ביודיזל מופק כאמור ממקור ביולוגי מתחדש כגון: שומן חיות, שמני מאכל משומשים או שמנים צמחיים המופקים מתירס, סויה או דקלים במיוחד למטרה זו. מקורות אלה הינם מקורות מתחדשים לעומת הדלקים הפוסיליים שמקורם מן הנפט, שהוא מקור אנרגיה מתכלה. עובדה זו הופכת את השימוש בביודיזל לאטרקטיבי הרבה יותר.בנוסף, כאשר אנחנו מזכירים את המונח נפט, איננו יכולים לנתק אותו מן ההקשר הפוליטי שלו. מרבית מרבצי הנפט הגדולים נמצאים בשטחיהן של מדינות ערב שלא פעם מנצלות עובדה זו ובשל מתחים פוליטיים גורמות לעליות במחירי הנפט. העולם המערבי לא היה מוכן יותר להיות תלוי בהחלטותיהן של מדינות ערב ולכן הוא חיפש ומצא פתרון אלטרנטיבי למוצרי הדלק שמקורם מנפט.

יתרה מזו, כאשר נעשה שימוש בדלקים פוסיליים שמקורם מן הנפט, משתחררים אל האטמוספרה כמויות עצומות של גזים שגורמים לזיהום הסביבה ולהגברת אפקט החממה. כאשר נעשה שימוש בביודיזל כמו גזי הפליטה המזהמים קטנה משמעותית, מה שמגדיר את הביודיזל כמקור לאנרגיה ירוקה.
למעשה הפחמן הדו-חמצני הנפלט מן המנוע בעת שריפת הביודיזל, זהה בכמותו לפחמן הדו חמצני שצרכו או יצרכו הצמחים מהם הוא עצמו מופק. מה שנפלט לאוויר, ייקלט במהרה בידי הצמחים. בנוסף, בעת שריפת ביודיזל חלה ירידה משמעותית בפליטת מזהמים אחרים כגון תחמוצות גופריות, פחמימנים שונים וחלקיקי פיח.

יתרונות נוספים לביודיזל

1. לביודיזל סיכות משופרת- הוא משמש גם כחומר דלק וגם כחומר סיכה ועל כן ביכולתו להאריך את חיי המנוע.
2. הביודיזל אינו רעיל וכך במקרה של נזילות אל הקרקע או אל מקורות מים, אין חשש לאסון אקולוגי.
3. הביודיזל בטוח לשימוש והובלה.

חסרונות הביודיזל

1. מאחר והביודיזל אינו רעיל ומקורו ביולוגי, חיידקים ופטריות נוטים להתפתח בו בעת אחסנה ממושכת.

2. לא כל המנועים מסוגלים לפעול בתדלוק של 100% ביודיזל.

3. עלותו של ייצור ביודיזל היא גבוהה ביחס לעלות הייצור של דלק פוסילי.

4. הצורך הגדל בצמחים עבור תעשיית הביודיזל יוביל לכך ששטחים נרחבים בכל כדור הארץ יוקצו למטרה זו, תוך פגיעה בשטחים ויערות טבעיים.

5. הצורך הגדל בצמחים עבור תעשיית הביודיזל יוביל לעליות במחירי התבואה הן לצורכי דלק והן לצורכי מזון, דבר שיפגע באוכלוסיות חלשות.

על אף החסרונות המצוינים להלן, לא ניתן להתעלם מהיתרונות הרבים שטומן בחובו הביודיזל. הפתרון האידיאלי לחלק גדול מן החסרונות הינו שימוש בשמנים משומשים ועודפים משומני חיות, אולם כמותם אינה עונה על הדרישה העולה לביודיזל.

באופן עקרוני ניתן להשתמש בביודיזל בכל סוגי מנועי הדיזל ללא שינויים כלשהם במנוע עצמו. יחד עם זאת חשוב לבדוק האם חלקי הגומי הינם טבעיים או סינתטיים. חלקי גומי טבעיים הבאים במגע ממושך עם ביודיזל עשויים להינזק ואף להתמוסס. על כן, בעת שימוש בביודיזל מומלץ לבצע החלפה של כל הגומי הטבעי במערכת בגומי סינתטי.

בנוסף, מאחר ולביודיזל תכונות של ממס, סביר שהוא ימיס את המזהמים שהצטברו במהלך השנים במיכל הסולר הרגיל ולכן בתקופה הראשונה יש להחליף את מסנן הדלק מספר פעמים למניעת סתימות.

בעולם המערבי כולו חלה עלייה בשימוש וייצור ביודיזל ובמספר ארצות אף נכנסו תקנות המחייבות שימוש בתערובת סולר-ביודיזל באחוזים משתנים. בארץ, חברות שונות ואף אנשים פרטיים החלו בייצור ביודיזל ממקורות שונים. תקנות המחייבות שימוש בתערובות סולר-ביודיזל עתידות להיקבע גם בישראל בזמן הקרוב.

מיסוי ירוק על רכבים

ראשיתה של מהפכת המיסוי הירוק הוא בהטלת מס מופחת על רכישת מכוניות ירוקות.

