האמריקאים ידועים בהרגלים הירוקים שסיגלו לעצמם בכדי למזער את הנזק העצום שהתעשיות האמריקאיות יצרו לאורך השנים ברחבי העולם. מרבית האמריקאים ממחזרים באדיקות, מפרידים פסולת ביתית ומשתמשים בשקיות נייר לשינוע מוצרי המזון בדרך מהסופר אל המקרר הביתי.
אולם, אפילו האמריקאים מתקשים למחזר בעת בילויים בחוץ. במרכזי הקניות, באצטדיונים ובפארקים הציבוריים, אפילו הממחזרים האדוקים ביותר מוצאים עצמם משליכים בקבוקי שתיה ריקים לפח האשפה הכללי. הדבר נובע מהעובדה ששטחים ציבוריים אלו, על פי רוב, לא מציעים אפשרות מיחזור נוחה ופשוטה עבור אותם מכלי שתייה.

ענקית השתיה PepsiCo וחברת Waste Management הגיעו להבנה הבסיסית שעל מנת לעלות את אחוז מכלי השתיה שמגיעים למיחזור חייבים לספק דרך פשוטה וקלה למיחזור גם במקומות הציבוריים. בעקבות הבנה זו יצאו החברות במיזם ראשון מסוגו, שנקרא – The Dream Machine.

מכונות החלומות של פפסי היא מכונת מיחזור אוטומטית פשוטה לתפעול ודומה למכונת ממכר משקאות רגילה. כל שעליך לעשות הוא ללחוץ על מסך התצוגה, לסרוק את הברקוד של המיכל שמיועד למיחזור וברגע שהמכונה מזהה את המוצר להכניסו לפתח המיועד במכונה.

מכונות החלומות עתידה לשנות את הרגלי המיחזור של האזרחים האמריקאים ולהוות פתרון לבעיית המיחזור בחוץ. מטרת המכונה לספק אלטרנטיבה פשוטה ויעילה למיחזור בקבוקים מחוץ לבית ובכך לעלות את אחוז מכלי השתיה שמגיעים למיחזור כמעט פי שניים.

החברות האחראיות הבינו שמעבר לנוחות ונגישות עליהן לספק גם תמריץ שיסייע לעודד יותר ויותר אנשים להשתמש במכונות המיחזור החדישות, הבנה זו הובילה ליצירת מנגנון הטבה למשתמשי המכונה.
לאחר הכנסת בקבוק השתיה למכונת החלומות תוכלו לבחור בין קבלת שובר הטבה או קופון במקום לבין צבירת נקודות בחשבון אישי – נקודות אלו מאפשרות רכישת מגוון שוברי מתנה באתר אינטרנט מיוחד שמיועד לניצול הנקודות הנצברות.

בנוסף, מבטיחות החברות להעביר אחוז מרווחי המיזם לטובת סיוע ליוצאי הצבא האמריקאי הנזקקים, אכלוסיה חלשה וגדולה במיוחד בחברה האמריקאית. חברת פפסי מתחייבת בפני הצרכנים שככל שיותר מכלי שתיה יגיעו למכונות, כך תתרום החברה יותר עבור התמיכה והסיוע לאוכלוסיות החלשות.

על פי התוכנית המכונות עתידות להפרש ברחבי קליפורניה כבר בקיץ הקרוב. המכונות יוצבו במגוון מקומות ציבוריים כדוגמת מרכזי קניות, מרכזי תרבות, אצטדיונים ופארקים ציבוריים.
כל שנותר לנו הוא לקוות שגם אצלנו ירימו את הכפפה ואולי בקרוב גם אנחנו נוכל ליהנות מאפשרויות מיחזור פשוטות,נוחות ומתגמלות.

המשקל הכולל של שקיות פלסטיק עומד על כמה עשרות אלפי טון בשנה, אשר מהווים חלק מן הפסולת הביתית ונטמנים באתרי הפסולת או לחילופין מזהמים את השטחים הפתוחים. רק 1% מפסולת השקיות נאסף למחזור, השאר אחרי שימוש קצר מועד, מושלך לפח.

שקיות פלסטיק – הפגיעה הסביבתית

שקיות פלסטיק גורמות לפגיעה חמורה בבעלי חיים יבשתיים וימיים אשר בולעים שקיות אלו ומתים. בכל שנה נפגעים כ-100,000 בעלי חיים בשל בליעת שקיות פלסטיק.

שקיות פלסטיק אינן מתכלות ומהוות גורם זיהום הן בשלבי היצור ושינוע והן בזמן השימוש בהן, שברב הפעמים הוא חד פעמי. פסולת השקיות כמעט ואינה ניתנת למיחזור ולכן הפתרון הנכון ביותר עבורה הוא הפחתת השימוש או הפסקתו.

הפחתת השימוש בשקיות תורמת לצמצום בזיהום האוויר, צמצום בשימוש בחומרי הגלם, מניעת הפגיעה בבעלי החיים ובבתי גידולם וכן צמצום בלכלוך הסביבה.

כיצד מסייעים לשמור על הסביבה?

