המפעל החדש ממוקם בצפון השומרון, בפארק התעשיות שח”ק, בסמוך למחלף ברקאי שבכביש 6 חוצה ישראל. טיירק הוא כעת המפעל הגדול ביותר בישראל למיחזור צמיגים.

מדי שנה יוצאים מכלל שימוש כ-3,000,000 צמיגים בישראל, כאשר חלק זעום מהם ממוחזרים (שיעור של כ-6%) ואילו השאר נקברים באתרי הטמנת פסולת. כעת, יעניק המפעל מענה למרבית הצמיגים הללו, צפי של מיחזור של כ-80% מתוך מחזור הצמיגים השנתי.

חזון המפעל

הקמת המפעל התבצעה בהשקעה חסרת תקדים של 60,000,000 שקלים והוא יספק, בתור התחלה מקום עבודה לכ-15 אנשים.

פעילות ההמשך המתוכננת למפעל הינה עידוד התעשייה אשר תעסוק בייצור מוצרים מהצמיגים הממוחזרים של חברת טיירק. מוצרים מגומי, טקסטיל וברזל, אשר ישמשו את תחומי התחבורה, בנייה וסלילת כבישים, חקלאות וכן מתקני שעשועים בגנים ציבוריים.

כל המוצרים של חברת טיירק יהיו בעלי תו תקן ירוק.

ברכות ואיחולים

אחד מפועליו המרכזיים של השר גלעד ארדן, מאז כניסתו לתפקיד במשרד לאיכות הסביבה, הינו שימת דגש מרכזי וקידום כל נושא המיחזור בישראל.

השר ארדן בירך על הקמת המפעל במיקומו הספציפי בשומרון ועל היותו חדשני ומהווה דוגמא למפעלים דומים בעולם, אם כי הוא הביע הסתייגות באומרו כי חייב להיות שוק לאותם מוצרי מיחזור שיפיק המפעל – ומהבחינה הזו הוא יפעל בנחישות מטעם המדינה, כיצרנית התשתיות העיקרית, להפעיל ולתחזק את השוק למוצרים וחומרים ממוחזרים.

ראש המועצה האזורית בשומרון התגאה בהקמת המפעל דווקא באזור זה, היכן שמצויים מפעלים ירוקים נוספים וציין כי תושבי השומרון שמים דגש על שמירה על איכות הסביבה.

כזכור, ב-2007 נחקק חוק מיחזור צמיגים, אם כי עד כה לא התאפשר יישומו האמיתי והריאלי. המפעל החדש מעלה את סיכויי ההצלחה לעמוד ביעדי מיחזור הצמיגים אשר נקבעו בחוק.

כולנו תקווה לחזות ביוזמות נוספות מסוג המפעל החדש למיחזור צמיגים טיירק שנחנך השבוע, ולהתקדם צעד נוסף אל עבר סביבה שמורה יותר ועולם נקי יותר.

הכירו, הכירו – חוק האריזות החדש:

החוק יטיל על כל היצרנים השונים את חובת איסוף האריזות אשר שווקו לציבור – מכל סוג שהוא. יצרנית אשר לא תעמוד בחובה זו – תיקנס.

התפנית הגדולה שהחוק מייצר היא שלראשונה ייכנסו למעגל המיחזור כל סוגי האריזות – הכל! – צנצנות וקופסאות שימורים, מוצרי חלב ואף שפופרות ריקות של משחת שיניים ועוד היד נטויה.

ומדוע תפנית? משום שעד כה חובת המיחזור מתוקף חוק הפיקדון הייתה רק על מכלי פלסטיק בגודל מסוים – בקבוקי השתייה הקטנים מוחזרים לרשתות השיווק והמכירה ואילו המיכלים הגדולים מושלכים לכלובי המיחזור הפזורים ברחבי רשויות הערים.

לכל שאר הפסולת, שהיא איננה אורגנית ואיננה בקבוקי פלסטיק או נייר, לא ניתן מענה עד כה בישראל והיא פשוט הצטרפה לזרם הפסולת הביתי והתעשייתי באופן טבעי, והובלה לאתרי הטמנת הפסולת (והנזק הנגרם שם מחומרים שאינם מתכלים – ידוע גם ידוע).

השינוי שיביא עימו החוק לא יסתכם רק בצמצום כמויות הפסולת האדירות שישראל מטמינה בכל שנה, אלא הוא ישפיע גם על האופן שבו היצרניות עצמן מייצרות את האריזות והן תהיינה מורכבות יותר ויותר מחומרי גלם ניתנים למיחזור או כאלו המתכלים לגמרי, והרי זהו שינוי מבורך.

יעדי החוק

כל זה עומד להשתנות, עת יעבור החוק באישור הכנסת וייכנס לתוקפו. לפי היעדים שקובעים בתזכיר החוק, מעגל האיסוף והמיחזור של אריזות צפוי להגיע ל-60% מכלל כל האריזות של כל המוצרים הנמכרים בארץ (יעד דומה לקיים במדינות אירלנד ואיטליה).

גיבוש החוק קודם רבות הודות לאנשי העמותה “אדם טבע ודין” אשר העלו הצעה דומה פרטית כבר לפני שנתיים. טענתם העיקרית היא שהיצרן חייב להיות אחראי על מה שהוא “מפזר” – גם מבחינת הנפח שהאריזה תופסת, וגם מבחינת חומרים ניתנים למיחזור והאיסוף והמיחזור בפועל.
בנוסף, העמותה ביצעה בזמנו חישובים שונים ואספה מידע בנושא אשר מעיד כי יישום כזה של החוק, עם עמידה ביעד המדובר, יכול להוביל להפחתה של בערך מליון טון של גזי חממה – מדי שנה!

כיצד זה יתבצע?

לגבי האופן שבו נפריד את האריזות ואופן האיסוף שלהן – טרם ברור מה יהיה התוואי – האם אנחנו נבצע הפרדה בבית או שזה יקרה בתהליך תעשייתי?

לגבי אכיפת החוק למול היצרניות – תחילה הן חייבות לדווח כמה אריזות הן הפיצו – כך שבסוף היום כאשר ידווח על מה שאספו ומיחזרו – הם אכן יעמדו ביעד. בנוסף, היעדים שנקבעו בחוק לגבי האיסוף והמיחזור לחלוטין לא גמישים – מי שלא יעמוד בהם – ייקנס ואף ניתן יהיה לתבוע אותו. זאת כתוצאה מלקחים שנלמדו בעקבות חוק הפיקדון הגמיש שמיהר להקל ולבטל אי-אילו קנסות וסנקציות.

חומר אורגאני הוא חומר שמקורו מהחי או הצומח כגון: מזון, גזם וכו’ ואילו החומר האי אורגאני הוא חומר שמקורו הוא לא מהחי או הצומח כגון: זכוכית, מתכות וכו’.

פסולת האדם כיום מורכבת הן מחומרים אורגאניים שמקורם בעיקר מאכילה והפרשות והן מחומרים אי אורגאניים שמקורם בעיקר משימוש בכלים, תעשייה ובנייה.