הממשלה קבעה “מדד ירוק” על פיו ניתן להבדיל בין רכב ירוק לבין רכב מזהם. המדד מחשב בתוכו את רמת המזהמים הנפלטים ברכב ומדרג את הרכב בהתאם. המס שישולם עבור מכוניות מזהמות יהיה גבוה יותר מהמס שישולם על מכוניות ירוקות וישתנה לפי מידת הזיהום.

כיום קיימים בשוק הרכב רכבים שונים אשר נחשבים לירוקים וגם הם זוכים להטבות כלכליות שונות:

מכונית היברידית- מכילה שני מנועים מנוע בנזין או סולר בעל נפח מוקטן וכן מנוע חשמלי. בהספקים נמוכים המכונית מונעת על מנוע חשמלי ואילו בהספקים גבוהים המנוע המופעל על דלק מצטרף או מחליף את פעולת המנוע החשמלי. במכונית זו ישנה הפחתה של זיהום אוויר, רעש וכן חיסכון בדלק.

מכוניות היברידיות זוכות כיום להנחה של 500 שקלים אשר מנוכים מגובה שווי השימוש של הרכב. שווי שימוש הינו תשלום מס שנתי שמשלם עובד בחברה בעל רכב צמוד שניתן לו על ידי החברה. גודל התשלום תלוי בעלות הרכב, ככל שהרכב יקר יותר, כך המס המשולם גבוה יותר.

מכונית חשמלית- מכילה מנוע חשמלי בלבד ללא צורך בשימוש בדלק. מתבססת על טעינה ונסיעה ללא זיהום אוויר כלל. על המכוניות החשמליות מוטל מס קנייה של 10% אחוזים בלבד, לעומת 92% מס על מכוניות רגילות.

מיסוי ירוק על מוצרים ודירות

השלב השני של תוכנית המיסוי הירוק הינה לעודד רכישה של מוצרים ירוקים ודירות ירוקות. זאת באמצעות הטלת מס גבוה על מוצרי מזהמים ומבזבזי אנרגיה והוזלת העלויות של מוצרים חסכוניים באנרגיה.

לדוגמא:

1. מיסוי מוגבר של נורות להט (ליבון): יוביל אנשים לרכוש נורות חסכנויות בחשמל, מה שעשוי להביא לחיסכון אנרגטי שיביא לחיסכון כלכלי של מאות מיליוני שקלים בשנה.
2. מקררים מבזבזי אנרגיה, שעלותם כיום עומדת על כ-9000 ₪, צפויים לעלות כ-550 ₪ יותר לעומת מקררים חוסכי אנרגיה.
3. מזגנים מבזבזי אנרגיה, שעלותם כיום עומדת על כ-8000 ₪, צפויים לעלות כ-1200 ₪ יותר לעומת מזגנים חוסכי אנרגיה.

שיטת עידוד זו עשויה להביא לחיסכון רב באנרגיה וכתוצאה מכך לתועלת רבה מאוד לסביבה.

בנוסף, עושה המשרד להגנת הסביבה מאמצים לעודד את פעילותן של חברות אשר עוסקות בייעול אנרגטי של עסקים שונים באמצעות שיטות טכנולוגיות חדשניות וכן באמצעות הנהגת נהלי חיסכון. חברות אלה מבצעות ארגון מחדש של תשתית האנרגיה בעסק ונהנות בתמורה מאחוזים מסוימים מן הכסף שנחסך כתוצאה מן הייעול. עידוד הפעילות יעשה בדמות הפחתת מסים על מוצרים טכנולוגיים המשמשים עסקים לחיסכון אנרגטי.

שיטת המיסוי הירוק נפוצה כיום במדינות רבות בעולם. אחת הטבות המס הפופולאריות והיעילות כיום באוסטרליה הינה הטבת מס על חומרי בידוד. חומרי בידוד אלה עשויים מחומרי גלם ממוחזרים, כגון מכלי פלסטיק שונים, ומסייעים בשמירה על חום, קור ורעש. כתוצאה מכך נחסכת אנרגיה רבה שמושקעת בחימום או קירור של מקומות מגורים ועבודה. הרווח הוא של התושבים, המדינה ובעיקר של הסביבה.

חוק מים אפורים מאפשר מיחזור מים אפורים לטובת גינון והדחת מי אסלה. בשלב זה יחול חוק מים אפורים על מבנים ציבוריים בלבד, על מנת להבטיח כי קיים פיקוח הולם על איכות המים ועל המערכות הפועלות, בשלב הבא יתפרש החוק גם על בתים פרטיים וראוי להניח כי הדבר יאפשר התקנת מערכות טיהור מים ביתיות בתנאים מועדפים בעידוד הממשלה.

במדינות רבות בעולם מיחזור מים אפורים מהווה חלק מחיי השגרה כבר שנים ארוכות. מיחזור מים אפורים מאפשר לחסוך קרוב לשליש מצריכת המים של כל מבנה, הדבר מוביל לחיסכון משמעותי במים וחיסכון כלכלי לצרכנים.

מדינות רבות, גם אלו שלא סובלות ממחסור מים, מעודדות מיחזור מים אפורים על ידי מגוון מענקים והטבות. במדינת ישראל, הנמצאת במצוקת מים תמידית זהו צעד הכרחי וחשוב מאין כמותו.