מניסיון במדינות אחרות בעולם, האמצעי היעיל ביותר לצמצום השימוש בשקיות פלסטיק הינו גביית תשלום תמורת השקיות. כיום במרבית רשתות השיווק השקיות מחולקות חינם וכתוצאה מכך נצרכות בכמויות גדולות, תוך בזבוז מיותר.

כאשר נדרש תשלום תמורת השקיות מרבית האנשים מוותרים על השקיות או מצמצמים משמעותית את השימוש בהם. לשיטה זו מתנגדים רבים אשר טוענים כי גביית תשלום עבור השקיות תפגע בעיקרון השוויון, כך רק אנשים עשירים יוכלו להרשות לעצמם לשלם תמורת השקיות.

יחד עם זאת, כיום עלות השקיות מגולמת במחירי המוצרים שהנמכרים ברשתות השיווק. במידה ויופעל חוק הגבייה, אנשים יהיו רשאים לבחור באם לרכוש שקית או לא, מי שיבחר להשתמש בשקית ישלם עבורה ואילו מי שאינו מעוניין ייהנה ממוצרים במחיר מופחת. בצורה כזו צרכן שמוותר על השקית יצא נשכר וכן יסייע בשמירה על הסביבה.

כאמור, חוק השקיות בתשלום הינו צעד ראשון בהפחתת השימוש בשקיות פלסטיק. הצעת חוק זו גוררת אחריה הדים שליליים רבים ולכן דרושה דרך שתפעל להקטנת השימוש בשקיות אך באופן חיובי. דרך זו קשורה בחינוך והסברה בנושא.

הסברה על נזקי השימוש בשקיות פלסטיק והצעת אלטרנטיבות לשקיות אלה תופסות מקום חשוב בצמצום השימוש, אך כפי שהראה הניסיון במדינות שונות בעולם, ללא חקיקה אגרסיבית יותר נראה כי ההסברה והחינוך אינם מצליחים בעבודתם. בעת האחרונה, לדוגמא, על אף מאמצים הסברתיים שמתקיימים ברחבי הארץ, צמצום השימוש בשקיות אינו מתקיים.

קיימות רשתות בארה”ב בהם נעשה שימוש שקיות נייר במקום בשקיות פלסטיק, חשוב לציין כי מבחינה סביבתית אין לשקיות הנייר שום יתרון על פני שקיות פלסטיק ואף ישנה עדיפות לשימוש בשקיות פלסטיק, יחד עם זאת יש להמשיך במגמת צמצום השימוש בשקיות ככלל.

אחת האלטרנטיבות הישימות הינה שימוש בשקית קנייה רב פעמית. שקיות אלה נמכרות ברשתות השיווק הגדולות ונושאות לרב צבע ירוק. שימוש בשקיות רב פעמיות העשויות מחומרים ידידותיים לסביבה, מקטין משמעותית את השימוש בשקיות פלסטיק.

השקיות הרב פעמיות בעלות נפח הגדול פי שלוש משקית פלסטיק רגילה והיא עמידה וחזקה יותר. ניתן לעשות בשקית זו שימושים חוזרים עד לתקופה של שנתיים ובסופם למחזר את השקית. קניות שבועיות ממוצעות של משפחה צורכות כ-15 שקיות פלסטיק. שימוש בשקיות רב פעמיות היה חוסך כ-60 שקיות פלסטיק בחודש וכ-720 שקיות בשנה- סיוע משמעותי בשמירה על הסביבה.

איסוף קבוע של סוללות ביתיות משומשות וכן מצברי רכב משומשים קיים היום בתל אביב, ערד, רמת גן, ירושלים, קרית גת ועוד עשרות רשויות מקומיות. אלפי מיכלים לאיסוף הסוללות המשומשות מוצבות בבתי ספר, חנויות לצרכי צילום, מעבדות אלקטרוניקה, רשתות שיווק, מתנס”ים, ספריות ובעיריות עצמן.

סוללה או בטריה הינה מכשיר אלקטרוכימי – הבטריה מספקת חשמל למכשירים אלקטרוניים על ידי המרה של אנרגיה כימית לאנרגיה חשמלית. רבים מהמכשירים שאנו משתמשים בהם ביומיום עובדים על סוללות ביתיות ואת כל הסוללות המשומשות מהמכשירים הבאים, ועוד רבים אחרים, ניתן היום להניח במיכלי מיחזור:

• טלפונים סלולריים
• מחשבים ניידים
• מכשירי שמיעה
• שעונים
• מצלמות
• צעצועי מין
• פנסים
• מברשות שיניים חשמליות
• מחשבונים
• שלט-רחוק

בטריות ואיכות הסביבה

כל הבטריות מכילות חומרים מסוכנים במינונים שונים לפי סוג הבטריה והשימוש המיועד לה. בראש הרשימה נמצאות מתכות כבדות כמו כסף, כספית, עופרת, נחושת, אבץ, קדמיום, מנגן, ניקל וליתיום. אלו מתכות רעילות לכל היצורים החיים וחלקן, כמו כספית וקדמיום אינן נחוצות לאורגניזמים לקיום חיים כלל.

