קיימים שני סוגי בקבוקי שתייה עיקריים: בקבוקי פלסטיק ובקבוקי זכוכית.

בקבוקי הזכוכית מגיעים לרב בנפחים הקטנים מליטר ואילו בקבוקי הפלסטיק באים במגוון נפחים ויכולים להגיע גם לארבעה ליטרים.

כיום מעודדים תהליך מיחזור בקבוקים באמצעות חוק הפיקדון אותו חוקקה הממשלה. על פי חוק זה בכל פעם שאנו רוכשים מיכל משקה בעל נפח של יותר מ-100 מ”ל ופחות מ-1.5 ליטר, אנו משלים עליו פיקדון של 25 אגורות. כאשר אנו מחזירים בקבוקים אלה חזרה אל החנות, אנו מקבלים תמורתם את הפיקדון ששולם ואילו הבקבוקים מועברים לחברות המיחזור. חברות המיחזור משלמות לחנויות תמורות הבקבוקים וממחזרות אותם.

החוק חל על רב בקבוקי הזכוכית, אך אינו חל על בקבוקי שתייה בעלי נפח הגדול מ-1.5 ליטר (בקבוקי שתייה משפחתיים) וזאת על מנת שלא להעלות את מחיריהם של משקאות בבקבוקים משפחתיים. לשם איסוף בקבוקי הפלסטיק בנפח 1.5 ליטר, הוצבו בארץ מכולות איסוף בקבוקים המיועדות בדיוק למטרה זו.

הקשיים העיקרים בהחזרת הבקבוקים הריקים לחנויות הינם:

1. קבלת הזיכוי עבור הבקבוקים לעיתים קרובות ממושך ומסורבל.
2. חנויות רבות אינן רוצות להפוך למחסן בקבוקים ולכן מסרבות לקבל אצלן בקבוקים.

הקשיים העיקריים בהשלכת בקבוקים למכלי איסוף:

1. כאשר מיכלי האיסוף לא נמצאים בקרבת המגורים.
2. כאשר החברות לא מגיעות בזמן לרוקן את המיכלים.

תהליך איסוף בקבוקי הפלסטיק והזכוכית דומה, אולם בתהליך המיחזור עצמו ישנם מספר הבדלים.

תהליך מיחזור בקבוקי פלסטיק

בתהליך מיחזור הפלסטיק הבקבוקים נאספים ומובלים אל מפעל המיחזור בו הם עוברים שטיפה ותהליך מיון אוטומטי. לאחר המיון הבקבוקים עוברים תהליך גריסה בסופו הם הופכים לפתיתים. פתיתים אלה נמכרים ליצרני הפלסטיק השונים. פתיתים שקופים משמשים חומר גלם לסלסילות פירות, תבניות ביצים ומוצרי טקסטיל.

הפתיתים הצבעוניים נמכרים רובם לחו”ל וזאת מכיוון שצבעם מגביל את אפשרות הייצור של מוצרים בגוון שונה מזה של הפתיתים. הפקקים משמשמים חומר גלם ללוחות פלסטיק שהופכים לבסוף לגדרות, ריהוט גן ועוד.

פתיתים אלה מותכים והופכים לחומר גלם אשר מעובד בצורות שונות ליצירת מוצרי פלסטיק חדשים.

תהליך מיחזור בקבוקי זכוכית

קיימים שני תהליכי מיחזור כאשר מדובר בבקבוקי זכוכית: שימוש חוזר או התכה מחדש. בבקבוק זכוכית רגיל ניתן להשתמש עד שמונה פעמים למילוי מחדש של משקה. הבקבוקים נאספים, ממוינים, מנוקים היטב ועוברים הסרה של מדבקות ותוויות. לאחר מכן עוברים הבקבוקים למפעלי הייצור וממולאים מחדש במשקאות. בעת המילוי מודבקות על הבקבוקים תוויות חדשות ובקבוקי המשקה משווקים מחדש לחנויות.