מים אפורים הם מים שנעשה בהם שימוש בכיור, במקלחת ובמטבח, מים אלו אשר מכילים שאריות חומרי ניקוי, שרידי רקמות וחיידקים מתאימים לשימוש חוזר לצורכי גינון והדחת אסלה לאחר תהליך טיהור פשוט וזול, המתאפשר באמצעות מערכות סינון מים ביתיות.

לפי הערכות מומחים בתחום, הטמעת מערכות מסוג זה בישראל תאפשר חיסכון של כ-50% מצריכת המים הביתית וחיסכון לאומי בקנה מידה משמעותי.

על פי בדיקות שנערכו על ידי אדם טבע ודין עולה כי הטמעת מערכות מסוג זה בשליש מבתי ישראל תאפשר חיסכון לאומי של 50 מיליון מ”ק מים בשנה ואולי אפילו יותר, כמות זו של מים יכולה להשפיע רבות על מפלס הכנרת ועל מצב המים בישראל.

דבר נוסף שחשוב להדגיש הוא העובדה כי למרות עלותן של מערכות לטיהור מים ביתיות ההשקעה צפויה לחזור לכיסכם תוך שנים ספורות, העלייה במחירי המים הופכת את ההשקעה למשתלמת אף יותר.

לאור הקמפיינים הרבים בנושאי צרכנות מים ומדינת ישראל המתייבשת, חשוב להבין את המהות האמיתי של חוק זה, שימוש אחראי וחסכוני במים כבר לא מספיק, קיים הכרח אמיתי למיחזור ושימוש חוזר בכל טיפת מים אפשרית.

קיימים שני סוגי בקבוקי שתייה עיקריים: בקבוקי פלסטיק ובקבוקי זכוכית.

בקבוקי הזכוכית מגיעים לרב בנפחים הקטנים מליטר ואילו בקבוקי הפלסטיק באים במגוון נפחים ויכולים להגיע גם לארבעה ליטרים.

כיום מעודדים תהליך מיחזור בקבוקים באמצעות חוק הפיקדון אותו חוקקה הממשלה. על פי חוק זה בכל פעם שאנו רוכשים מיכל משקה בעל נפח של יותר מ-100 מ”ל ופחות מ-1.5 ליטר, אנו משלים עליו פיקדון של 25 אגורות. כאשר אנו מחזירים בקבוקים אלה חזרה אל החנות, אנו מקבלים תמורתם את הפיקדון ששולם ואילו הבקבוקים מועברים לחברות המיחזור. חברות המיחזור משלמות לחנויות תמורות הבקבוקים וממחזרות אותם.

החוק חל על רב בקבוקי הזכוכית, אך אינו חל על בקבוקי שתייה בעלי נפח הגדול מ-1.5 ליטר (בקבוקי שתייה משפחתיים) וזאת על מנת שלא להעלות את מחיריהם של משקאות בבקבוקים משפחתיים. לשם איסוף בקבוקי הפלסטיק בנפח 1.5 ליטר, הוצבו בארץ מכולות איסוף בקבוקים המיועדות בדיוק למטרה זו.

הקשיים העיקרים בהחזרת הבקבוקים הריקים לחנויות הינם:

1. קבלת הזיכוי עבור הבקבוקים לעיתים קרובות ממושך ומסורבל.
2. חנויות רבות אינן רוצות להפוך למחסן בקבוקים ולכן מסרבות לקבל אצלן בקבוקים.

הקשיים העיקריים בהשלכת בקבוקים למכלי איסוף:

1. כאשר מיכלי האיסוף לא נמצאים בקרבת המגורים.
2. כאשר החברות לא מגיעות בזמן לרוקן את המיכלים.

תהליך איסוף בקבוקי הפלסטיק והזכוכית דומה, אולם בתהליך המיחזור עצמו ישנם מספר הבדלים.

תהליך מיחזור בקבוקי פלסטיק

בתהליך מיחזור הפלסטיק הבקבוקים נאספים ומובלים אל מפעל המיחזור בו הם עוברים שטיפה ותהליך מיון אוטומטי. לאחר המיון הבקבוקים עוברים תהליך גריסה בסופו הם הופכים לפתיתים. פתיתים אלה נמכרים ליצרני הפלסטיק השונים. פתיתים שקופים משמשים חומר גלם לסלסילות פירות, תבניות ביצים ומוצרי טקסטיל.

הפתיתים הצבעוניים נמכרים רובם לחו”ל וזאת מכיוון שצבעם מגביל את אפשרות הייצור של מוצרים בגוון שונה מזה של הפתיתים. הפקקים משמשמים חומר גלם ללוחות פלסטיק שהופכים לבסוף לגדרות, ריהוט גן ועוד.

פתיתים אלה מותכים והופכים לחומר גלם אשר מעובד בצורות שונות ליצירת מוצרי פלסטיק חדשים.

תהליך מיחזור בקבוקי זכוכית

קיימים שני תהליכי מיחזור כאשר מדובר בבקבוקי זכוכית: שימוש חוזר או התכה מחדש. בבקבוק זכוכית רגיל ניתן להשתמש עד שמונה פעמים למילוי מחדש של משקה. הבקבוקים נאספים, ממוינים, מנוקים היטב ועוברים הסרה של מדבקות ותוויות. לאחר מכן עוברים הבקבוקים למפעלי הייצור וממולאים מחדש במשקאות. בעת המילוי מודבקות על הבקבוקים תוויות חדשות ובקבוקי המשקה משווקים מחדש לחנויות.