כאשר הסוללה מושלכת ביחד עם כל האשפה הביתית העשירה בחומרים אורגניים, החומציות שבאשפה פועלת באופן כימי לפירוק מעטפת הסוללה וכתוצאה מכך החומרים המסוכנים משתחררים מתוך הסוללה. עם בוא הגשם, המתכות הכבדות נשטפות לתוך האדמה ומזהמות אותה ועלולות לחלחל גם למי התהום. גם שריפת הסוללות לא מונעת את הזיהום שכן חלק מהמתכות מתנדפות לאוויר בתהליך השריפה.

כל אחד מהרעלים הללו עלול לגרום לנזקים חמורים בבריאות: כספית גורמת לנזקים לכליות, נזקים למוח, להפרעות מוטוריות ולפגמים גנטיים. קדמיום יכול לגרום לנזק לכליות ולדרכי הנשימה, ניקל פוגע בריאות, כסף מזיק לעור ועופרת למוח ולעצמות.

בשלב זה, איסוף הסוללות בישראל ברובו לא מתבצע למטרות מיחזור. מצברי רכב ממוחזרים לצורך ניצול העופרת, אך הכמות הקטנה של הסוללות הביתיות בארץ מונעת התפתחות של התעשיה והן נאספות על ידי היחידה הסביבתית של המשרד לאיכות הסביבה ומועברות להטמנה ברמת חובב.

על ידי הפרדה כבר בבית לפחות אנו מקטינים באופן משמעותי את את הנזקים הסביבתיים שגורמות הסוללות המשומשות אבל במדינות אחרות תעשיית מיחזור הסוללות מתפתחת לאיטה והמפעלים מפיקים מכל טון של סוללות מאות קילוגרמים של מתכות כבדות וכן כמויות גדולות של מים ושמן. כל משפחה בישראל צורכת כ 1.1 קילוגרם של בטריות בשנה שמהן ניתן להפיק ולמחזר מתכות שאפילו בחלומות הורודים של הציונות לא חלמו שיימצאו בישראל.

חסכון  בקניית סוללות

וכמו בכל תחום באיכות הסביבה, למרות שאנו יודעים שהסוללות מזיקות לאיכות הסביבה, קשה לנו למצוא להן תחליף ולכן, דבר ראשון צריך להימנע מצריכה לא נחוצה של סוללות:

• לפני שקונים בטריות חדשות, צריך לבדוק קודם כל אם נשארו בבית בטריות חדשות מהקניה הקודמת.
• יש לבדוק אילו בטריות דרושות למכשיר מסוים – AA, AAA, C, D, V6, V9
• בידקו את התוית על הסוללות – עדיף לקנות סוללות שמכילות פחות מתכות כבדות, בעיקר כספית.
• השתדלו לרכוש סוללות נטענות -  בסוללות אלו מושבת האנרגיה לסוללה באמצעים כימיים וכך מתאפשר המשך ייצור החשמל. הן אומנם יקרות יותר מסוללות חד פעמיות וצריך לקנות גם מטען מיוחד, אך בטווח הארוך הקניה משתלמת יותר. זיכרו שגם סוללות נטענות עשויות מאותן מתכות ויש להשליכן רק במיכלי איסוף.
• כאשר אינכם מתכננים שימוש במכשיר לזמן מה, הוציאו את הבטריות כדי למנוע שחיקה.

וגם טכנולוגיות ירוקות מתפתחות בימים אלו ממש. חוקרי הטכניון פיתחו סוללה שעשויה מסיליקון (צורן) שהוא חומר נפוץ ולא מסוכן וכשיבוא זמנה של הבטריה, היא תהפוך לחול שממנו יש לנו המון. כרגע לפחות.

אדם ממוצע החי בישראל מייצר כ- 2 ק”ג אשפה בכל יום ומרבית כמויות האשפה מגיעות בסופו של דבר אל מטמנות כדוגמת אתר החירייה, שם בעצם הפסולת נקברת באדמה. לפסולת המונחת או נקברת באדמה ישנה השפעה הרסנית על הסביבה, כאשר במקרים רבים היא מחלחלת ופוגעת במי התהום, מזהמת את האדמה ופוגעת בצמחייה ובבעלי חיים בסביבה. לחומרים רבים כמו פלסטיק וניילון לוקח שנים רבות להתכלות ובמקרים רבים הם אינם מתכלים כלל וגורמים לנזק מצטבר לסביבה.

מיחזור אשפה – פחי מיחזור

כיום אנחנו מבינים כי אין אפשרות להמשיך ולייצר את אותן כמויות האשפה שאנו מייצרים היום והשאלה היא מה עושים עם פסולת כמו פלסטיק, ניילון, נייר וכדומה. חומרים רבים בהם אנו משתמשים החל מדפי נייר או בקבוקי שתייה מפלסטיק ניתנים לשימוש חוזר, אך מכיוון שאין זה מאוד ריאלי לצפות כי עובדי החירייה יוסיפו לעבודתם גם מיון פסולת לפי סוגים, נוספו לפחי האשפה הכלליים גם פחי מיחזור.

פחי מיחזור הם בעצם פחים נפרדים לכל סוג של פסולת ולרוב ניתן למצוא פחי מחזור לפלסטיק, נייר או פחיות, כאשר המטרה היא שפחי המחזור יחליפו בסופו של דבר את הפחים הכללים הנמצאים בכל מקום בשכונה, מתחת לבית, בעבודה ובבית הספר. במקומות רבים בעיקר באירופה כבר ניתן לראות את מגמת הפרדת הפסולת הביתית לפחי מחזור לסוגים שונים של פסולת, כאשר על כל פח מצוין באופן ברור לאיזה סוג פסולת הוא מיועד.