בעבר הרחוק רב רובה של הפסולת הייתה אורגנית והתפרקה באופן טבעי באמצעות אורגניזמים שונים. כיום, בשל גידול האוכלוסייה וכניסתם של החומרים המלאכותיים למעגל החיים הטבע אינו מסוגל להתמודד עם הכמויות העצומות של הזבל האורגאני והאי אורגאני שנוצר.

מאפייני הפסולת שנוצרת כיום היא נפח עצום, היווצרות חומרים רעילים בעקבות פירוק הפסולת וכן מטרדי ריח. החומרים האורגנים מושכים אליהם מזיקים שונים והחומרים האי אורגאניים עלולים להתפרק לחומרים רעילים ולזהם את מי התהום.

שיטות הטיפול בפסולת האורגנית והאי אורגנית נחלקות לשני סוגים: הטמנה או מחזור.

הטמנה -

בעבר הפסולת הייתה מובלת למזבלות פתוחות ולא מבוקרות. דבר שיצר מפגעים רבים כגון מפגעי ריח, שריפות, מקומות מגורים למזיקים, זיהומי קרקע וזיהומי מי תהום. החומרים האורגנים התפרקו לאיטם ואילו החומרים האי אורגאניים הצטברו בערמות ענק וכוסו בעפר.

לאחרונה החליטה המדינה על הטמנה סניטארית בחמישה מוקדים. אתרי ההטמנה בנויים כך שהם אינם מאפשרים חלחול מזהמים לקרקע – על הקרקע מונחים חומרי איטום וצינורות ייעודיים מזרימים את הנוזלים הנוצרים בפסולת.

בעונת החורף מכוסים אתרי ההטמנה ביריעות המונעות כניסת מים ומעל ערימות הפסולת מונחות ארובות שתפקידן לאסוף את גז המתאן הדליק. גובה ערימות האשפה אינו עולה על עשרה מטרים ושיטת ההטמנה מבוססת על שכבות בגובה 60 ס”מ המכוסות ב-15 ס”מ עפר.

תהליך ההטמנה מתאים הן לפסולת האורגנית והן לפסולת האי אורגנית, אולם לשיטה זו ישנם לא מעט חסרונות:

1. הטמנה של חומרי גלם אורגנים ואי אורגאניים ללא הבחנה.
2. שימוש בשטחים פתוחים נרחבים.
3. שימוש בעפר.

מיחזור -

בתהליך המיחזור משתמשים הן בחומרים אורגאניים והן בחומרים אי אורגאניים כחומרי גלם למוצרים חדשים. לכל סוג פסולת תהליך מיחזור משלו כאשר החומרים האורגנים מהווים חומר גלם לייצור של דשן או קומפוסט ביתי ואילו החומרים האי אורגאניים מהווים חומרי גלם למוצרים חדשים לגמרי.

הפסולת האורגנית (שאריות מזון, שיירי צמחים וכו’) עוברת תהליך הכולל פירוק של החומרים האורגנים באמצעות חיידקים ומהווה חומר גלם מצוין לדשנים אורגאניים. אולם, חשוב להפקיד שהפסולת תכיל מוצרי מזון בלבד.

מיחזור חומרים אי אורגאניים:

מיחזור מתכת – לאחר איסוף של מוצרי המתכת הם מותכים בתוך בריכת התכה בטמפ’ גבוהות מאוד. אל תוך הבריכה מוספים תוספים שונים והנוזל נוצק לתוך תבניות מטילים. מטילי מתכת אלה מהווים חומר גלם לכל מוצרי המתכת.

מיחזור פלסטיק – לאחר האיסוף, נטחנים מיכלי הפלסטיק לפתיתים קטנים המהווים חומר גלם למוצרים כגון: בגדי פליז, גדרות, סלסלות ועוד.

מיחזור זכוכית – מוצרי הזכוכית נאספים ונגרסים, לאחר מכן הם עוברים לתנור ומותכים, אל תוך הזכוכית המותכת מוספים תוספים שונים לשינוי תכונות הזכוכית. את הנוזל שופכים לתבניות ייעודיות המעניקות לזכוכית את צורתה הסופית.

מיחזור נייר – הנייר נאסף, נדחס ומוכנס לבריכות מים בהם הוא מפורק לסיבים. הסיבים הרטובים מועברים למכבשים בהם נוצרים גיליונות נייר וקרטון שמהווים חומר גלם למוצרי נייר שונים.

תהליכי המיחזור השונים מעניקים לנו מגוון רחב של מוצרים חדשים ואיכותיים שחומרי הגלם שלהם היו עתידים להיטמן בקרקע. בכך אנו מנצלים היטב את הפסולת העומדת לרשותנו ומצילים את הסביבה.

1. חומרים בעלי קרינה רדיואקטיבית.
2. שימוש בחומצות מינרליות שונות.

עיקר השימוש בחומרים רעילים נעשה בתעשייה ובחקלאות, אולם גם בענפים אחרים ואף כמעט בכל בית. כיום בכל יום משונעים כמה אלפי טונות של חומרים רעילים.

מקור החומרים בעלי קרינה

הקרינה הרדיואקטיבית שמקורה בכור הגרעיני בנחל שורק, דווקא אינה מהווה בעיה חמורה שכן מבדיקות שנעשו נמצא שרמת הזיהום באוויר והקרינה מסביב הם נמוכים יחסית. אולם, בעיה אחרת היא הגז הרדיואקטיבי – הראדון. לגז זה יש נטייה להיאגר במקומות נמוכים מכיוון שהוא כבד מן האויר. הבעיה נפוצה בעיקר במבני מגורים אטומים בהם תנאי האיוורור לקויים.

מקור חומצות מינרליות

החומצות המינרליות משמשות בתהליכים שונים כגון טיפול המתכות, טיפול במינרלים ותהליכי חימצון. לרב לאחר מספר שימושים בחומצות  המינרליות, יעילותם פוחתת והם הופכים לשפכים הכוללים שאריות חומצה, מלחים וכן מומסים אחרים. סילוק לא מבוקר של החומצות הנ”ל מהווה סכנה של ממש לבריאותינו ועלול לגרום לנזק חמור לסביבה המתבטא בעיקר בסכנה למי התהום.

ניתן לבצע טיפולים מקדימים לפני פינוי החומצות ואף לבצע מיחזור שלהן:

מיצוי – שפכי החומצה יועברו אל תוך ממצה (חומר בסיסי) על ידי הזרמה בזרימה נגדית משך מספר דקות. בתום פעולת המיצוי אנו נקבל שפכים ללא חומצות, שהופכים לרעילים פחות, ואילו החומצות עצמן מוצו אל תוך הממצה.

השבה – את הממצה ניתן לערבב עם מים, דבר שיגרום להפרדה בין החומצה לחומר הבסיס, כך ניתן לקבל תמיסה נקייה של חומצה וכן ממצה נקי מחומצות.

מי אחראי על פינוי הפסולת הרעילה?