תהליך נוסף מבוסס על השימוש בבקבוקים כבחומר גלם. הבקבוקים נאספים ומובלים למפעל בו הם ממוינים לפי צבע הזכוכית (שקוף, חום או ירוק). הבקבוקים עוברים תהליך ניקוי ומועברים לתוך משפך בו הם עוברים גריסה גסה המקטינה את נפח הזכוכית. שברי זכוכית אלה נעים על סרט נע ומנוקים פעם נוספת. משם הם מובלים לתוך אל תוך תנורי ההתכה.

בייצור של זכוכית חומה ניתן להשתמש במחצית מהזכוכית הממוחזרת המותכת ואילו בזכוכית ירוקה ניתן להשתמש ב-80% ממנה. נוזל הזכוכית הממוחזרת מעורבב עם נוזל הזכוכית החדשה ונוצק לבסוף לתוך תבניות שונות. המוצרים שנוצרים עוברים טיפולים נגד שריטות וכן תהליך של בקרת איכות. מן הבקבוקים הממוחזרים ניתן לייצר בקבוקים חדשים, כלים סניטריים, רעפים ועוד.

זיהום ממקורות טבעיים וזיהום מעשה יד אדם

זיהום ממקורות טבעיים יכול להיגרם כתוצאה משריפות טבעיות, פעילות בהרי געש, גזי פליטה של בעלי חיים ועוד.
זיהום מעשה אדם נגרם כתוצאה משריפות יזומות, גזי פליטה של כלי תחבורה, גזי פליטה במפעלי תעשייה, היווצרות אדים רעילים ועוד.

זיהום ממקורות טבעיים גורם בעיקר לעלייה באחוז גזי החממה באוויר כגון: פחמן דו חמצני ומתאן. אלו גזים שאינם משפיעים ישירות על החי או הצומח, אך תורמים לעיבוי שכבת האטמוספרה המונעת מקרינה החום להשתחרר לחלל. זיהום ידי אדם, לעומת זאת, גורם לעלייה הן בגזי החממה והן בגזים מזהמים-רעילים שפוגעים בחי ובצומח ישירות, ביניהם תחמוצות חנקן, פחמן חד חמצני, תחמוצות גופרית וכן חלקיקים מרחפים שונים.

מה עושים?

זיהום אוויר גובה קורבנות רבים, רמת התחלואה הנגרמת כתוצאה מנזקי זיהום האוויר גבוהה מאוד ומספר מקרי המוות כתוצאה מזיהום האוויר הוא עצום.

בשנים האחרונות ישנה ירידה משמעותית בזיהום האוויר שמקורו ממפעלים וזאת עקב חקיקה, לחץ ציבורי ועלייה במודעות. כל אלה הובילו את המפעלים להשתמש בטכנולוגיות חדישות לניקוי וסינון גזי הפליטה המזוהמים.

במקביל, חל שיפור הזיהום שמקורו בכלי התחבורה. הוגבר השימוש בדלקים מזהמים פחות, במנועים חדישים ובמערכות סינון לגזי הפליטה.

יחד עם זאת, בשל הגידול באכלוסיה, העומסים בכבישים והשימוש הרב בכלי רכב ממונעים, כמעט ולא ניתן להרגיש את הירידה בזיהום האוויר שמקורו מכלי רכב.

בישראל מקורות הזיהום הם בעיקר מסופות אבק, כלי תחבורה, מפעלים ומחצבות. זיהום אוויר חמור קיים באזור מפרץ חיפה, גוש דן ובאר שבע.

בחיפה מקור הזיהום העיקרי הינו ממפעלים באזור המפרץ, בגוש דן זיהום האוויר נגרם כתוצאה מאמצעי התחבורה ובבאר שבע נגרם זיהום אוויר כתוצאה מהמפעלים באזור רמת חובב.

מעבר לבעיות הבריאותיות, גורם זיהום האוויר בישראל לבעיות סביבתיות נוספות, בעיקר בשל הופעתם של הפרברים. זיהום האוויר הגובר בערים, גורם לתושבים להתיישב מחוץ לערים במטרה לזכות באוויר צח, אולם, בשל ריחוקם מן העיר, תופעה זו מעודדת שימוש מוגבר ברכב פרטי שרק מעלה את רמת זיהום האוויר.

ומה בעתיד?

האמצעי היעיל ביותר למיגור תופעת זיהום האוויר הינו תקינה וחקיקה. בעולם נהוג לקבוע תקנים המגדירים את רמת הזיהום המותרת לצורך אכיפה ושמירה על איכות האוויר. תקנים לאיכות האוויר מתחלקים לשניים: תקני פליטה ותקני סביבה.

תקני פליטה- הוראות המגבילות את הריכוז המקסימאלי לפליטת מזהמים ממפעלים וכלי רכב, כלומר זיהום ממקור ספציפי מעבר לערך קבוע.

תקני הסביבה- הוראות הקובעות את רמת הריכוז המקסימאלית באוויר עבור כל מזהם ללא קשר למקור הזיהום. תקני הסביבה יהוו נורת אזהרה לרשויות לגבי מצב זיהום האוויר באזור וכך תידרש נקיטת אמצעים לצמצום הפליטות ממקורות ספציפיים.