תהליך נוסף מבוסס על השימוש בבקבוקים כבחומר גלם. הבקבוקים נאספים ומובלים למפעל בו הם ממוינים לפי צבע הזכוכית (שקוף, חום או ירוק). הבקבוקים עוברים תהליך ניקוי ומועברים לתוך משפך בו הם עוברים גריסה גסה המקטינה את נפח הזכוכית. שברי זכוכית אלה נעים על סרט נע ומנוקים פעם נוספת. משם הם מובלים לתוך אל תוך תנורי ההתכה.

בייצור של זכוכית חומה ניתן להשתמש במחצית מהזכוכית הממוחזרת המותכת ואילו בזכוכית ירוקה ניתן להשתמש ב-80% ממנה. נוזל הזכוכית הממוחזרת מעורבב עם נוזל הזכוכית החדשה ונוצק לבסוף לתוך תבניות שונות. המוצרים שנוצרים עוברים טיפולים נגד שריטות וכן תהליך של בקרת איכות. מן הבקבוקים הממוחזרים ניתן לייצר בקבוקים חדשים, כלים סניטריים, רעפים ועוד.

האמריקאים ידועים בהרגלים הירוקים שסיגלו לעצמם בכדי למזער את הנזק העצום שהתעשיות האמריקאיות יצרו לאורך השנים ברחבי העולם. מרבית האמריקאים ממחזרים באדיקות, מפרידים פסולת ביתית ומשתמשים בשקיות נייר לשינוע מוצרי המזון בדרך מהסופר אל המקרר הביתי.
אולם, אפילו האמריקאים מתקשים למחזר בעת בילויים בחוץ. במרכזי הקניות, באצטדיונים ובפארקים הציבוריים, אפילו הממחזרים האדוקים ביותר מוצאים עצמם משליכים בקבוקי שתיה ריקים לפח האשפה הכללי. הדבר נובע מהעובדה ששטחים ציבוריים אלו, על פי רוב, לא מציעים אפשרות מיחזור נוחה ופשוטה עבור אותם מכלי שתייה.

ענקית השתיה PepsiCo וחברת Waste Management הגיעו להבנה הבסיסית שעל מנת לעלות את אחוז מכלי השתיה שמגיעים למיחזור חייבים לספק דרך פשוטה וקלה למיחזור גם במקומות הציבוריים. בעקבות הבנה זו יצאו החברות במיזם ראשון מסוגו, שנקרא – The Dream Machine.

מכונות החלומות של פפסי היא מכונת מיחזור אוטומטית פשוטה לתפעול ודומה למכונת ממכר משקאות רגילה. כל שעליך לעשות הוא ללחוץ על מסך התצוגה, לסרוק את הברקוד של המיכל שמיועד למיחזור וברגע שהמכונה מזהה את המוצר להכניסו לפתח המיועד במכונה.

מכונות החלומות עתידה לשנות את הרגלי המיחזור של האזרחים האמריקאים ולהוות פתרון לבעיית המיחזור בחוץ. מטרת המכונה לספק אלטרנטיבה פשוטה ויעילה למיחזור בקבוקים מחוץ לבית ובכך לעלות את אחוז מכלי השתיה שמגיעים למיחזור כמעט פי שניים.

החברות האחראיות הבינו שמעבר לנוחות ונגישות עליהן לספק גם תמריץ שיסייע לעודד יותר ויותר אנשים להשתמש במכונות המיחזור החדישות, הבנה זו הובילה ליצירת מנגנון הטבה למשתמשי המכונה.
לאחר הכנסת בקבוק השתיה למכונת החלומות תוכלו לבחור בין קבלת שובר הטבה או קופון במקום לבין צבירת נקודות בחשבון אישי – נקודות אלו מאפשרות רכישת מגוון שוברי מתנה באתר אינטרנט מיוחד שמיועד לניצול הנקודות הנצברות.