אין ספק שיש חשיבות רבה לפינוי הפסולת הרעילה בצורה מסודרות, עם זאת העלויות הגבוהות של תהליך הפינוי (הזמנת חברת שינוע ייחודית, תשלומים עבור הטמנת הפסולת) עלולות לגרום למפעלים מסויימים לפנות את הפסולת באופן בלתי חוקי המסכן את הסביבה והתושבים.

לצורך מניעת זיהום הסביבה וסיכון התושבים, המשרד לאיכות הסביבה מתקנן תקנות הנוגעות לפינוי הפסולת הרעילה. כל הפסולת הרעילה מפונה לאתר מרוכז שנמצא ברמת חובב ומשמש כמרכז הארצי לטיפול בפסולת רעילה.

האחריות על פינוי הפסולת מוטלת על בעלי המפעל שעושה שימוש בחומרים אלה. הוא צריך לדאוג להעביר את הפסולת בצורה מבוקרת וחוקית. את הפסולת יש לפנות אל המרכז הארצי באמצעות מערכת שינוע מבוקרת.

השינוע מתבצע באמצעות הפרדה מוחלטת בין סוגי הפסולת הרעילה, בהתאם להוראות בטיחות מחמירות לגבי הובלת חומרים מסוכנים. לצורך הובלת חומרים מסוכנים דרוש היתר מיוחד והכשרה מיוחדת על מנת לנקוט בזהירות מירבית ולמנוע תאונות מסוכנות.

הפינוי מתבצע על רכבים מתאימים להובלת חומרים מסוכנים וכן על גבי התקנים ייעודיים לנושא. פסולת מסוכנת נחשבת גם פסולת רפואית, פסולת ביולוגית, פסולת כימית, פסולת של מסנני שמנים וכו’, גם אם היקפה קטן ועל כן יש לנהוג בה כבכל פסולת רעילה.

תקנות המשרד לאיכות הסביבה

להלן מספר תקנות שתקנן המשרד לאיכות הסביבה לצורך טיפול בפסולת רעילה:

1. בעל המפעל המשתמש בפסולת רעילה יהיה מחויב לפנות את הפסולת שלו אל האתר.
2. כמויות קטנות של פסולת אורגנית מסוכנת ישרפו במשרפה קטנה במפעל עצמו.
3. המרכז לפסולת רעילה ברמת חובב יספר מידע וייעות לחומרים מסוכנים וכן יהיה ערוך לטיפול בחומרים מסוכנים על ידי הפעלת צוותים מתאימים.
4. יש לבצע בדיקות של קרינה רדיואקטיבית וכן של זיהום אוויר באיזורים המועדים לסכנה זו כגון הכור הגרעיני.

יש לטפל בעניין גז הראדון הרדיואקטיבי באמצעות איוורור גבוה במבנים.

ובכן, אם אתם עומדים על סף שיפוץ הבית, גם אם אתם לא בטוחים כי שגרת מיחזור המים תיכנס לחייכם, אנו ממליצים על הקמת תשתית למיחזור מים עתידי, כי מי יודע מתי נצטרך או נרצה בכך?

הקמת התשתית הזו היא בעצם פשוטה מאוד – מדובר בהפרדה של מערכת הצנרת של מים אפורים, או בשמם המקצועי, דלוחין, מזו של המים השחורים, הקרויים גם קולחין. הפרדה כזאת לא מתאפשרת בצורה סבירה בתום תקופת השיפוץ והבנייה, והיא כרוכה בעבודות רבות אשר עולות סכומי כסף לא מבוטלים כלל.

טיפול במים אפורים – דלוחין

המים האפורים הם מים היוצאים מחדר האמבטיה (מהכיור ומהמקלחת – לא מהשירותים!), מהמזגן (מים לעיבוי) וממכונת הכביסה – כל אלו מקורות מים אשר לא פוגמים עדיין במים בצורה שלא ניתן יהיה להשתמש בהם שוב.

אנו נרצה שכל המקורות הללו של מים אפורים ירוכזו קרוב אחד לשני ככל שניתן, על מנת שנוכל לטפל בכולם ביתר יעילות. כך למשל נרצה שחדר האמבטיה וחדר הכביסה יהיו סמוכים, או באם אנו מוסיפים חדר אמבטיה נוסף – נרצה למקמו מעל / בסמוך לחדר המקלחת הקיים ובקרבת המטבח.

את הצנרת של המזגנים יש להתקין באופן כזה שהיציאות שלה תגענה אל אותו המקום אליו מגיעות שאר היציאות של המים האפורים.

בכל מקרה, גם אם לא מצליחים למקם את כל מקורות המים האפורים בסמיכות, תמיד ניתן להשתמש במערכת נוספת, משנית, אשר תוצב בצד אחר של הבית ותוליך את המים באמצעות צינור פלסטי אל המערכת הראשית.

צינור יציאת המים מהבית

יציאת המים מהבית כולו מתבצעת באמצעות צינור הממוקם בין הריצוף ובין רצפת הבטון שמתחתיו. הדגש החשוב ביותר בצינור יציאת המים מהבית הוא על הבדלי הגובה בינו ובין הקרקע החיצונית. הבדל שחייב לעמוד על חמישה-עשרה סנטימטרים, לפחות,  מהצינור ועד מסנן המים, זאת על מנת שהמים ייפלו ויצברו אנרגיה בנפילתם והסינון יהיה במיטבו.

המיקום של יציאת המים יהיה המיקום בו תניחו / תרצו להניח בעתיד את המערכת הראשית להשבת מים אפורים, וממיקום זה ייצא חיבור לבריכת ביוב. סמיכות המערכת ובריכת הביוב מתבקשת, עבור מקרים של תקלה במערכת, חלילה. בנוסף, יש לקבוע במקום זה תקע לחשמל, אשר עליו להיות חד-פאזי וכן בעל הגנה מפני מים.

השימוש במים הממוחזרים

מהמקום בו החלטתם כי תמוקם המערכת העתידית, הובילו צינור פלסטיק להשקייה לכיוון מערכת הטיפטוף. יש לשים לב שהצינור יהיה בקוטר של 20-25 מילימטרים.

המים האפורים שתשיבו לשימוש חוזר, לא יכולים לשמש להשקייה באמצעות ממטרות, שכן בארץ פועלים לפי החוק האמריקאי, אשר אוסר על המטרת מים אפורים. ניתן אפוא, להשתמש בדרך של טפטפות הטמונות במדשאות. אומנם מדובר בעלויות גבוהות יותר מאשר אלו של מערכת ממטרות, אך משיגים במקום זה חיסכון עצום במים הנדרשים להשקייה (הסיבה היא שעל ידי טפטוף טמון לא אובדים מים ברוח או כתוצאה מהתאיידות – תוצאות ישירות של השקייה בממטרות).

בהצלחה בשיפוץ !

כל דבר בו אנו יכולים לעשות שימוש חוזר, לשנות לו צורה וליהנות ממנו מחדש – הוא בעצם מיחזור. והפעם, נדבר על מיחזור משכנתאות.

רוב רוכשי הדירות היום, או לפחות הצעירים יותר שבהם, חייבים להיעזר בהלוואות לטווח ארוך מהבנק ולקחת משכנתא לצורך מימון הרכישה.