סוגי פחי מיחזור

את פחי המחזור וסוגי הפסולת שהם ממחזרים מתאימים ברוב המקרים למקומות בהם מוצבים הפחים, כך שפחי מחזור בבית מגורים ימחזרו לרוב בקבוקי פלסטיק ונייר, בעוד שפחי מחזור במשרדים ואזורי תעשייה ימחזרו גם בטריות, חלקי אלקטרוניקה, זכוכית ועוד. פחי המחזור הנפוצים ביותר בארץ כיום הם בעצם הכלובים הצהובים הגדולים הממוקמים בדרך כלל על המדרכות ומיועדים למחזור של בקבוקי פלסטיק.

ככל שהגל הירוק מתגבר ניתן לראות יותר ויותר סוגים של פחי מחזור ובמקומות רבים משקיעים מאמצים רבים בעיצוב של פחי מחזור על מנת להפוך אותם לאטרקטיביים יותר. פחי המחזור הם לרוב קטנים יחסית לפח אשפה עירוני סטנדרטי ולכל פח מכסה בצבע אחר ועליו מצוין סוג החומר הממוחזר ואפשר למצוא אותם בקנה מידה קטן של בית או בניין מגורים ובקנה מידה תעשייתי גדול יותר.

עם עליית המודעות בנושא מיחזור אשפה גם רשויות וממשלות החלו להירתם למאבק למען הסביבה ועם השנים מציבות ערים כמו תל אביב יותר ויותר סוגים של פחי מחזור במקומות שונים ולצרכים שונים. בתל אביב היום ניתן למצוא פחי מחזור בקבוקי פלסטיק ופחים למחזור נייר, אבל בשנים האחרונות נוספו להם גם פחי מחזור לבטריות אשר לרוב מוצמדים לפחי המחזור של הבקבוקים.

פחי מחזור חדשים יחסית הם פחי המחזור לבגדים ולכל סוגי הבדים והטקסטיל, אך כיום ניתן למצוא אותם רק בשלושה מקומות בתל אביב. בקנה מידה גדול יותר של מחזור ניתן למצוא את שוק המכוניות בו תמורת מכונית בת יותר מ- 20 שנה ניתן לקבל כ- 3,000 שקלים מהמשרד לאיכות הסביבה. כעת נשאר רק לקוות כי נגיע למצב בו כל הפסולת שאנו מייצרים תעבור למחזור והמודעות לחשיבות שבמחזור תגיע אל כולנו.

המפעל החדש ממוקם בצפון השומרון, בפארק התעשיות שח”ק, בסמוך למחלף ברקאי שבכביש 6 חוצה ישראל. טיירק הוא כעת המפעל הגדול ביותר בישראל למיחזור צמיגים.

מדי שנה יוצאים מכלל שימוש כ-3,000,000 צמיגים בישראל, כאשר חלק זעום מהם ממוחזרים (שיעור של כ-6%) ואילו השאר נקברים באתרי הטמנת פסולת. כעת, יעניק המפעל מענה למרבית הצמיגים הללו, צפי של מיחזור של כ-80% מתוך מחזור הצמיגים השנתי.

חזון המפעל

הקמת המפעל התבצעה בהשקעה חסרת תקדים של 60,000,000 שקלים והוא יספק, בתור התחלה מקום עבודה לכ-15 אנשים.

פעילות ההמשך המתוכננת למפעל הינה עידוד התעשייה אשר תעסוק בייצור מוצרים מהצמיגים הממוחזרים של חברת טיירק. מוצרים מגומי, טקסטיל וברזל, אשר ישמשו את תחומי התחבורה, בנייה וסלילת כבישים, חקלאות וכן מתקני שעשועים בגנים ציבוריים.

כל המוצרים של חברת טיירק יהיו בעלי תו תקן ירוק.

ברכות ואיחולים

אחד מפועליו המרכזיים של השר גלעד ארדן, מאז כניסתו לתפקיד במשרד לאיכות הסביבה, הינו שימת דגש מרכזי וקידום כל נושא המיחזור בישראל.

השר ארדן בירך על הקמת המפעל במיקומו הספציפי בשומרון ועל היותו חדשני ומהווה דוגמא למפעלים דומים בעולם, אם כי הוא הביע הסתייגות באומרו כי חייב להיות שוק לאותם מוצרי מיחזור שיפיק המפעל – ומהבחינה הזו הוא יפעל בנחישות מטעם המדינה, כיצרנית התשתיות העיקרית, להפעיל ולתחזק את השוק למוצרים וחומרים ממוחזרים.

ראש המועצה האזורית בשומרון התגאה בהקמת המפעל דווקא באזור זה, היכן שמצויים מפעלים ירוקים נוספים וציין כי תושבי השומרון שמים דגש על שמירה על איכות הסביבה.