התקנות נקבעות על ידי המשרד לאיכות הסביבה ומובאות לאישור בכנסת. בשיקולים העיקריים שנלקחים בחשבון הינם בריאות הציבור, היכולת לעמוד בתקן וכן העלויות ליישומו. בפעם האחרונה עודכנו תקנות לאיכות האוויר בשנת 1992. כיום קיימים קשיי אכיפה אל מול המפעלים בכל הקשור לזיהום אוויר, אולם “חוק אוויר נקי” אמור לשנות את המצב הקיים.

אולם גם לחוק זה היו חבלי לידה עקב מחלוקות שונות בין הרשויות, הוצאתו לפועל של החוק נמשכה כשמונה שנים והוא ייושם החל מ-2011.

המשקל הכולל של שקיות פלסטיק עומד על כמה עשרות אלפי טון בשנה, אשר מהווים חלק מן הפסולת הביתית ונטמנים באתרי הפסולת או לחילופין מזהמים את השטחים הפתוחים. רק 1% מפסולת השקיות נאסף למחזור, השאר אחרי שימוש קצר מועד, מושלך לפח.

שקיות פלסטיק – הפגיעה הסביבתית

שקיות פלסטיק גורמות לפגיעה חמורה בבעלי חיים יבשתיים וימיים אשר בולעים שקיות אלו ומתים. בכל שנה נפגעים כ-100,000 בעלי חיים בשל בליעת שקיות פלסטיק.

שקיות פלסטיק אינן מתכלות ומהוות גורם זיהום הן בשלבי היצור ושינוע והן בזמן השימוש בהן, שברב הפעמים הוא חד פעמי. פסולת השקיות כמעט ואינה ניתנת למיחזור ולכן הפתרון הנכון ביותר עבורה הוא הפחתת השימוש או הפסקתו.

הפחתת השימוש בשקיות תורמת לצמצום בזיהום האוויר, צמצום בשימוש בחומרי הגלם, מניעת הפגיעה בבעלי החיים ובבתי גידולם וכן צמצום בלכלוך הסביבה.

כיצד מסייעים לשמור על הסביבה?

מניסיון במדינות אחרות בעולם, האמצעי היעיל ביותר לצמצום השימוש בשקיות פלסטיק הינו גביית תשלום תמורת השקיות. כיום במרבית רשתות השיווק השקיות מחולקות חינם וכתוצאה מכך נצרכות בכמויות גדולות, תוך בזבוז מיותר.

כאשר נדרש תשלום תמורת השקיות מרבית האנשים מוותרים על השקיות או מצמצמים משמעותית את השימוש בהם. לשיטה זו מתנגדים רבים אשר טוענים כי גביית תשלום עבור השקיות תפגע בעיקרון השוויון, כך רק אנשים עשירים יוכלו להרשות לעצמם לשלם תמורת השקיות.

יחד עם זאת, כיום עלות השקיות מגולמת במחירי המוצרים שהנמכרים ברשתות השיווק. במידה ויופעל חוק הגבייה, אנשים יהיו רשאים לבחור באם לרכוש שקית או לא, מי שיבחר להשתמש בשקית ישלם עבורה ואילו מי שאינו מעוניין ייהנה ממוצרים במחיר מופחת. בצורה כזו צרכן שמוותר על השקית יצא נשכר וכן יסייע בשמירה על הסביבה.

כאמור, חוק השקיות בתשלום הינו צעד ראשון בהפחתת השימוש בשקיות פלסטיק. הצעת חוק זו גוררת אחריה הדים שליליים רבים ולכן דרושה דרך שתפעל להקטנת השימוש בשקיות אך באופן חיובי. דרך זו קשורה בחינוך והסברה בנושא.

הסברה על נזקי השימוש בשקיות פלסטיק והצעת אלטרנטיבות לשקיות אלה תופסות מקום חשוב בצמצום השימוש, אך כפי שהראה הניסיון במדינות שונות בעולם, ללא חקיקה אגרסיבית יותר נראה כי ההסברה והחינוך אינם מצליחים בעבודתם. בעת האחרונה, לדוגמא, על אף מאמצים הסברתיים שמתקיימים ברחבי הארץ, צמצום השימוש בשקיות אינו מתקיים.

קיימות רשתות בארה”ב בהם נעשה שימוש שקיות נייר במקום בשקיות פלסטיק, חשוב לציין כי מבחינה סביבתית אין לשקיות הנייר שום יתרון על פני שקיות פלסטיק ואף ישנה עדיפות לשימוש בשקיות פלסטיק, יחד עם זאת יש להמשיך במגמת צמצום השימוש בשקיות ככלל.

אחת האלטרנטיבות הישימות הינה שימוש בשקית קנייה רב פעמית. שקיות אלה נמכרות ברשתות השיווק הגדולות ונושאות לרב צבע ירוק. שימוש בשקיות רב פעמיות העשויות מחומרים ידידותיים לסביבה, מקטין משמעותית את השימוש בשקיות פלסטיק.