בנקים שונים מציעים מסלולים שונים ללקיחת משכנתא (ריבית קבועה או משתנה, צמוד לשער הדולר או לא וכו’) ותנאי פריסה והחזר תשלומים משתנים.

מיחזור משכנתא

מיחזור משכנתא הוא מכשיר פיננסי אשר באמצעותו יכול כל רוכש דירה לבצע שינוי באופן פריסת התשלומים שלו –

• הגדלת תשלום ההחזר החודשי וסגירת היתרה, למי שהוטב מצבו הכלכלי
• הקטנת התשלום ופריסתו על פרק זמן ממושך יותר מאשר בתנאי המקור, למי שנקלע לקשיים כלכליים
• שינוי התשלום בהתאם לריבית המשולמת – מעבר מריבית קבועה לריבית משתנה למשל (כאשר הריבית יורדת, מומלץ לבצע מיחזור משכנתא).

בעצם, מיחזור המשכנתא הוא כלי בידינו להתאימה לאורחות החיים החדשים שלנו ולמצבנו הכלכלי, וכתוצאה מכך, אם עושים זאת נכון, מיחזור משכנתא יכול להוביל לחיסכון בכסף.

בדיקת כדאיות מיחזור המשכנתא

ככלל, מומלץ לכל אחד לבצע בדיקה של מסלול המשכנתא שלו וכן בדיקה של כדאיות המיחזור שלה. לעיתים תגלו כי זו לא הפעולה המשתלמת ביותר עבורכם ובעצם רק תקשו על עצמכם בהחזר ההלוואה בעתיד. הכדאיות של המיחזור תלויה בלא מעט פרמטרים ולכן כדאי לבצע בדיקת כדאיות מקיפה. אתרים רבים היום מציעים מחשבוני משכנתא אשר בודקים את הכדאיות הזו עבורכם, באופן מהיר ונגיש.

כדאיות מיחזור המשכנתא עולה כאשר מדובר במשכנתא שהיתרה עבורה היא מעבר לעשר שנים, או לחלופין, נותרו יותר ממאה אלף שקלים לפדותה והריבית שלה עולה על חמישה אחוזים.

הערכות שונות גורסות, כי מיחזור משכנתא קיימת יכול להוביל לחיסכון של אלפי שקלים מדי שנה, זאת כמובן במידה והדבר מתאים וכדאי.

את הכסף שחסכתם במיחזור המשכנתא, אנו ממליצים שתשקיעו במיחזור אחר בבית – אם בהקפדה על הפרדת פסולת, אם בתכנון גינה ירוקה, אשר תוזן על-ידי קומפוסט ביתי שהכנתם ותקבל את מימיה ממערכת מיחזור מים שתתקינו בחצר וכו’. אנחנו גם ממליצים לקחת את כל המשפחה לחופשה…

במהלך מאה השנים החולפות חלה עלייה של הטמפרטורה הממוצעת הקיימת באטמוספירה שלנו. העלייה שנצפתה היא של פחות ממעלה אחת – נשמע זניח? כלל וכלל לא. הנזקים שגורמת התחממות זו מורגשים בחיי היום יום של מליוני אנשים על פני כדור הארץ – הוריקנים וסופות קטלניות ברחבי אמריקה, גשמי “אל ניניו”, בצורות ביבשת אסיה או שטפונות ברחבי דרום אפריקה ועוד.

ההתחממות הישראלית

גם על ישראל לא פוסחים הנזקים – הביטוי להתחממות הגלובאלית באזור שלנו הוא עלייתו של מפלס המים, המלחה של האקוויפר (שכבת סלע המכילה מים ונחשבת לאוגרת של מי תהום ובארצנו שלושה כאלו – אקוויפר החוף, ההר והחרמון), פחות ימים של גשם יחד עם עוצמות גשמים חזקות יותר בימים אלו וכן הצפנתו של קו המדבר (המדבר הולך ומתפשט צפונה).

אנחנו מרגישים את זה מדי שנה – הקיץ הולך ונהיה חם יותר, החורף קצר יותר וגשום פחות ועוד.

מה מחמם את הכדור?

כיום אין ויכוח לגבי ההתחממות – האם היא מתרחשת או לאו. הסוגיה המרכזית היא כמה מתחמם הכדור וכמה מהר הוא עושה זאת.

ממחקרים ותצפיות רבים נמצאה התאמה בין ההתחממות ובין העלייה בכמות גזי החממה שבאטמוספירה הגורמים להקצנת אפקט החממה.

מהם גזי חממה?

כדור הארץ קולט את אנרגיית השמש וחומה ופולט קרינה הנקראת אינפרא-אדום. קרינה זו שואפת “לברוח” לחלל, הרחק מהאטמוספירה שלנו וגזי החממה הם אלו אשר מונעים מהם לעשות כן ובעצם הם כולאים את החום המופק מאנרגיית השמש ומהקרינה האינפרא-אדומה קרוב מאוד לפני כדור הארץ. פעולה זו מעלה את הטמפרטורה העולמית הממוצעת.

מאיפה באים גזי החממה?

אחת הפעולות היותר משמעותיות המייצרות גזי חממה היא שרפה של דלקים, הנקראים דלקים פוסיליים. דלקים פוסיליים לדוגמא הם הבנזין עימו אנו מניעים מכוניות, נפט, פחם להפקת חשמל ועוד.

פירוט הגזים:

1. גז מתאן – גז המופק מתהליכים המתרחשים בעת פירוק פסולת (המצויה באתרי הטמנה מסורתיים) בתנאים אנאירוביים (מחסור בחמצן). תהליכים אשר נמצאים היום במגמת צמצום בשל העלייה במודעות למיחזור. מקור משמעותי נוסף של גז זה הוא גידול של צאן ובקר – חיות אלו פולטות מקיבותיהן כמות מכובדת של גז מתאן
2. פחמן דו חמצני – גז המופק מתהליכים הקשורים בניצול אנרגיה כמו שרפת דלקים, כריתה של יערות ועוד גורמים אשר משבשים את האיזון של כמות הפחמן הדו חמצני בעולם.
3. חנקן תת חמצני – גז הנוצר כתוצאה משריפה של דלקים וכן מפעולות של דישון בחומרים המכילים חנקן.
4. כלורופלורופחמימנים והידרופלורופחמימנים – גזים הנוצרים בענף התעשייה, כתוצאה מקירור או שימוש בתרסיסים.