בנוסף, מבטיחות החברות להעביר אחוז מרווחי המיזם לטובת סיוע ליוצאי הצבא האמריקאי הנזקקים, אכלוסיה חלשה וגדולה במיוחד בחברה האמריקאית. חברת פפסי מתחייבת בפני הצרכנים שככל שיותר מכלי שתיה יגיעו למכונות, כך תתרום החברה יותר עבור התמיכה והסיוע לאוכלוסיות החלשות.

על פי התוכנית המכונות עתידות להפרש ברחבי קליפורניה כבר בקיץ הקרוב. המכונות יוצבו במגוון מקומות ציבוריים כדוגמת מרכזי קניות, מרכזי תרבות, אצטדיונים ופארקים ציבוריים.
כל שנותר לנו הוא לקוות שגם אצלנו ירימו את הכפפה ואולי בקרוב גם אנחנו נוכל ליהנות מאפשרויות מיחזור פשוטות,נוחות ומתגמלות.

אקוויפרים (מי תהום)

אלו הם מקורות תת קרקעיים המהווים כמחצית ממקורות המים הזמינים בארץ, מה שהופך את חשיבותם לראשונה במעלה. בישראל כ-2,800 קידוחים שמטרתם לשאוב את מי האקוויפרים אשר נמצאים מתחת לפני האדמה.

אקוויפר החוף- עקב הדרישה הגבוהה למים, נגרם נזק חמור לאקוויפר. כיום קיימת סכנה כי עקב שאיבת יתר מים מליחים יחדרו אל תוך המאגר ויגרמו נזק בלתי הפיך לאיכות המים באקוויפר. כתוצאה מכך הופסקה הפעילות של תחנות שאיבה רבות באיזור המרכז.

אקוופיר ההר: על אף מצבו הטוב יחסית של האקוויפר, הבעיה נעוצה דווקא בשליטה הטריטוריאלית בו על ידי ישראל והרשות הפלסטינית. דבר זה מחייב שיתוף פעולה בין הצדדים לתיאום הכמויות הנשאבות ושמירה על איכות המים. בעת מתיחות בין הצדדים מאגר זה נמצא תחת איום.

אקוויפר החרמון:האקוויפר העשיר ביותר במים, מזין את הנחלים דן, שניר ובניאס, אשר מזינים את הירדן המוביל מים לכנרת.

הכנרת

הכנרת היא מאגר המים העילי החשוב בישראל. הכנרת קרובה מאוד למצב של שאיבת יתר. במצב זה עלולה להיפגע איכות המים עקב חדירה של מים מליחים תת קרקעיים אל הימה. הירידה המתמשכת במפלס עלולה לגרום לזיהום מים בלתי הפיך בכנרת.

כמות המשקעים היורדים מדי שנה אינה מצליחה לכסות את הכמות הנצרכת של המים בישראל מדי שנה. כמות המשקעים הממוצעת עומד על כ- 1.7 מיליארד מ”ק לשנה ואילו הצריכה על כ-2.5 מיליארד מ”ק בשנה.

שאיבת היתר ממאגרי המים גורמת לדילול המשאבים ולנזקים קשים שעלולים להיות בלתי הפיכים. בשל מצב זה עלינו לעודד יישום פתרונות להקטנת השימוש במקורות המים ועידוד שימוש בפוטנציאל המים הקיים- כאשר המקור הוא במיחזור המים. מיחזור מים הינו המונח לתהליך שבו מים שימשו את האדם לצורך כלשהו, עוברים טיפול מתאים לצורך שימוש חוזר.

על מיחזור מים

כאשר אנחנו עוסקים במיחזור מים, ניתן לחלק את המונח לשני מונחים מרכזיים: מיחזור מים אפורים ומיחזור מים שחורים.