כזכור, ב-2007 נחקק חוק מיחזור צמיגים, אם כי עד כה לא התאפשר יישומו האמיתי והריאלי. המפעל החדש מעלה את סיכויי ההצלחה לעמוד ביעדי מיחזור הצמיגים אשר נקבעו בחוק.

כולנו תקווה לחזות ביוזמות נוספות מסוג המפעל החדש למיחזור צמיגים טיירק שנחנך השבוע, ולהתקדם צעד נוסף אל עבר סביבה שמורה יותר ועולם נקי יותר.

הכירו, הכירו – חוק האריזות החדש:

החוק יטיל על כל היצרנים השונים את חובת איסוף האריזות אשר שווקו לציבור – מכל סוג שהוא. יצרנית אשר לא תעמוד בחובה זו – תיקנס.

התפנית הגדולה שהחוק מייצר היא שלראשונה ייכנסו למעגל המיחזור כל סוגי האריזות – הכל! – צנצנות וקופסאות שימורים, מוצרי חלב ואף שפופרות ריקות של משחת שיניים ועוד היד נטויה.

ומדוע תפנית? משום שעד כה חובת המיחזור מתוקף חוק הפיקדון הייתה רק על מכלי פלסטיק בגודל מסוים – בקבוקי השתייה הקטנים מוחזרים לרשתות השיווק והמכירה ואילו המיכלים הגדולים מושלכים לכלובי המיחזור הפזורים ברחבי רשויות הערים.

לכל שאר הפסולת, שהיא איננה אורגנית ואיננה בקבוקי פלסטיק או נייר, לא ניתן מענה עד כה בישראל והיא פשוט הצטרפה לזרם הפסולת הביתי והתעשייתי באופן טבעי, והובלה לאתרי הטמנת הפסולת (והנזק הנגרם שם מחומרים שאינם מתכלים – ידוע גם ידוע).

השינוי שיביא עימו החוק לא יסתכם רק בצמצום כמויות הפסולת האדירות שישראל מטמינה בכל שנה, אלא הוא ישפיע גם על האופן שבו היצרניות עצמן מייצרות את האריזות והן תהיינה מורכבות יותר ויותר מחומרי גלם ניתנים למיחזור או כאלו המתכלים לגמרי, והרי זהו שינוי מבורך.

יעדי החוק

כל זה עומד להשתנות, עת יעבור החוק באישור הכנסת וייכנס לתוקפו. לפי היעדים שקובעים בתזכיר החוק, מעגל האיסוף והמיחזור של אריזות צפוי להגיע ל-60% מכלל כל האריזות של כל המוצרים הנמכרים בארץ (יעד דומה לקיים במדינות אירלנד ואיטליה).

גיבוש החוק קודם רבות הודות לאנשי העמותה “אדם טבע ודין” אשר העלו הצעה דומה פרטית כבר לפני שנתיים. טענתם העיקרית היא שהיצרן חייב להיות אחראי על מה שהוא “מפזר” – גם מבחינת הנפח שהאריזה תופסת, וגם מבחינת חומרים ניתנים למיחזור והאיסוף והמיחזור בפועל.
בנוסף, העמותה ביצעה בזמנו חישובים שונים ואספה מידע בנושא אשר מעיד כי יישום כזה של החוק, עם עמידה ביעד המדובר, יכול להוביל להפחתה של בערך מליון טון של גזי חממה – מדי שנה!

כיצד זה יתבצע?

לגבי האופן שבו נפריד את האריזות ואופן האיסוף שלהן – טרם ברור מה יהיה התוואי – האם אנחנו נבצע הפרדה בבית או שזה יקרה בתהליך תעשייתי?

לגבי אכיפת החוק למול היצרניות – תחילה הן חייבות לדווח כמה אריזות הן הפיצו – כך שבסוף היום כאשר ידווח על מה שאספו ומיחזרו – הם אכן יעמדו ביעד. בנוסף, היעדים שנקבעו בחוק לגבי האיסוף והמיחזור לחלוטין לא גמישים – מי שלא יעמוד בהם – ייקנס ואף ניתן יהיה לתבוע אותו. זאת כתוצאה מלקחים שנלמדו בעקבות חוק הפיקדון הגמיש שמיהר להקל ולבטל אי-אילו קנסות וסנקציות.

ובכן, אם אתם עומדים על סף שיפוץ הבית, גם אם אתם לא בטוחים כי שגרת מיחזור המים תיכנס לחייכם, אנו ממליצים על הקמת תשתית למיחזור מים עתידי, כי מי יודע מתי נצטרך או נרצה בכך?

הקמת התשתית הזו היא בעצם פשוטה מאוד – מדובר בהפרדה של מערכת הצנרת של מים אפורים, או בשמם המקצועי, דלוחין, מזו של המים השחורים, הקרויים גם קולחין. הפרדה כזאת לא מתאפשרת בצורה סבירה בתום תקופת השיפוץ והבנייה, והיא כרוכה בעבודות רבות אשר עולות סכומי כסף לא מבוטלים כלל.

טיפול במים אפורים – דלוחין

המים האפורים הם מים היוצאים מחדר האמבטיה (מהכיור ומהמקלחת – לא מהשירותים!), מהמזגן (מים לעיבוי) וממכונת הכביסה – כל אלו מקורות מים אשר לא פוגמים עדיין במים בצורה שלא ניתן יהיה להשתמש בהם שוב.