עכשיו, משאנו יודעים מהי ההתחממות העולמית, ממה היא נגרמת ומהם נזקיה, נוכל להבין סופסוף את המשמעות של בלימת תהליך ההתחממות ואף הסטתו לכיוון ההפוך. כל אחד מאיתנו, כפרט וכחלק מהחברה בה הוא חי, יכול לתרום למאמץ העולמי החשוב הזה. כי אין לנו עולם אחר (בינתיים…)

לבגדים שאנחנו מסננים מהארון בכל חילוף עונה או בכל זמן אחר יש משקל לא מבוטל מהיקף הפסולת הביתית - שישה אחוזים (לאחר שהעברנו הלאה בגדים הניתנים לשימוש חוזר). למספר זה יש שתי משמעויות הנוגעות לאיכות הסביבה:

• ייצור בגדים חדשים – ייצור קילו אחד של כותנה דורש כ-8,000 ליטרים של מים. קילו אחד! חישבו על כמויות המים שניתן לחסוך, ברמה עולמית, אם נמחזר כותנה ולא ניצור אותה מחדש
• סילוק בגדים ישנים - בגדים המושלכים לפח מוצאים עצמם במטמנות אשפה. חלק מהחומרים המרכיבים את הבגדים אינם מתפרקים כלל בתהליך מיחזור (בעיקר בדים שהם סינטתיים) ובנוסף, ישנם סיבים שכן מתפרקים, אם כי פירוקם הוא זה שגורם לנזק. לדוגמא – סיבי צמר, אשר בעת הפירוק שלהם נפלט גז מתאן – גז לא ידידותי בעליל (מישהו אמר התחממות גלובאלית?)

בעבר לא היתה קיימת מודעות לנושא מיחזור בגדים, שכן מיחזור בגדים שונה ממיחזור נייר או מיחזור פלסטיק – יש לנו פחות היקשרות רגשית לבקבוק מים או לדפים מודפסים, מאשר לפריט לבוש שהיה פעם, בעוונותיו, אופנתי ומחמיא והיום הוא פשוט תופס מקום בארון.

המודעות לנושא של מיחזור בגדים החלה להתפתח בשנים האחרונות אט אט ובישראל ניתן לראות היום את העלייה הזו:

חברת רוזניר היא חברה העוסקת בכל מה שקשור בתהליך איסוף הבגדים המשומשים – כאשר עיקר האיסוף מתבצע ממיכלים לאיסוף בגדים המוצבים היום יותר ויותר ברשויות המקומיות וכן מעמותות למיניהן אשר צוברות מעת לעת כמויות בגדים לא רצויים או בלתי שמישים.
כמו כן, פועלת החברה למען הגברת המודעות לנושא זה בקרב הציבור הישראלי תחת הסלוגן – “אם אתה לא לובש את זה – תמחזר את זה” – עליי זה עובד…

קיימות מספר חברות אופנה ומעצבים פרטיים אשר שותפה לכולם האג’נדה החברתית של שמירה על איכות הסביבה והם משלבים בדים ממוחזרים בתעשיית הבגדים החדשים שלהם וחלקן אף מפיקות אירועים הכוללים העברות בגדים משומשים ואיסוף של בגדים בלתי שמישים או יצירה משותפת של בגדים חדשים מהישנים.

כאמור, לאחרונה החלו יותר רשויות מקומיות להציב מיכלים מיוחדים לאיסוף הבגדים, בהן ניתן לכלול את רעננה, אשדוד, מועצת רמת ישי ועוד. המיכלים הם מיכלי ענק בצבעים שונים (לפי החלטת הרשות) ובעלי כיתוב בולט לנוחות הציבור.

ומה קורה לבגדים שלי?

לאחר שאוספים את הבגדים מהמקורות השונים, מתבצע תהליך של מיון:

ראשית מפרידים בין בגדים לבישים ובין כאלו שאינם. את הבגדים הלבישים אורזים ומעבירים הלאה לגורמים שונים לשם שימוש חוזר.

הבגדים אשר כבר אין סיכוי שילבשו אותם עוברים מיון משני – לפי סוגם והרכבם:

• אם יש בבגד סיבי צמר או אקרילן (שני חומרים אשר ניתנים לפירוק בעת תהליך מיחזור בגדים), הוא ראוי למיחזור והמשך דרכו הוא שליחה לריסוק ולאחר מכן למיחזור עצמו.
• בגד אשר אינו מכיל סיבים אלו אינו ראוי למיחזור (ישנם חומרים רבים אשר אינם ניתנים לפירוק כלל), וגזר דינו הוא דומה לזה שהוא היה מקבל אצלנו בבית – הוא הופך למטלית לניקוי, ונשלח לשימוש בתעשייה.

הצעת חוק של  חברי הכנסת        אלי אפללו רוברט אילטוב        פ/1857/18
הצעת חוק מיחזור אריזות, התש”ע–2009

1.    מטרה

מטרתו של חוק זה לצמצם את כמות פסולת האריזות, לקבוע הוראות לגבי איסוף, אחסון, מיון ומיחזור פסולת אריזות, קביעת חובת תשלום דמי מיחזור אריזות והקמת תאגיד מיחזור, והכול לשם מימוש הזכות לסביבה נאותה, למניעה ולצמצום מפגעים סביבתיים, לשיפור איכות החיים והסביבה ולשמירה על המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, מתוך הכרה במחויבות המדינה והחברה למימושן ולקידומן של מטרות אלה, למען הציבור ולמען הדורות הבאים.

2.    הגדרות

בחוק זה –
“אריזה” – כלי קיבול שמשווקים בו מוצרי צריכה בני קיימא או מתכלים;
“הוועדה” – ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת;
“הממונה” – מי שמינה השר בהתאם להוראות סעיף 10;
“הקרן” – הקרן לשמירת הניקיון שהוקמה לפי סעיף 10 לחוק שמירת הניקיון;
“חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור” – חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ”ג–1993 ;
“חוק העונשין” – חוק העונשין, התשל”ז–1977 ;
“חוק פסיקת ריבית והצמדה” – חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א–1961 ;
“חוק שמירת הניקיון” – חוק שמירת הניקיון, התשמ”ד–1984 ;
“יבואן” – מי שמייבא אריזות מלאות, למעט יחיד המייבא אריזות לשם שימוש אישי;
“יצרן” – מי שעוסק ביצור אריזות מלאות או במילוי אריזות ריקות, בין בעצמו ובין על ידי אחרים;
“מיחזור” – כהגדרתו בחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור;
“מיתקן איסוף” – כלי או אמצעי לאצירה, דחיסה, כבישה, גריסה, קשירה המשמש למיון, לטיפול או להקטנת נפח אריזות;
“מכל יעודי” – כלי קיבול לאצירת סוג אריזות;
“סוג אריזה” – לרבות נייר, פלסטיק, זכוכית, מתכת;
“רשות מקומית” – עיריה או מועצה מקומית;
“תאגיד איסוף אריזות” – תאגיד שהוכר על ידי השר בהתאם להוראות סעיף 8(א);
“השר” – השר להגנת הסביבה.

