממוחזרים

מהמקום בו החלטתם כי תמוקם המערכת העתידית, הובילו צינור פלסטיק להשקייה לכיוון מערכת הטיפטוף. יש לשים לב שהצינור יהיה בקוטר של 20-25 מילימטרים.

המים האפורים שתשיבו לשימוש חוזר, לא יכולים לשמש להשקייה באמצעות ממטרות, שכן בארץ פועלים לפי החוק האמריקאי, אשר אוסר על המטרת מים אפורים. ניתן אפוא, להשתמש בדרך של טפטפות הטמונות במדשאות. אומנם מדובר בעלויות גבוהות יותר מאשר אלו של מערכת ממטרות, אך משיגים במקום זה חיסכון עצום במים הנדרשים להשקייה (הסיבה היא שעל ידי טפטוף טמון לא אובדים מים ברוח או כתוצאה מהתאיידות – תוצאות ישירות של השקייה בממטרות).

בהצלחה בשיפוץ !

כל דבר בו אנו יכולים לעשות שימוש חוזר, לשנות לו צורה וליהנות ממנו מחדש – הוא בעצם מיחזור. והפעם, נדבר על מיחזור משכנתאות.

רוב רוכשי הדירות היום, או לפחות הצעירים יותר שבהם, חייבים להיעזר בהלוואות לטווח ארוך מהבנק ולקחת משכנתא לצורך מימון הרכישה.

בנקים שונים מציעים מסלולים שונים ללקיחת משכנתא (ריבית קבועה או משתנה, צמוד לשער הדולר או לא וכו’) ותנאי פריסה והחזר תשלומים משתנים.

מיחזור משכנתא

מיחזור משכנתא הוא מכשיר פיננסי אשר באמצעותו יכול כל רוכש דירה לבצע שינוי באופן פריסת התשלומים שלו –

• הגדלת תשלום ההחזר החודשי וסגירת היתרה, למי שהוטב מצבו הכלכלי
• הקטנת התשלום ופריסתו על פרק זמן ממושך יותר מאשר בתנאי המקור, למי שנקלע לקשיים כלכליים
• שינוי התשלום בהתאם לריבית המשולמת – מעבר מריבית קבועה לריבית משתנה למשל (כאשר הריבית יורדת, מומלץ לבצע מיחזור משכנתא).

בעצם, מיחזור המשכנתא הוא כלי בידינו להתאימה לאורחות החיים החדשים שלנו ולמצבנו הכלכלי, וכתוצאה מכך, אם עושים זאת נכון, מיחזור משכנתא יכול להוביל לחיסכון בכסף.

בדיקת כדאיות מיחזור המשכנתא

ככלל, מומלץ לכל אחד לבצע בדיקה של מסלול המשכנתא שלו וכן בדיקה של כדאיות המיחזור שלה. לעיתים תגלו כי זו לא הפעולה המשתלמת ביותר עבורכם ובעצם רק תקשו על עצמכם בהחזר ההלוואה בעתיד. הכדאיות של המיחזור תלויה בלא מעט פרמטרים ולכן כדאי לבצע בדיקת כדאיות מקיפה. אתרים רבים היום מציעים מחשבוני משכנתא אשר בודקים את הכדאיות הזו עבורכם, באופן מהיר ונגיש.

כדאיות מיחזור המשכנתא עולה כאשר מדובר במשכנתא שהיתרה עבורה היא מעבר לעשר שנים, או לחלופין, נותרו יותר ממאה אלף שקלים לפדותה והריבית שלה עולה על חמישה אחוזים.

הערכות שונות גורסות, כי מיחזור משכנתא קיימת יכול להוביל לחיסכון של אלפי שקלים מדי שנה, זאת כמובן במידה והדבר מתאים וכדאי.

את הכסף שחסכתם במיחזור המשכנתא, אנו ממליצים שתשקיעו במיחזור אחר בבית – אם בהקפדה על הפרדת פסולת, אם בתכנון גינה ירוקה, אשר תוזן על-ידי קומפוסט ביתי שהכנתם ותקבל את מימיה ממערכת מיחזור מים שתתקינו בחצר וכו’. אנחנו גם ממליצים לקחת את כל המשפחה לחופשה…

לבגדים שאנחנו מסננים מהארון בכל חילוף עונה או בכל זמן אחר יש משקל לא מבוטל מהיקף הפסולת הביתית - שישה אחוזים (לאחר שהעברנו הלאה בגדים הניתנים לשימוש חוזר). למספר זה יש שתי משמעויות הנוגעות לאיכות הסביבה:

• ייצור בגדים חדשים – ייצור קילו אחד של כותנה דורש כ-8,000 ליטרים של מים. קילו אחד! חישבו על כמויות המים שניתן לחסוך, ברמה עולמית, אם נמחזר כותנה ולא ניצור אותה מחדש
• סילוק בגדים ישנים - בגדים המושלכים לפח מוצאים עצמם במטמנות אשפה. חלק מהחומרים המרכיבים את הבגדים אינם מתפרקים כלל בתהליך מיחזור (בעיקר בדים שהם סינטתיים) ובנוסף, ישנם סיבים שכן מתפרקים, אם כי פירוקם הוא זה שגורם לנזק. לדוגמא – סיבי צמר, אשר בעת הפירוק שלהם נפלט גז מתאן – גז לא ידידותי בעליל (מישהו אמר התחממות גלובאלית?)

בעבר לא היתה קיימת מודעות לנושא מיחזור בגדים, שכן מיחזור בגדים שונה ממיחזור נייר או מיחזור פלסטיק – יש לנו פחות היקשרות רגשית לבקבוק מים או לדפים מודפסים, מאשר לפריט לבוש שהיה פעם, בעוונותיו, אופנתי ומחמיא והיום הוא פשוט תופס מקום בארון.

המודעות לנושא של מיחזור בגדים החלה להתפתח בשנים האחרונות אט אט ובישראל ניתן לראות היום את העלייה הזו:

חברת רוזניר היא חברה העוסקת בכל מה שקשור בתהליך איסוף הבגדים המשומשים – כאשר עיקר האיסוף מתבצע ממיכלים לאיסוף בגדים המוצבים היום יותר ויותר ברשויות המקומיות וכן מעמותות למיניהן אשר צוברות מעת לעת כמויות בגדים לא רצויים או בלתי שמישים.
כמו כן, פועלת החברה למען הגברת המודעות לנושא זה בקרב הציבור הישראלי תחת הסלוגן – “אם אתה לא לובש את זה – תמחזר את זה” – עליי זה עובד…

קיימות מספר חברות אופנה ומעצבים פרטיים אשר שותפה לכולם האג’נדה החברתית של שמירה על איכות הסביבה והם משלבים בדים ממוחזרים בתעשיית הבגדים החדשים שלהם וחלקן אף מפיקות אירועים הכוללים העברות בגדים משומשים ואיסוף של בגדים בלתי שמישים או יצירה משותפת של בגדים חדשים מהישנים.

כאמור, לאחרונה החלו יותר רשויות מקומיות להציב מיכלים מיוחדים לאיסוף הבגדים, בהן ניתן לכלול את רעננה, אשדוד, מועצת רמת ישי ועוד. המיכלים הם מיכלי ענק בצבעים שונים (לפי החלטת הרשות) ובעלי כיתוב בולט לנוחות הציבור.

ומה קורה לבגדים שלי?

לאחר שאוספים את הבגדים מהמקורות השונים, מתבצע תהליך של מיון:

ראשית מפרידים בין בגדים לבישים ובין כאלו שאינם. את הבגדים הלבישים אורזים ומעבירים הלאה לגורמים שונים לשם שימוש חוזר.

הבגדים אשר כבר אין סיכוי שילבשו אותם עוברים מיון משני – לפי סוגם והרכבם:

• אם יש בבגד סיבי צמר או אקרילן (שני חומרים אשר ניתנים לפירוק בעת תהליך מיחזור בגדים), הוא ראוי למיחזור והמשך דרכו הוא שליחה לריסוק ולאחר מכן למיחזור עצמו.
• בגד אשר אינו מכיל סיבים אלו אינו ראוי למיחזור (ישנם חומרים רבים אשר אינם ניתנים לפירוק כלל), וגזר דינו הוא דומה לזה שהוא היה מקבל אצלנו בבית – הוא הופך למטלית לניקוי, ונשלח לשימוש בתעשייה.