מיחזור מים אפורים

מים אפורים מוגדרים כמים נטולי מוצקים שמקורם במי שטיפה בשימוש הביתי. בתוך ההגדרה לא נכללים מי שטיפה של מדיח וכיור המטבח. המים כוללים מעט חומרי ניקוי, מתכות, חומרים אורגניים ומעט חומרים פטוגניים. הריכוז הנמוך של המרכיבים מאפשר טיפול ביתי במים האפורים במספר אמצעים כגון: סינון (לשימוש כמי הדחת אסלה), אגנים ירוקים, מערכות ממברנליות, מערכות טיהור ביתיות ועוד.

מים אלה יכולים לשמש כמים להדחה באסלה, מי השקיית גינה וכו’.

מערכות אלו מותקנות בידי צרכנים עצמאיים המעוניינים לחסוך בצריכת המים הביתית ואינם ממומנים על ידי גוף ממשלתי.

מיחזור מים שחורים

מים שחורים מכילים מוצקים שונים ועשירים בגורמי מחלה. מקורם הוא מאסלות השירותים, כיורי המטבח ומדיחי הכלים. הטיפול במים אלה מורכב ולכן נעשה במסגרת של מכוני טיהור ולא במסגרת ביתית (אם כי ישנן חברות המציעות מערכות לטיהור ביתי של מים שחורים).

התהליך שעוברים המים השחורים במכוני הטיהור הוא שיקוע המוצקים, טיפול ביולוגי להשמדת החומרים האורגניים, חיטוי ולאחר מכן סינון. מים אלה יתאימו לשימוש חקלאי או תעשייתי. למים השחורים פוטנציאל גדול להוות את מרבית המים להשקיית שדות, כיום רק שליש מהמים הללו הינם מים ממוחזרים.

לצורך הקמת מכוני טיהור יש להעמיד תקציב, אולם הקמת מכוני הטיהור לא נמצא בראש סדר העדיפויות של הרשויות.

חומר אורגאני הוא חומר שמקורו מהחי או הצומח כגון: מזון, גזם וכו’ ואילו החומר האי אורגאני הוא חומר שמקורו הוא לא מהחי או הצומח כגון: זכוכית, מתכות וכו’.

פסולת האדם כיום מורכבת הן מחומרים אורגאניים שמקורם בעיקר מאכילה והפרשות והן מחומרים אי אורגאניים שמקורם בעיקר משימוש בכלים, תעשייה ובנייה.

בעבר הרחוק רב רובה של הפסולת הייתה אורגנית והתפרקה באופן טבעי באמצעות אורגניזמים שונים. כיום, בשל גידול האוכלוסייה וכניסתם של החומרים המלאכותיים למעגל החיים הטבע אינו מסוגל להתמודד עם הכמויות העצומות של הזבל האורגאני והאי אורגאני שנוצר.

מאפייני הפסולת שנוצרת כיום היא נפח עצום, היווצרות חומרים רעילים בעקבות פירוק הפסולת וכן מטרדי ריח. החומרים האורגנים מושכים אליהם מזיקים שונים והחומרים האי אורגאניים עלולים להתפרק לחומרים רעילים ולזהם את מי התהום.

שיטות הטיפול בפסולת האורגנית והאי אורגנית נחלקות לשני סוגים: הטמנה או מחזור.

הטמנה -

בעבר הפסולת הייתה מובלת למזבלות פתוחות ולא מבוקרות. דבר שיצר מפגעים רבים כגון מפגעי ריח, שריפות, מקומות מגורים למזיקים, זיהומי קרקע וזיהומי מי תהום. החומרים האורגנים התפרקו לאיטם ואילו החומרים האי אורגאניים הצטברו בערמות ענק וכוסו בעפר.

לאחרונה החליטה המדינה על הטמנה סניטארית בחמישה מוקדים. אתרי ההטמנה בנויים כך שהם אינם מאפשרים חלחול מזהמים לקרקע – על הקרקע מונחים חומרי איטום וצינורות ייעודיים מזרימים את הנוזלים הנוצרים בפסולת.