3.    חובת תשלום דמי מיחזור וסימון

(א)    יצרן או יבואן ישלם לתאגיד איסוף אריזות דמי מיחזור על כל אריזה שמכר או שיווק, בעצמו או על ידי אחר, בישראל; שיעור דמי המיחזור ייקבע בהתאם למשקל כל האריזות ששיווק יצרן או יבואן במשך שנה ובהתאם לסוגיהן.
(ב)     השר בהתייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובאישור הוועדה יקבע את שיעור דמי המיחזור.
(ג)    יצרן או יבואן יסמן אריזה בגינה שילם דמי מיחזור, כאמור בסעיף קטן (א), בסימן מיחזור בכפוף לקבלת היתר כאמור בסעיף 9

4.    תשלום דמי מיחזור לקרן

יצרן או יבואן שמכר או שיווק, בעצמו או על ידי אחר, בישראל ישלם לקרן, אחת לשישה חודשים, סכום שהוא פי שניים מסכום דמי המיחזור, בגין כל אריזה שמכר שאינה מסומנת בסימן מיחזור.

5.    הסדרים לאיסוף אריזות

(א)    רשות מקומית תקצה בתחומה, ללא תשלום, מקומות להצבת מיתקני איסוף ומכלים יעודיים; ההצבה יכול שתהיה על ידי הרשות המקומית ויכול שתהיה על ידי תאגיד איסוף אריזות; השר, באישור הועדה, יקבע כללים לעניין הצבת המיכלים.

(ב)    תאגיד איסוף אריזות יציב ברשות הרבים מכלים יעודיים ומיתקני איסוף, במספר מספיק ובפריסה רחבה אשר יהיו נגישים לציבור בנוחות ובפשטות; השר יקבע, באישור הוועדה, הוראות לענין אמות המידה לקיום חובת תאגיד איסוף אריזות לפי סעיף קטן זה.

6.    מעמד האריזות

אריזות שהושלכו למכל יעודי או למיתקן איסוף או נאצרו בהם, יהיו קניינו של הגורם אשר הציבם.

7.    חובת דיווח

(א)    תאגיד איסוף אריזות ידווח לממונה, אחת לשישה חודשים על כל אלה:

(1)    מספר האריזות שבגינן קיבל דמי מיחזור מכל יצרן או יבואן, ואשר התיר ליצרן או יבואן כלשהו לסמנן בסימן מיחזור;
(2)    כמות האריזות הריקות שנאספו ונמסרו לו על ידי רשות מקומית או מי מטעמה;
(3)    מספר האריזות שמוחזרו מתוך מספר האריזות שנאספו ונמסרו לו.
(ב)    רשות מקומית תדווח לממונה, אחת לשישה חודשים, על כמות האריזות שנאספו על ידה.
(א)    השר יכיר בתאגיד איסוף אריזות אם התקיימו בו כל אלה:

8.    תאגיד למיחזור אריזות
(1)    מטרתו היחידה של התאגיד היא הקמה והפעלה של מנגנון לשם ביצוע הוראות לפי חוק זה לענין מיחזור אריזות וביצוע פעולות אחרות שמטרתן קידום האיסוף והמיחזור, והכל בין בעצמו ובין באמצעות אחרים.
(2)    מסמכי היסוד של התאגיד קובעים –
(א)    כי מטרתו היחידה של התאגיד היא כאמור בפסקה (1) וכל נכסיו משמשים רק למטרה האמורה;
(ב)    איסור על חלוקת רווחים לחברי התאגיד.
(ב)    השר רשאי לבטל הכרה בתאגיד איסוף אריזות, לאחר שנתן לתאגיד הזדמנות להשמיע את טענותיו בפניו, בין השאר בשל אי קיום התנאים שבסעיף קטן (א) או בשל אי עמידה משמעותית ביעדי האיסוף.
(א)    תאגיד איסוף אריזות יהיה רשאי, בכפוף לקבלת היתר מאת הממונה כאמור בסעיף 10(ב), ליתן ליצרן או ליבואן היתר לסמן אריזות בסימן המיחזור, אם שילם עבורן לתאגיד איסוף אריזות את דמי המיחזור.

9.    היתר סימון ליצרן או יבואן
(ב)    לא יסמן אדם אריזה בסימן המיחזור, אלא בהתאם לתנאי היתר שניתן לו כאמור בסעיף קטן (א).
(א)    השר ימנה ממונה, מבין עובדי משרדו, לצורך מילוי תפקידים כפי שנקבעו לו בחוק זה.

10.    מינוי ממונה וסמכויותיו
(ב)    הממונה יהיה רשאי –
(1)    ליתן לתאגיד איסוף אריזות אישור ליתן היתר לכל יצרן או יבואן לסמן אריזות, שייצר או ייבא, בסימון המיחזור; הממונה יהיה רשאי בכל עת לבטל זכותו של תאגיד איסוף אריזות ליתן היתר כאמור;
(2)    להטיל עיצומים כספיים על מפר הוראה מהוראות חוק זה;
(3)    לערוך בכל עת ביקורת אצל תאגיד איסוף אריזות או אצל רשות מקומית, לשם בדיקת קיום הוראות לפי חוק זה.
(א)    השר, או ראש רשות מקומית לגבי תחום אותה רשות, רשאים למנות מפקחים לעניין חוק זה, מבין מי שמונה כדין, כפקח או כמפקח מכוח חיקוק (להלן – מפקח); מפקח ידווח לממונה על פעולותיו וממצאי בדיקתו.

11.    מינוי מפקחים וסמכויותיהם
(ב)    לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, מפקח יהיה רשאי להיכנס לכל מקום בכל עת סבירה, ובלבד שלא ייכנס –
(1)    למקום המשמש למגורים, אלא על פי צו של בית משפט;
(2)    למקום המוחזק על ידי מערכת הביטחון, אלא אם כן הוא בעל התאמה ביטחונית מתאימה שנקבעה לו לפי חוק שירות הביטחון הכללי, התשס”ב–2002 .
(ג)    השר לביטחון הפנים רשאי להסמיך מפקח לערוך חקירות כדי למנוע עבירה על פי חוק זה או כדי לגלותה; מפקח שהוסמך כאמור רשאי להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לקצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) , וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם מכוח סמכות זו; דין מפקח כאמור לענין סעיף 24(א)(1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ”ט–1969 , כדין שוטר.
(א)    תאגיד איסוף אריזות יפעל לאיסוף של אריזות ריקות בשיעורים מסך כל האריזות בגינן ניתן, ליצרן או ליבואן, היתר לשימוש בסימן המיחזור במהלך שנה; השר, בהתייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ובאישור הוועדה, יקבע את אמדן השיעורים כאמור.

12.    יעדי איסוף
(ב)     בתום כל שנה רשאי תאגיד איסוף אריזות לפנות לשר בבקשה להפחית את יעד האיסוף השנתי בגין השנה החולפת וזאת לנוכח כמות האריזות, שנאספו באותה השנה על ידי הרשויות המקומיות או גורמים אחרים, ובהתאם למספר מקומות ההצבה של מיתקני איסוף שהרשויות המקומיות העמידו לרשות תאגיד איסוף האריזות; על החלטת השר תהא לתאגיד זכות ערעור כאמור בסעיף 17.
(ג)    עמד תאגיד איסוף אריזות ב-75% מיעדי האיסוף או למעלה מכך, ישלם לקרן, בשל כל אריזה שלא נאספה בהתאם לאותם יעדים, מחצית מסכום דמי המיחזור; לא עמד תאגיד איסוף אריזות ב-75% מיעד האיסוף או למטה מכך, ישלם לקרן בשל כל אריזה, שלא נאספה בהתאם לאותם יעדים, דמי מיחזור.
(ד)    התשלומים כאמור בסעיף קטן (ג) יועברו לקרן במועדים ובדרכים שיקבע השר.