גם בימינו, כאשר נזקי ההטמנה ידועים וברורים, ההטמנה היא הדרך העיקרית לטיפול בפסולת בישראל – כתשעים אחוזים מסך כל הפסולת העירונית מובאת למטמנות, ובכך גורמת לנזקים לא מבוטלים:

• פליטת גז מתאן – הגז נוצר בעת התפרקות של פסולת אורגנית (שיירי מזון למיניהם המהווים למעלה משליש מהפסולת הביתית). המשמעות של פליטת גז כזה ברמה שאינה מבוקרת היא סכנת פיצוץ, לא פחות. זהו גז חממה אשר פליטתו פוגמת באפקט החממה ומביאה לשינוי באקלים (התחממות גלובלית – נשמע מוכר?)
• צריכת קרקע ופגיעה במאגרי מים – צריך הרבה מקום בשביל מליוני טונות של אשפה המיוצרים בארצנו, מדי שנה. מה שאומר שהנוף מתמלא בהררי זבל ואילו הקרקע עליה הם עומדים ניזוקה הן בשכבות העליונות והן בחלחול אל עבר מאגרי המים וזיהומם. וכי כמה מים וקרקע כבר יש לנו כאן?..
• זיהום אוויר נלווה – הובלת כמויות ענק למטמנות כרוכה בצריכת דלק מוגברת, ובהסדרי שינוע נרחבים – תוספת “קטנה” לזיהום האוויר הכללי.

הסיבה שהשימוש בהטמנה הוא הנפוץ ביותר לטיפול בפסולת בישראל היא, איך לא, כלכלית. בשביל לקבור פסולת אין צורך בתשתיות חדשות – יש משאיות, יש פחים, יש נהגים, הכל טוב. האומנם? המחיר אותו ניאלץ לשלם (ולא רק הרשויות – אלא אנחנו – האזרחים הקטנים) בבוא היום יהא יקר יותר בצורה מפלצתית. העלות הנמוכה של הליך ההטמנה נובעת מכך שהיא אינה כוללת את הנזקים הנגרמים לקרקע, לאוויר ולמים או את הסיכון הבריאותי שהיא מייצרת לתושבים. שיטות חדשניות לטיפול בפסולת, הכוללות הפחתה, תרבות שימוש חוזר וכן מיחזור, הן כאלו הלוקחות בחשבון את הפגיעה בסביבה ומיישמות טכנולוגיות המפחיתות אותה.

צריך לעודד מיחזור!

בשנת 2000, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת חוק ההסדרים והוא היווה את אות הפתיחה להיטל ההטמנה – השר לאיכות הסביבה הוסמך לקבוע גובה של היטל אשר יופעל על הטמנת פסולת. מרכז השלטון המקומי הערים קשיים במהלך השנים ויישומו נדחה עד ליולי 2007, אז נקבעו שיעוריו של ההיטל, אשר יעלו בהדרגה עד לשנת 2011. השיעורים נקבעים לפי סוג הפסולת (פסולת מעורבת או יבשה, שונה באופן הפינוי שלה מפינוי פסולת בניין ופסולת תעשייתית, למשל) ולפי סוג אתר ההטמנה. גובה ההיטל משתנה, כיוון שכל אחד מסוגי הפסולת והאתרים גורם לנזק שונה לסביבה.

היטל ההטמנה הוא למעשה מס ירוק המוטל על רשויות ומפעלים הטומנים פסולת באתרים, והוא מעודד, בדרך עקיפה, את הגדלת המיחזור בישראל. רשויות הטומנות אשפה ישלמו “קנס” ואולי כך יחלו להפנים את ההשפעה החיצונית השלילית של הטמנת פסולת. המשמעות היא שההטמנה מתייקרת וחלופת המיחזור הופכת ליותר מבוקשת ולפיכך יותר ריאלית. העידוד צריך לכוון גם כלפי האזרחים ובעלי עסקים, ואת המשימה הזו ממלא חוק הפיקדון (מיושם מאז שנת 2001), אשר גובה 25 אגורות בקניית כל בקבוק פלסטיק או זכוכית המתאימים לקריטריונים הקבועים בחוק, ו”מחזיר” אותם לאחר מכן, בתום השימוש בבקבוק. נציין כי חוק זה קידם באופן משמעותי את מיחזור הפלסטיק בישראל.

לפי אותן החלטות שעברו במסגרת תיקון החוק לשמירת הניקיון, הכספים הנאספים במסגרת היטל ההטמנה ירוכזו בחשבון נפרד בקרן לשמירת הניקיון והם ישמשו עבור פיתוח, הקמה וייעול של אמצעים חלופיים – מיחזור והפקת אנרגיה מהפסולת וכן עבור עידוד השימוש בהם באמצעות מסעות הסברה, פרויקטים בחינוך ויצירת תשתית נוחה ונגישה עבור התושבים לאמץ את עיקרון צמצום הפסולת האישית בביתם וכן את שיטת הפרדת הפסולת לשם המיחזור.