בעונת החורף מכוסים אתרי ההטמנה ביריעות המונעות כניסת מים ומעל ערימות הפסולת מונחות ארובות שתפקידן לאסוף את גז המתאן הדליק. גובה ערימות האשפה אינו עולה על עשרה מטרים ושיטת ההטמנה מבוססת על שכבות בגובה 60 ס”מ המכוסות ב-15 ס”מ עפר.

תהליך ההטמנה מתאים הן לפסולת האורגנית והן לפסולת האי אורגנית, אולם לשיטה זו ישנם לא מעט חסרונות:

1. הטמנה של חומרי גלם אורגנים ואי אורגאניים ללא הבחנה.
2. שימוש בשטחים פתוחים נרחבים.
3. שימוש בעפר.

מיחזור -

בתהליך המיחזור משתמשים הן בחומרים אורגאניים והן בחומרים אי אורגאניים כחומרי גלם למוצרים חדשים. לכל סוג פסולת תהליך מיחזור משלו כאשר החומרים האורגנים מהווים חומר גלם לייצור של דשן או קומפוסט ביתי ואילו החומרים האי אורגאניים מהווים חומרי גלם למוצרים חדשים לגמרי.

הפסולת האורגנית (שאריות מזון, שיירי צמחים וכו’) עוברת תהליך הכולל פירוק של החומרים האורגנים באמצעות חיידקים ומהווה חומר גלם מצוין לדשנים אורגאניים. אולם, חשוב להפקיד שהפסולת תכיל מוצרי מזון בלבד.

מיחזור חומרים אי אורגאניים:

מיחזור מתכת – לאחר איסוף של מוצרי המתכת הם מותכים בתוך בריכת התכה בטמפ’ גבוהות מאוד. אל תוך הבריכה מוספים תוספים שונים והנוזל נוצק לתוך תבניות מטילים. מטילי מתכת אלה מהווים חומר גלם לכל מוצרי המתכת.

מיחזור פלסטיק – לאחר האיסוף, נטחנים מיכלי הפלסטיק לפתיתים קטנים המהווים חומר גלם למוצרים כגון: בגדי פליז, גדרות, סלסלות ועוד.

מיחזור זכוכית – מוצרי הזכוכית נאספים ונגרסים, לאחר מכן הם עוברים לתנור ומותכים, אל תוך הזכוכית המותכת מוספים תוספים שונים לשינוי תכונות הזכוכית. את הנוזל שופכים לתבניות ייעודיות המעניקות לזכוכית את צורתה הסופית.

מיחזור נייר – הנייר נאסף, נדחס ומוכנס לבריכות מים בהם הוא מפורק לסיבים. הסיבים הרטובים מועברים למכבשים בהם נוצרים גיליונות נייר וקרטון שמהווים חומר גלם למוצרי נייר שונים.

תהליכי המיחזור השונים מעניקים לנו מגוון רחב של מוצרים חדשים ואיכותיים שחומרי הגלם שלהם היו עתידים להיטמן בקרקע. בכך אנו מנצלים היטב את הפסולת העומדת לרשותנו ומצילים את הסביבה.

בשנים האחרונות קיימת עליה משמעותית בשימוש בפלסטיק -  לדוגמא, השימוש בבקבוקי פוליאתילן טרפתלאט בארצות הברית עלה בד בבד לירידה בשיעור המיחזור שלו -  בשנת 1995 נצרכן כ-900 מיליון ק”ג של בקבוקי פוליאתילן טרפתלאט ושיעור המיחזור היה כ-40% ואילו בשנת 2005 נצרכו כ-2.3 מילארד ק”ג בקבוקים כאשר שיעור המיחזור ירד ל-23%.

כמות החומר הממוחזר אומנם עלתה בכ-46% אולם מיליארדי טון בקבוקים מושלכים לאשפה ולא ממוחזרים.

בארצות הברית, כאשר הנגישות לאפשרות המיחזרו גדולה בהרבה מאשר בארץ, רק כ-25% מהאנשים משליכים את הבקבוקים למיחזור למרות של-80% מהם קיימת אפשרות למחזר.