13.    יעדי מיחזור

תאגיד איסוף אריזות יפעל למיחזור 80% לפחות של האריזות שנאספו על ידו וכן אלה שנמסרו לו על ידי רשות מקומית או מי מטעמה.

14.    שימוש בכספי הקרן

סכומים אשר ישולמו לקרן, לפי הוראות חוק זה, ישמשו את הקרן להגשמת מטרתו של חוק זה בלבד.

15.    עיצום כספי

(א)    היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם לא העביר לקרן כספים לפי סעיפים 4 ו-12, רשאי הוא להטיל עיצום כספי בסכום שהוא פי שישה מסכום דמי המיחזור לגבי כל אריזה לגביה נעשה המעשה.

(ב)    היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם עשה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי בסכום הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין:
(1)    סימן אריזה בסימון המיחזור, שלא מכוח היתר שניתן לו, כאמור בסעיף 9;
(2)    הפר הוראה מהוראות הממונה, אשר ניתנה מכוח סמכותו לפי חוק זה.
(א)    עיצום כספי כאמור בסעיף 15 ישולם לפי דרישת הממונה בכתב, בתוך 30 יום מיום קבלתה; הדרישה תוצא לאחר שהממונה הודיע למי שאליו נועדה הדרישה על הכוונה להוציאה וניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו.

16.    דרישת העיצום הכספי ותשלומו
(ב)    לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, עד לתשלומו.
(ג)    על גביית סכומים ועיצום כספי לקרן לפי חוק זה תחול פקודת המיסים (גבייה) .
(א)    על החלטה או דרישה של השר או הממונה על פי חוק זה ניתן לערער בפני בית משפט השלום.

17.    ערעור
(ב)    הערעור יוגש בתוך 30 ימים מהיום שנודע על ההחלטה או הדרישה.
(ג)    אין בערעור כדי לעכב תשלום על פי דרישה אלא אם כן הורה הממונה או השר או בית המשפט אחרת.
(ד)    התקבל הערעור, יוחזר התשלום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד יום החזרתו.
(ה)    על החלטת בית המשפט בערעור ניתן לערער ברשות, ובית המשפט ידון בערעור בשופט אחד.

18.    ביצוע ותקנות

השר ממונה על ביצועו של חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובאישור הוועדה, להתקין תקנות לביצועו.

19.    תיקון חוק שמירת הניקיון

בחוק שמירת הניקיון, בסעיף 11(א), אחרי “למשקאות” יבוא “ועל יצרנים ויבואנים של אריזות, כהגדרתם בחוק מיחזור אריזות, התש”ע–2009″.

20.    תחילה

תחילתו של חוק זה בתום עשרים וארבעה חודשים מיום פרסומו.

דברי הסבר

מטרתה של הצעת החוק לצמצם את כמות הפסולת המוטמנת באתרי הטמנה ולמנוע יצירתם של מפגעים סביבתיים ותברואתיים המאיימים לזהם את האוויר, הקרקע ומקורות המים במדינת ישראל, זאת, בדרך של איסוף ומיחזור פסולת אריזות, מכל מין וסוג.
הצעת החוק, שתחולתה הרחבה נועדה לתת מענה לסילוק חלק ניכר מפסולת משקי הבית והתעשייה בישראל, אינה אלא צעד ראשון לקראת מהפכה של ממש בתפיסתה של החברה הישראלית בכללה את הטיפול בפסולת ובהטמעתם של ערכי שמירת איכות הסביבה.
הרחבת תחולת החוק המחייב איסוף ומיחזור, ממיכלי משקה בלבד לכלל האריזות, נועדה ליצור מצב בו יצומצם באופן משמעותי היקף ההטמנה של פסולת הניתנת למיחזור. הצעת החוק תביא לעידוד משמעותי של הקמת תעשיות מיחזור בישראל, דבר שאינו מתאפשר במסגרת החקיקה הקיימת, עקב חוסר הכדאיות שבהקמת תעשיות מיחזור ומערך לוגיסטי של שירותי הובלה עבור סוג אחד בלבד של אריזות (מיכלי משקה).  בנוסף, יוביל יישומו המוצלח של החוק לצמצום משמעותי בשטחי ההטמנה של פסולת ביתית ולחסכון ניכר למשק הלאומי.
הוראות הצעת החוק מעגנות לראשונה פתרון סביבתי, בדרך של מיחזור פסולת האריזות. בדרך זו פועל המחוקק לא רק לשיפור הניקיון ברשות הרבים, אלא גם למניעת זיהומם של הקרקע, האוויר ומקורות המים בישראל, על ידי צמצום נפח הפסולת המוטמנת. כמו כן, המחוקק מעודד חסכון ניכר באמצעות ניצולו של חומר הגלם של האריזות לשימוש חוזר.
נטל האחריות לאיסופה ולמיונה של הפסולת, המיועדת למיחזור, יחולק על פי הוראות חוק זה בין כלל המשתמשים באריזות: החל ביצרנים או ביבואנים – שיחויבו בתשלום היטל המיועד לכסות את הוצאות איסוף ומיון פסולת האריזות, דרך הרשויות המקומיות – שתהיינה אחראיות לאיסוף ולפינוי הפסולת הממוינת; וכלה בציבור הצרכנים כולו, משקי בית ועסקים – שיהיו חייבים במיונה של פסולת האריזות שרכשו ובהשלכתה למיכלי מיחזור ייעודיים בלבד.
מיונה של הפסולת על ידי הצרכנים, בשלב מוקדם, יביא אף הוא לחסכון בעלויות המיחזור.  זאת, מכיוון שמיון הפסולת בראשית דרכה יבטל את הצורך במיון בשלבים מאוחרים בשרשרת הטיפול בפסולת, אז הופך המיון למסובך ויקר יותר.
כעולה מהצעת החוק, הנטל הכלכלי הכרוך בהקמתה ובהפעלתה של מערכת האיסוף והמיחזור יועבר מכתפי הציבור אל היצרנים והיבואנים – אשר כתאגידים מסחריים  יקל עליהם לשאת בנטל ההוצאות הכרוכות ביישומו של החוק.  זאת, באמצעות תאגידי איסוף האריזות אשר יצמצמו את עלויות יישומו של חוק זה בזכות הרווח שיצמיח חומר הגלם הממוחזר.  דרך זו, שבבסיסה ההנחה “המזהם משלם”, יש בה כדי לעשות צדק עם הצרכנים, היצרנים והיבואנים כאחד, כמו גם להציב תשתית אסטרטגית ברת יישום שתוביל להגשמת מטרותיה של הצעת החוק.
על מנת לצמצם הטמנתה של פסולת הראויה למיחזור, מחייבת הצעת החוק את מטמין פסולת האריזות, בהיתר הממונה, בתשלום היטל הטמנה, בשיעור גבוה, ההופך את ההטמנה ללא כדאית ובכך יוצר תמריץ כלכלי למיחזורן של האריזות.
על פי הצעת חוק זו תוטל האחריות לעמידה ביעדי איסוף האריזות הריקות ומיחזורן על תאגידי מיחזור האריזות, אשר בתמורה לפעולתם יזכו בשניים: (1) דמי המיחזור, שישולמו להם על ידי היצרנים או היבואנים בגין כל אריזה שימכרו, בתמורה לזכות לסמן את האריזות האמורות בסימן המיחזור; (2) התמורה בגין האריזות הריקות הנמכרות למפעלי המיחזור.  אריזות שיושלכו למתקני איסוף ולמיכלים יעודיים תהיינה לקניינו של תאגיד איסוף אריזות והתמורה ממכירתן למפעלי המיחזור תשמש את התאגיד לשם קידום מטרותיו – קרי, ביסוס התשתיות והמערכות הלוגיסטיות המטפלות במיחזור האריזות הריקות כמו גם בהטמעת הליך האיסוף והמיון בקרב הציבור, בדרך של הסברה ופרסום.
הכספים שיועברו לקרן, כפועל יוצא מקיומן של הוראות חוק זה, ישמשו אותה לפעולה, בשיתוף הרשויות המקומיות, למטרת ביסוסן של תשתיות האיסוף והמיחזור, להגברת מודעות הציבור להוראות החוק ולקיומן, בדרך של הסברה ופרסום.
רשויות מקומיות ותאגיד איסוף אריזות אשר אינם ממלאים אחר חובת הדיווח לממונה, יענשו בדרך של חיוב בתשלום עיצום כספי.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת אליעזר כהן (פ/1218).
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אבישי ברוורמן וגלעד ארדן (פ/1809/17).
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה עשרה על ידי חבר הכנסת אברהם מיכאלי (פ/1013/18) וחברי הכנסת אלי אפללו ורוברט אילטוב (פ/1067/18).