השקיות הרב פעמיות בעלות נפח הגדול פי שלוש משקית פלסטיק רגילה והיא עמידה וחזקה יותר. ניתן לעשות בשקית זו שימושים חוזרים עד לתקופה של שנתיים ובסופם למחזר את השקית. קניות שבועיות ממוצעות של משפחה צורכות כ-15 שקיות פלסטיק. שימוש בשקיות רב פעמיות היה חוסך כ-60 שקיות פלסטיק בחודש וכ-720 שקיות בשנה- סיוע משמעותי בשמירה על הסביבה.

הכירו, הכירו – חוק האריזות החדש:

החוק יטיל על כל היצרנים השונים את חובת איסוף האריזות אשר שווקו לציבור – מכל סוג שהוא. יצרנית אשר לא תעמוד בחובה זו – תיקנס.

התפנית הגדולה שהחוק מייצר היא שלראשונה ייכנסו למעגל המיחזור כל סוגי האריזות – הכל! – צנצנות וקופסאות שימורים, מוצרי חלב ואף שפופרות ריקות של משחת שיניים ועוד היד נטויה.

ומדוע תפנית? משום שעד כה חובת המיחזור מתוקף חוק הפיקדון הייתה רק על מכלי פלסטיק בגודל מסוים – בקבוקי השתייה הקטנים מוחזרים לרשתות השיווק והמכירה ואילו המיכלים הגדולים מושלכים לכלובי המיחזור הפזורים ברחבי רשויות הערים.

לכל שאר הפסולת, שהיא איננה אורגנית ואיננה בקבוקי פלסטיק או נייר, לא ניתן מענה עד כה בישראל והיא פשוט הצטרפה לזרם הפסולת הביתי והתעשייתי באופן טבעי, והובלה לאתרי הטמנת הפסולת (והנזק הנגרם שם מחומרים שאינם מתכלים – ידוע גם ידוע).

השינוי שיביא עימו החוק לא יסתכם רק בצמצום כמויות הפסולת האדירות שישראל מטמינה בכל שנה, אלא הוא ישפיע גם על האופן שבו היצרניות עצמן מייצרות את האריזות והן תהיינה מורכבות יותר ויותר מחומרי גלם ניתנים למיחזור או כאלו המתכלים לגמרי, והרי זהו שינוי מבורך.

יעדי החוק

כל זה עומד להשתנות, עת יעבור החוק באישור הכנסת וייכנס לתוקפו. לפי היעדים שקובעים בתזכיר החוק, מעגל האיסוף והמיחזור של אריזות צפוי להגיע ל-60% מכלל כל האריזות של כל המוצרים הנמכרים בארץ (יעד דומה לקיים במדינות אירלנד ואיטליה).

גיבוש החוק קודם רבות הודות לאנשי העמותה “אדם טבע ודין” אשר העלו הצעה דומה פרטית כבר לפני שנתיים. טענתם העיקרית היא שהיצרן חייב להיות אחראי על מה שהוא “מפזר” – גם מבחינת הנפח שהאריזה תופסת, וגם מבחינת חומרים ניתנים למיחזור והאיסוף והמיחזור בפועל.
בנוסף, העמותה ביצעה בזמנו חישובים שונים ואספה מידע בנושא אשר מעיד כי יישום כזה של החוק, עם עמידה ביעד המדובר, יכול להוביל להפחתה של בערך מליון טון של גזי חממה – מדי שנה!

כיצד זה יתבצע?

לגבי האופן שבו נפריד את האריזות ואופן האיסוף שלהן – טרם ברור מה יהיה התוואי – האם אנחנו נבצע הפרדה בבית או שזה יקרה בתהליך תעשייתי?

לגבי אכיפת החוק למול היצרניות – תחילה הן חייבות לדווח כמה אריזות הן הפיצו – כך שבסוף היום כאשר ידווח על מה שאספו ומיחזרו – הם אכן יעמדו ביעד. בנוסף, היעדים שנקבעו בחוק לגבי האיסוף והמיחזור לחלוטין לא גמישים – מי שלא יעמוד בהם – ייקנס ואף ניתן יהיה לתבוע אותו. זאת כתוצאה מלקחים שנלמדו בעקבות חוק הפיקדון הגמיש שמיהר להקל ולבטל אי-אילו קנסות וסנקציות.

הצעת חוק של  חברי הכנסת        אלי אפללו רוברט אילטוב        פ/1857/18
הצעת חוק מיחזור אריזות, התש”ע–2009

1.    מטרה

מטרתו של חוק זה לצמצם את כמות פסולת האריזות, לקבוע הוראות לגבי איסוף, אחסון, מיון ומיחזור פסולת אריזות, קביעת חובת תשלום דמי מיחזור אריזות והקמת תאגיד מיחזור, והכול לשם מימוש הזכות לסביבה נאותה, למניעה ולצמצום מפגעים סביבתיים, לשיפור איכות החיים והסביבה ולשמירה על המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, מתוך הכרה במחויבות המדינה והחברה למימושן ולקידומן של מטרות אלה, למען הציבור ולמען הדורות הבאים.