אנו נרצה שכל המקורות הללו של מים אפורים ירוכזו קרוב אחד לשני ככל שניתן, על מנת שנוכל לטפל בכולם ביתר יעילות. כך למשל נרצה שחדר האמבטיה וחדר הכביסה יהיו סמוכים, או באם אנו מוסיפים חדר אמבטיה נוסף – נרצה למקמו מעל / בסמוך לחדר המקלחת הקיים ובקרבת המטבח.

את הצנרת של המזגנים יש להתקין באופן כזה שהיציאות שלה תגענה אל אותו המקום אליו מגיעות שאר היציאות של המים האפורים.

בכל מקרה, גם אם לא מצליחים למקם את כל מקורות המים האפורים בסמיכות, תמיד ניתן להשתמש במערכת נוספת, משנית, אשר תוצב בצד אחר של הבית ותוליך את המים באמצעות צינור פלסטי אל המערכת הראשית.

צינור יציאת המים מהבית

יציאת המים מהבית כולו מתבצעת באמצעות צינור הממוקם בין הריצוף ובין רצפת הבטון שמתחתיו. הדגש החשוב ביותר בצינור יציאת המים מהבית הוא על הבדלי הגובה בינו ובין הקרקע החיצונית. הבדל שחייב לעמוד על חמישה-עשרה סנטימטרים, לפחות,  מהצינור ועד מסנן המים, זאת על מנת שהמים ייפלו ויצברו אנרגיה בנפילתם והסינון יהיה במיטבו.

המיקום של יציאת המים יהיה המיקום בו תניחו / תרצו להניח בעתיד את המערכת הראשית להשבת מים אפורים, וממיקום זה ייצא חיבור לבריכת ביוב. סמיכות המערכת ובריכת הביוב מתבקשת, עבור מקרים של תקלה במערכת, חלילה. בנוסף, יש לקבוע במקום זה תקע לחשמל, אשר עליו להיות חד-פאזי וכן בעל הגנה מפני מים.

השימוש במים הממוחזרים

מהמקום בו החלטתם כי תמוקם המערכת העתידית, הובילו צינור פלסטיק להשקייה לכיוון מערכת הטיפטוף. יש לשים לב שהצינור יהיה בקוטר של 20-25 מילימטרים.

המים האפורים שתשיבו לשימוש חוזר, לא יכולים לשמש להשקייה באמצעות ממטרות, שכן בארץ פועלים לפי החוק האמריקאי, אשר אוסר על המטרת מים אפורים. ניתן אפוא, להשתמש בדרך של טפטפות הטמונות במדשאות. אומנם מדובר בעלויות גבוהות יותר מאשר אלו של מערכת ממטרות, אך משיגים במקום זה חיסכון עצום במים הנדרשים להשקייה (הסיבה היא שעל ידי טפטוף טמון לא אובדים מים ברוח או כתוצאה מהתאיידות – תוצאות ישירות של השקייה בממטרות).

בהצלחה בשיפוץ !

לבגדים שאנחנו מסננים מהארון בכל חילוף עונה או בכל זמן אחר יש משקל לא מבוטל מהיקף הפסולת הביתית - שישה אחוזים (לאחר שהעברנו הלאה בגדים הניתנים לשימוש חוזר). למספר זה יש שתי משמעויות הנוגעות לאיכות הסביבה:

• ייצור בגדים חדשים – ייצור קילו אחד של כותנה דורש כ-8,000 ליטרים של מים. קילו אחד! חישבו על כמויות המים שניתן לחסוך, ברמה עולמית, אם נמחזר כותנה ולא ניצור אותה מחדש
• סילוק בגדים ישנים - בגדים המושלכים לפח מוצאים עצמם במטמנות אשפה. חלק מהחומרים המרכיבים את הבגדים אינם מתפרקים כלל בתהליך מיחזור (בעיקר בדים שהם סינטתיים) ובנוסף, ישנם סיבים שכן מתפרקים, אם כי פירוקם הוא זה שגורם לנזק. לדוגמא – סיבי צמר, אשר בעת הפירוק שלהם נפלט גז מתאן – גז לא ידידותי בעליל (מישהו אמר התחממות גלובאלית?)

בעבר לא היתה קיימת מודעות לנושא מיחזור בגדים, שכן מיחזור בגדים שונה ממיחזור נייר או מיחזור פלסטיק – יש לנו פחות היקשרות רגשית לבקבוק מים או לדפים מודפסים, מאשר לפריט לבוש שהיה פעם, בעוונותיו, אופנתי ומחמיא והיום הוא פשוט תופס מקום בארון.