הבעיה העיקרית נובעת מחוסר מודעות – סקר שנערך בשנת 2007 בקרב הציבור  האמריקאי מצא כי למעלה מ-70% מהאמריקאים לא יודעים שפלסטיק מיוצא מנפט (למעשה כ-10% מצריכת הנפט משמשת ליצור פלסטיק) וכי כ-40% מהם חשבו שהפלסטיק מתפרק באדמה או בים.

למעשה פלסטיק הינו מוצר עמיד למדי – גם לאחר מאות שנים הוא נשאר במצבו המקורי ולפיכך גורם לזיהום סביבתי חמור.

מיחזור פלסטיק הוא תהליך שפחות כדאי כלכלית מאשר התועלת הצומחת מהפחתת השימוש בו. על כן מדינות העולם מנסות להגביל את השימוש בפלסטיק – באמצעות חקיקה האוסרת שימוש בשקיות פלסטיק דקות אשר אינן ניתנות לשימוש חוזר, מס על שקיות פלסטיק ועידוד השימוש בחלופות של שקיות בד או נייר ועוד..

את החומרים ממחזרים למטרות שונות. פסולת אורגנית ניתן למחזר לקומפוסט או לחיפוי קרקע ולהפיק ממנה אנרגיה בצורות שונות, כגון התססה ליצירת דלק אורגני או שריפה להפקת אנרגיה.

מתכות ברזליות (מכוניות, מקררים, מכונות כביסה ועוד) מועברות להתכה ושימוש מחדש, בעוד מתכות אל-ברזליות (נחושת, אלומיניום ועוד) מועברות למפעלי ייצור כחומרי גלם.

נייר ממוחזר הופך לנייר חדש, וכמו כן ניתן לשרוף אותו להפקת אנרגיה. גם זכוכית ממוחזרת הופכת לזכוכית חדשה, ובנוסף משמשת לתשתיות שונות, כדוגמת כבישים ורעפים.

פלסטיק ממוחזר לחומר גלם פלסטי המשמש, בין היתר, לייצור אריזות למזון וסיבים, וכמו כן ניתן לשרוף אותו להפקת אנרגיה.

גם בגדים משומשים יכולים להמשיך דרכם – מיחזור בגדים מיטיב עם הסביבה וחוסך במים. בגדים אשר המרכיבים שלהם אינם מתפרקים משמשים לאחר תהליך המיחזור את התעשייה והמוסדות הגדולים בהופכם לסמרטוטים ולמטליות ויריעות בד שונות.

דלק ביולוגי, ובאופן ספציפי ביו-דיזל, הוא דלק המיוצר משמנים צמחיים. הוא מהווה תחליף לדלק המופק ממחצבים וניתן להשתמש בו במנועי דיזל תוך השקעה כספית לא גדולה, שתחזיר את עצמה עד מהרה. מלבד הרווח הכלכלי, הביו-דיזל גם פוגע באיכות הסביבה פחות מדיזל רגיל, בזכות כמות הפחמן הדו-חמצני הנמוכה שהוא פולט.

מיחזור בישראל – סטטיסטיקה

בישראל מיוצרים כיום כ-7 מיליון טון פסולת מידי שנה. מבחינת משקל, בולטים הפסולת האורגנית (40%), הנייר (17%) והפלסטיק (13%), ומבחינת נפח הפלסטיק (46%), הנייר (15%), הקרטון (13%) והפסולת האורגנית (10%). רק כ-23% מהפסולת בישראל ממוחזרת, לעומת שיעור של 80% במדינות כמו גרמניה ויפן.

מבחינתנו, האזרחים, ניתן לנקוט בכמה פעולות בכדי לתרום למחזור: למחזר את הפסולת האורגנית שלנו, שמהווה 30-50% ממשקל הפסולת הביתי, על ידי הפיכתה לקומפוסט. לשם כך ניתן לרכוש מכשיר מיוחד; לזרוק את הנייר המשומש, בקבוקי הפלסטיק המשומשים והסוללות הריקות לפחי המחזור המיועדים לכך; להחזיר את הזכוכיות המשומשות לחנויות תמורת הפיקדון; למסור את מחסניות הטיונר והדיו לחברות האוספות את המחסניות הריקות; וכמובן – להקפיד לרכוש מוצרים ממוחזרים.