———————————
הוגשה ליו”ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ’ בכסלו התש”ע – 7.12.09

גם בימינו, כאשר נזקי ההטמנה ידועים וברורים, ההטמנה היא הדרך העיקרית לטיפול בפסולת בישראל – כתשעים אחוזים מסך כל הפסולת העירונית מובאת למטמנות, ובכך גורמת לנזקים לא מבוטלים:

• פליטת גז מתאן – הגז נוצר בעת התפרקות של פסולת אורגנית (שיירי מזון למיניהם המהווים למעלה משליש מהפסולת הביתית). המשמעות של פליטת גז כזה ברמה שאינה מבוקרת היא סכנת פיצוץ, לא פחות. זהו גז חממה אשר פליטתו פוגמת באפקט החממה ומביאה לשינוי באקלים (התחממות גלובלית – נשמע מוכר?)
• צריכת קרקע ופגיעה במאגרי מים – צריך הרבה מקום בשביל מליוני טונות של אשפה המיוצרים בארצנו, מדי שנה. מה שאומר שהנוף מתמלא בהררי זבל ואילו הקרקע עליה הם עומדים ניזוקה הן בשכבות העליונות והן בחלחול אל עבר מאגרי המים וזיהומם. וכי כמה מים וקרקע כבר יש לנו כאן?..
• זיהום אוויר נלווה – הובלת כמויות ענק למטמנות כרוכה בצריכת דלק מוגברת, ובהסדרי שינוע נרחבים – תוספת “קטנה” לזיהום האוויר הכללי.

הסיבה שהשימוש בהטמנה הוא הנפוץ ביותר לטיפול בפסולת בישראל היא, איך לא, כלכלית. בשביל לקבור פסולת אין צורך בתשתיות חדשות – יש משאיות, יש פחים, יש נהגים, הכל טוב. האומנם? המחיר אותו ניאלץ לשלם (ולא רק הרשויות – אלא אנחנו – האזרחים הקטנים) בבוא היום יהא יקר יותר בצורה מפלצתית. העלות הנמוכה של הליך ההטמנה נובעת מכך שהיא אינה כוללת את הנזקים הנגרמים לקרקע, לאוויר ולמים או את הסיכון הבריאותי שהיא מייצרת לתושבים. שיטות חדשניות לטיפול בפסולת, הכוללות הפחתה, תרבות שימוש חוזר וכן מיחזור, הן כאלו הלוקחות בחשבון את הפגיעה בסביבה ומיישמות טכנולוגיות המפחיתות אותה.

צריך לעודד מיחזור!

בשנת 2000, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת חוק ההסדרים והוא היווה את אות הפתיחה להיטל ההטמנה – השר לאיכות הסביבה הוסמך לקבוע גובה של היטל אשר יופעל על הטמנת פסולת. מרכז השלטון המקומי הערים קשיים במהלך השנים ויישומו נדחה עד ליולי 2007, אז נקבעו שיעוריו של ההיטל, אשר יעלו בהדרגה עד לשנת 2011. השיעורים נקבעים לפי סוג הפסולת (פסולת מעורבת או יבשה, שונה באופן הפינוי שלה מפינוי פסולת בניין ופסולת תעשייתית, למשל) ולפי סוג אתר ההטמנה. גובה ההיטל משתנה, כיוון שכל אחד מסוגי הפסולת והאתרים גורם לנזק שונה לסביבה.

היטל ההטמנה הוא למעשה מס ירוק המוטל על רשויות ומפעלים הטומנים פסולת באתרים, והוא מעודד, בדרך עקיפה, את הגדלת המיחזור בישראל. רשויות הטומנות אשפה ישלמו “קנס” ואולי כך יחלו להפנים את ההשפעה החיצונית השלילית של הטמנת פסולת. המשמעות היא שההטמנה מתייקרת וחלופת המיחזור הופכת ליותר מבוקשת ולפיכך יותר ריאלית. העידוד צריך לכוון גם כלפי האזרחים ובעלי עסקים, ואת המשימה הזו ממלא חוק הפיקדון (מיושם מאז שנת 2001), אשר גובה 25 אגורות בקניית כל בקבוק פלסטיק או זכוכית המתאימים לקריטריונים הקבועים בחוק, ו”מחזיר” אותם לאחר מכן, בתום השימוש בבקבוק. נציין כי חוק זה קידם באופן משמעותי את מיחזור הפלסטיק בישראל.

לפי אותן החלטות שעברו במסגרת תיקון החוק לשמירת הניקיון, הכספים הנאספים במסגרת היטל ההטמנה ירוכזו בחשבון נפרד בקרן לשמירת הניקיון והם ישמשו עבור פיתוח, הקמה וייעול של אמצעים חלופיים – מיחזור והפקת אנרגיה מהפסולת וכן עבור עידוד השימוש בהם באמצעות מסעות הסברה, פרויקטים בחינוך ויצירת תשתית נוחה ונגישה עבור התושבים לאמץ את עיקרון צמצום הפסולת האישית בביתם וכן את שיטת הפרדת הפסולת לשם המיחזור.