המודעות לנושא של מיחזור בגדים החלה להתפתח בשנים האחרונות אט אט ובישראל ניתן לראות היום את העלייה הזו:

חברת רוזניר היא חברה העוסקת בכל מה שקשור בתהליך איסוף הבגדים המשומשים – כאשר עיקר האיסוף מתבצע ממיכלים לאיסוף בגדים המוצבים היום יותר ויותר ברשויות המקומיות וכן מעמותות למיניהן אשר צוברות מעת לעת כמויות בגדים לא רצויים או בלתי שמישים.
כמו כן, פועלת החברה למען הגברת המודעות לנושא זה בקרב הציבור הישראלי תחת הסלוגן – “אם אתה לא לובש את זה – תמחזר את זה” – עליי זה עובד…

קיימות מספר חברות אופנה ומעצבים פרטיים אשר שותפה לכולם האג’נדה החברתית של שמירה על איכות הסביבה והם משלבים בדים ממוחזרים בתעשיית הבגדים החדשים שלהם וחלקן אף מפיקות אירועים הכוללים העברות בגדים משומשים ואיסוף של בגדים בלתי שמישים או יצירה משותפת של בגדים חדשים מהישנים.

כאמור, לאחרונה החלו יותר רשויות מקומיות להציב מיכלים מיוחדים לאיסוף הבגדים, בהן ניתן לכלול את רעננה, אשדוד, מועצת רמת ישי ועוד. המיכלים הם מיכלי ענק בצבעים שונים (לפי החלטת הרשות) ובעלי כיתוב בולט לנוחות הציבור.

ומה קורה לבגדים שלי?

לאחר שאוספים את הבגדים מהמקורות השונים, מתבצע תהליך של מיון:

ראשית מפרידים בין בגדים לבישים ובין כאלו שאינם. את הבגדים הלבישים אורזים ומעבירים הלאה לגורמים שונים לשם שימוש חוזר.

הבגדים אשר כבר אין סיכוי שילבשו אותם עוברים מיון משני – לפי סוגם והרכבם:

• אם יש בבגד סיבי צמר או אקרילן (שני חומרים אשר ניתנים לפירוק בעת תהליך מיחזור בגדים), הוא ראוי למיחזור והמשך דרכו הוא שליחה לריסוק ולאחר מכן למיחזור עצמו.
• בגד אשר אינו מכיל סיבים אלו אינו ראוי למיחזור (ישנם חומרים רבים אשר אינם ניתנים לפירוק כלל), וגזר דינו הוא דומה לזה שהוא היה מקבל אצלנו בבית – הוא הופך למטלית לניקוי, ונשלח לשימוש בתעשייה.

ובכן, לפחות לגבי ההחלטה למחזר – מדינת ישראל באה לקראתכם. באיחור אופנתי של מספר שנים, לאחר חברותינו המדינות המודרניות, מסתמנת הבנה חשובה בקרב מקבלי ההחלטות שלנו ובעתיד הלא רחוק (כך אנו מקווים) נוכל להפריד פסולת רטובה מיבשה בבתים ולהשליכן למיכלים מתאימים שיוצבו ברחבי הערים והרשויות המקומיות.

אנחנו רוצים להיות רומנטיים ולחשוב כי ממשלת ישראל דואגת לסביבה ופועלת מתוך שיקולים ירוקים גרידא. אך, כורח המציאות שלנו, ההחלטה נובעת מטעמים כלכליים: באחרונה ערך המשרד להגנת הסביבה כנס מיוחד בנושא הפרדת פסולת והציג נתונים שהעירו חבר כנסת או שניים – העלות של טיפול בטון אשפה אשר הופרדה במקור זולה בכ-90 ש”ח מהעלות של פינוי טונה פסולת מעורבת והטמנתה באתרים מיוחדים (490 לעומת 577 ש”ח). רק בשביל לסבר את האוזן – מדינת ישראל מייצרת כ-7 מיליון טון מדי שנה… קדימה – מי יעשה את החישוב?! ההפרשים בעלויות נובעים בעיקר מהיטל ההטמנה אשר פועל מאז שנת 2007 והוא אשר מהווה תמריץ שלילי לרשויות להטמין את הפסולת ומאידך להגביר את המודעות והמהלכים האקטיביים למיחזור ולשימור הסביבה.

יהיו הטעמים אשר יהיו, היוזמה מבורכת, ובקרוב תסייע הממשלה לרשויות בהקמת מערכים מיוחדים לאיסוף ולפינוי פסולת אשר הופרדה במקור. ומה המטרה בעצם? – נתונים נוספים שהציג המשרד בכנס נוגעים לכמות שניתן למחזר – בערך 40 אחוזים מסך הפסולת הביתית היא פסולת רטובה (שיירי מזון למיניהם המהווים פסולת אורגנית) ושאר הפסולת היא פסולת יבשה (אריזות מוצרים שונים למשל).

מה שקורה היום (שימו יד על הלב והודו באמת…) הוא השלכת כל הפסולת באותה השקית, למעט, אולי בקרב מיטיבי הלכת שבינינו, הפרדת בקבוקי פלסטיק. כל הפסולת הזו מושלכת לאתרי ההטמנה העולים על גדותיהם ומהווים נזק לא מבוטל לסביבה בפני עצמם. אז נכון שאחת התשובות היא הקטנת כמות הפסולת הביתית שאנו מייצרים, אולם, מעבר לחינוך האישי שלנו, יש לפעול באופן מערכתי ושיטתי לקידום המיחזור ולהביא לכך שמרבית הפסולת המיוצרת תמוחזר ותשמש לשימושים חוזרים שונים.

אוקיי. הפרדנו פסולת – מה עושים עם זה?