מיחזור הוא, בפשטות, תהליך שבו מפרקים פסולת ומחזירים אותה למצב גולמי, על מנת להשתמש בה מחדש לייצור מוצרים.

המיחזור מהווה אלטרנטיבה לשיטת הייצור הישנה, שהתבססה על הטמנת הפסולת או שריפתה, ועל שימוש בחומרי גלם חדשים לייצור מוצרים.

מבין החומרים המרכזיים שניתן למחזר אפשר למנות פסולת אורגנית, מתכת, נייר, זכוכית ופלסטיק, וניתן להוסיף לכך גם דלק ביולוגי.

מעגל המיחזור

המחזור כולל מספר שלבים: בתחילה מוטל עלינו, האזרחים, למיין את הפסולת למרכיביה השונים ולזרוק כל אחד מהם לפח נפרד. לאחר מכן יעבירו גורמים פרטיים או ציבוריים (כגון רשויות מקומיות) את הפסולת למפעלי המחזור המתאימים בהתאם למרכיביה.

בשלב הבא ימחזרו המפעלים (שיוקמו למטרה זו) את הפסולת וימכרו אותה למפעלי הייצור. לבסוף, ישתמשו המפעלים בחומרי הגלם הממוחזרים לייצור מוצרים חדשים. בנוסף, חלק מהחומרים הממוחזרים יישרפו על מנת להפיק אנרגיה.

מלבד הטמנת הפסולת, שריפתה להפקת אנרגיה ומחזורה יש שיטות נוספות לטיפול בפסולת, כגון “הפחתה במקור” – שעיקרה הפחתת ייצור, צריכה ושימוש במוצרים – ושימוש חוזר, כדוגמת הטענת סוללות. כיום מקובלת שיטה משולבת לפינוי פסולת, הכוללת את כל השיטות הללו, אך מדגישה במיוחד את המחזור.

למה לי למחזר?

אז מדוע למחזר? ראשית, הפסולת התעשייתית והביתית שנזרקה מצטברת לכדי כמויות אדירות, שאתרי הפסולת אינם מצליחים להכיל;
שנית, אותה פסולת מזהמת בצורה חמורה את הקרקע והמים וגורמת למחלות ותמותה של בעלי חיים וצמחים;

שלישית, שיטת הייצור הישנה גורמת לזיהום האוויר עקב שריפת חלק מהפסולת, כמו גם במסגרת תהליכי הייצור המזהמים של מוצרים חדשים. לכך יש להוסיף את זיהום האוויר שנגרם כתוצאה משריפת דלקים שונים על ידי כלי תחבורה ומפעלים;

רביעית, חומרי הגלם שנדרשים כדי לייצר מוצרים חדשים הולכים ומידלדלים בכדור הארץ;

ולבסוף, מחקרים רבים מראים שהגברת המחזור הוא צעד משתלם מבחינה כלכלית, בוודאי לטווח הרחוק. עם זאת, יש לציין שבשלב הראשוני דורש המחזור השקעה כספית רבה, לעומת העלות הנמוכה יחסית של הטמנת הפסולת, והשקעה זו מעכבת את הרחבת המחזור.

עיכובים נוספים קשורים לקושי להשריש בקרב הציבור נורמות חדשות של טיפול בפסולת, נטיית הצרכנים להעדיף מוצרים חדשים על ממוחזרים, העדר חקיקה ואכיפה, העדר מערך יעיל שיטפל בפינוי הפסולת, העדר די מפעלים למחזור הפסולת והקושי לשכנע ממשלות בנחיצות המחזור, בעיקר – אך לא רק – בעולם השלישי.