2.    הגדרות

בחוק זה –
“אריזה” – כלי קיבול שמשווקים בו מוצרי צריכה בני קיימא או מתכלים;
“הוועדה” – ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת;
“הממונה” – מי שמינה השר בהתאם להוראות סעיף 10;
“הקרן” – הקרן לשמירת הניקיון שהוקמה לפי סעיף 10 לחוק שמירת הניקיון;
“חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור” – חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ”ג–1993 ;
“חוק העונשין” – חוק העונשין, התשל”ז–1977 ;
“חוק פסיקת ריבית והצמדה” – חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א–1961 ;
“חוק שמירת הניקיון” – חוק שמירת הניקיון, התשמ”ד–1984 ;
“יבואן” – מי שמייבא אריזות מלאות, למעט יחיד המייבא אריזות לשם שימוש אישי;
“יצרן” – מי שעוסק ביצור אריזות מלאות או במילוי אריזות ריקות, בין בעצמו ובין על ידי אחרים;
“מיחזור” – כהגדרתו בחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור;
“מיתקן איסוף” – כלי או אמצעי לאצירה, דחיסה, כבישה, גריסה, קשירה המשמש למיון, לטיפול או להקטנת נפח אריזות;
“מכל יעודי” – כלי קיבול לאצירת סוג אריזות;
“סוג אריזה” – לרבות נייר, פלסטיק, זכוכית, מתכת;
“רשות מקומית” – עיריה או מועצה מקומית;
“תאגיד איסוף אריזות” – תאגיד שהוכר על ידי השר בהתאם להוראות סעיף 8(א);
“השר” – השר להגנת הסביבה.

3.    חובת תשלום דמי מיחזור וסימון

(א)    יצרן או יבואן ישלם לתאגיד איסוף אריזות דמי מיחזור על כל אריזה שמכר או שיווק, בעצמו או על ידי אחר, בישראל; שיעור דמי המיחזור ייקבע בהתאם למשקל כל האריזות ששיווק יצרן או יבואן במשך שנה ובהתאם לסוגיהן.
(ב)     השר בהתייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובאישור הוועדה יקבע את שיעור דמי המיחזור.
(ג)    יצרן או יבואן יסמן אריזה בגינה שילם דמי מיחזור, כאמור בסעיף קטן (א), בסימן מיחזור בכפוף לקבלת היתר כאמור בסעיף 9

4.    תשלום דמי מיחזור לקרן

יצרן או יבואן שמכר או שיווק, בעצמו או על ידי אחר, בישראל ישלם לקרן, אחת לשישה חודשים, סכום שהוא פי שניים מסכום דמי המיחזור, בגין כל אריזה שמכר שאינה מסומנת בסימן מיחזור.

5.    הסדרים לאיסוף אריזות

(א)    רשות מקומית תקצה בתחומה, ללא תשלום, מקומות להצבת מיתקני איסוף ומכלים יעודיים; ההצבה יכול שתהיה על ידי הרשות המקומית ויכול שתהיה על ידי תאגיד איסוף אריזות; השר, באישור הועדה, יקבע כללים לעניין הצבת המיכלים.

(ב)    תאגיד איסוף אריזות יציב ברשות הרבים מכלים יעודיים ומיתקני איסוף, במספר מספיק ובפריסה רחבה אשר יהיו נגישים לציבור בנוחות ובפשטות; השר יקבע, באישור הוועדה, הוראות לענין אמות המידה לקיום חובת תאגיד איסוף אריזות לפי סעיף קטן זה.

6.    מעמד האריזות

אריזות שהושלכו למכל יעודי או למיתקן איסוף או נאצרו בהם, יהיו קניינו של הגורם אשר הציבם.

7.    חובת דיווח

(א)    תאגיד איסוף אריזות ידווח לממונה, אחת לשישה חודשים על כל אלה:

(1)    מספר האריזות שבגינן קיבל דמי מיחזור מכל יצרן או יבואן, ואשר התיר ליצרן או יבואן כלשהו לסמנן בסימן מיחזור;
(2)    כמות האריזות הריקות שנאספו ונמסרו לו על ידי רשות מקומית או מי מטעמה;
(3)    מספר האריזות שמוחזרו מתוך מספר האריזות שנאספו ונמסרו לו.
(ב)    רשות מקומית תדווח לממונה, אחת לשישה חודשים, על כמות האריזות שנאספו על ידה.
(א)    השר יכיר בתאגיד איסוף אריזות אם התקיימו בו כל אלה:

8.    תאגיד למיחזור אריזות
(1)    מטרתו היחידה של התאגיד היא הקמה והפעלה של מנגנון לשם ביצוע הוראות לפי חוק זה לענין מיחזור אריזות וביצוע פעולות אחרות שמטרתן קידום האיסוף והמיחזור, והכל בין בעצמו ובין באמצעות אחרים.
(2)    מסמכי היסוד של התאגיד קובעים –
(א)    כי מטרתו היחידה של התאגיד היא כאמור בפסקה (1) וכל נכסיו משמשים רק למטרה האמורה;
(ב)    איסור על חלוקת רווחים לחברי התאגיד.
(ב)    השר רשאי לבטל הכרה בתאגיד איסוף אריזות, לאחר שנתן לתאגיד הזדמנות להשמיע את טענותיו בפניו, בין השאר בשל אי קיום התנאים שבסעיף קטן (א) או בשל אי עמידה משמעותית ביעדי האיסוף.
(א)    תאגיד איסוף אריזות יהיה רשאי, בכפוף לקבלת היתר מאת הממונה כאמור בסעיף 10(ב), ליתן ליצרן או ליבואן היתר לסמן אריזות בסימן המיחזור, אם שילם עבורן לתאגיד איסוף אריזות את דמי המיחזור.