כל אותה פסולת רטובה, אורגנית, תשמש לייצור קומפוסט, או בעברית צחה – רקבובית – שזהו בעצם דשן אורגני עשיר אשר אינו מזיק לסביבה. ניתן יהיה גם להפיק ממנה אנרגיה בתהליך ביוטכנולוגי. הפסולת היבשה תישלח למיחזור, ולאחר תהליכים שונים ונפרדים למיחזור פלסטיק, מיחזור זכוכית, מיחזור נייר ועוד, היא תחזור בצורה של מוצרים ממוחזרים ואף תשמש להפקת אנרגיה. נשמע טוב, לא? כל שיידרש מאיתנו האזרחים, הוא להפנים את השימוש במספר פחים בבית ולהשליך כל שקית אל המיכל המתאים שיוצב (בקרוב, בקרוב) בערים.

הצבת המיכלים הנפרדים ותכנון מערך הטיפול בפסולת המופרדת הם האתגר כאן, אשר עולה בהתחלה לא מעט כסף, אך בחישוב לטווח ארוך – המהלך ישתלם. באותו הכנס שהוזכר לעיל, התקבלה התחייבות מצידו של גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, לסייע לרשויות המקומיות בהקמת התשתית הנדרשת באמצעות הכספים שנאספו בגין היטל ההטמנה. הסיוע יהיה גם להיבט התפעולי וגם להיבט ההסברתי והחינוכי הנלווה לכך – מישהו צריך לשכנע את כולנו להפריד פסולת, לא?

ייצור של זכוכית מתבצע מקוורץ, אשר חומר הגלם שלו הוא חול. אבל זה לא שלוקחים חול מהים… את הקוורץ לייצור של זכוכית כורים מהמכתש הגדול אשר בהר הנגב. כל מיכל או חתיכת זכוכית, אשר לא יעברו מיחזור - יתפרקו באופן טבעי בעוד כמיליון שנה – לא ממש הרבה זמן…

על זכוכית ממוחזרת

תהליך מיחזור הזכוכית מעמיד בפנינו מספר יתרונות לא מבוטלים:

• ראשית אנחנו חוסכים בחומר הגלם הטבעי (קוורץ) שכאמור, מצוי בכמות מוגבלת במכתש הגדול
• ייצור זכוכית מקוורץ פולט זיהום גדול יותר לאוויר מאשר ייצור זכוכית ממוחזרת
• אם לא יתבצע מיחזור זכוכית, אתרי הפסולת ושטחים ציבוריים נוספים יהיו מלאים בכלים ושברי זכוכית, אשר כאמור, לוקח להם כמיליון שנה להתכלות, גם כאשר טומנים אותם מתחת לאדמה
• חיסכון באנרגיה – ייצור של זכוכית מחומר הגלם דורש כמויות אנרגיה גדולות יותר מאשר הייצור של זכוכית ממוחזרת.

וכיצד משתמשים בזכוכית הממוחזרת?

רבים מאיתנו לא עושים שימוש חוזר במיכלי מזון ובקבוקי שתייה מזכוכית, אשר יכול להפחית משמעותית את הפסולת מזכוכית – בכל מיכל ניתן להשתמש, לאחר חיטוי כמובן, עד שמונה פעמים. המצב המצוי הוא שאנשים משליכים את מיכלי המזון למשל מיד בתום השימוש.

מעבר לתרומה האישית הקטנה הזו, מסירת הפסולת השבירה למיחזור יכול לתרום רבות. למרבה הצער, המדינה כיום אינה מפעילה מערך איסוף או מיחזור יעיל או נגיש לציבור. רק במקומות מעטים מוצבים מתקנים לאיסוף זכוכית משומשת. היצרנים מצידם, היו שמחים להשתמש בזכוכית ממוחזרת, שכן העלויות נמוכות יותר.

שימושים נוספים לזכוכית הממוחזרת הוצעו במסגרת יוזמות חדשות וכן פרויקטי מחקר, אשר מוכיחים את יעילות השימוש בזכוכית ממוחזרת למטרות שונות מהמקור. לדוגמא – גריסת הזכוכית המקורית ושימוש בחומר הגרוס כמצע או כחומר מילוי לשימושי בנייה. שימוש נוסף הוא לקיחת הזכוכית הממוחזרת והוספתה לאספלט לסלילת כבישים, לגגות רעפים לבניית בתים ועוד.

אז נכון, להעניק מתנה באריזת זכוכית נראה מהודר יותר או להגיש לחברים לימונדה צוננת במיכל זכוכית – אבל עלינו להיות מודעים להשלכות ואם בחרנו בזכוכית – עדיף שהיא תהיה ממוחזרת, נעשה בה שימושים חוזרים בעצמנו ובסוף בסוף, כשכבר לא יהיה מה לעשות איתה, נשליכה במתקנים לאיסוף בקבוקי זכוכית הקיימים היום ובעתיד גם במתקנים לאיסוף סתם שברי מנורות וכלים שאתרע מזלם…

]]> http://www.recycling.co.il/11/%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%a8-%d7%90%d7%95-%d7%9c%d7%94%d7%a9%d7%aa%d7%9e%d7%a9-%d7%91%d7%96%d7%95-%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%9e%d7%aa/feed/ 0