9.    היתר סימון ליצרן או יבואן
(ב)    לא יסמן אדם אריזה בסימן המיחזור, אלא בהתאם לתנאי היתר שניתן לו כאמור בסעיף קטן (א).
(א)    השר ימנה ממונה, מבין עובדי משרדו, לצורך מילוי תפקידים כפי שנקבעו לו בחוק זה.

10.    מינוי ממונה וסמכויותיו
(ב)    הממונה יהיה רשאי –
(1)    ליתן לתאגיד איסוף אריזות אישור ליתן היתר לכל יצרן או יבואן לסמן אריזות, שייצר או ייבא, בסימון המיחזור; הממונה יהיה רשאי בכל עת לבטל זכותו של תאגיד איסוף אריזות ליתן היתר כאמור;
(2)    להטיל עיצומים כספיים על מפר הוראה מהוראות חוק זה;
(3)    לערוך בכל עת ביקורת אצל תאגיד איסוף אריזות או אצל רשות מקומית, לשם בדיקת קיום הוראות לפי חוק זה.
(א)    השר, או ראש רשות מקומית לגבי תחום אותה רשות, רשאים למנות מפקחים לעניין חוק זה, מבין מי שמונה כדין, כפקח או כמפקח מכוח חיקוק (להלן – מפקח); מפקח ידווח לממונה על פעולותיו וממצאי בדיקתו.

11.    מינוי מפקחים וסמכויותיהם
(ב)    לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, מפקח יהיה רשאי להיכנס לכל מקום בכל עת סבירה, ובלבד שלא ייכנס –
(1)    למקום המשמש למגורים, אלא על פי צו של בית משפט;
(2)    למקום המוחזק על ידי מערכת הביטחון, אלא אם כן הוא בעל התאמה ביטחונית מתאימה שנקבעה לו לפי חוק שירות הביטחון הכללי, התשס”ב–2002 .
(ג)    השר לביטחון הפנים רשאי להסמיך מפקח לערוך חקירות כדי למנוע עבירה על פי חוק זה או כדי לגלותה; מפקח שהוסמך כאמור רשאי להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לקצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) , וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם מכוח סמכות זו; דין מפקח כאמור לענין סעיף 24(א)(1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ”ט–1969 , כדין שוטר.
(א)    תאגיד איסוף אריזות יפעל לאיסוף של אריזות ריקות בשיעורים מסך כל האריזות בגינן ניתן, ליצרן או ליבואן, היתר לשימוש בסימן המיחזור במהלך שנה; השר, בהתייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ובאישור הוועדה, יקבע את אמדן השיעורים כאמור.

12.    יעדי איסוף
(ב)     בתום כל שנה רשאי תאגיד איסוף אריזות לפנות לשר בבקשה להפחית את יעד האיסוף השנתי בגין השנה החולפת וזאת לנוכח כמות האריזות, שנאספו באותה השנה על ידי הרשויות המקומיות או גורמים אחרים, ובהתאם למספר מקומות ההצבה של מיתקני איסוף שהרשויות המקומיות העמידו לרשות תאגיד איסוף האריזות; על החלטת השר תהא לתאגיד זכות ערעור כאמור בסעיף 17.
(ג)    עמד תאגיד איסוף אריזות ב-75% מיעדי האיסוף או למעלה מכך, ישלם לקרן, בשל כל אריזה שלא נאספה בהתאם לאותם יעדים, מחצית מסכום דמי המיחזור; לא עמד תאגיד איסוף אריזות ב-75% מיעד האיסוף או למטה מכך, ישלם לקרן בשל כל אריזה, שלא נאספה בהתאם לאותם יעדים, דמי מיחזור.
(ד)    התשלומים כאמור בסעיף קטן (ג) יועברו לקרן במועדים ובדרכים שיקבע השר.

13.    יעדי מיחזור

תאגיד איסוף אריזות יפעל למיחזור 80% לפחות של האריזות שנאספו על ידו וכן אלה שנמסרו לו על ידי רשות מקומית או מי מטעמה.

14.    שימוש בכספי הקרן

סכומים אשר ישולמו לקרן, לפי הוראות חוק זה, ישמשו את הקרן להגשמת מטרתו של חוק זה בלבד.

15.    עיצום כספי

(א)    היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם לא העביר לקרן כספים לפי סעיפים 4 ו-12, רשאי הוא להטיל עיצום כספי בסכום שהוא פי שישה מסכום דמי המיחזור לגבי כל אריזה לגביה נעשה המעשה.

(ב)    היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם עשה אחד מאלה, רשאי הוא להטיל עליו עיצום כספי בסכום הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין:
(1)    סימן אריזה בסימון המיחזור, שלא מכוח היתר שניתן לו, כאמור בסעיף 9;
(2)    הפר הוראה מהוראות הממונה, אשר ניתנה מכוח סמכותו לפי חוק זה.
(א)    עיצום כספי כאמור בסעיף 15 ישולם לפי דרישת הממונה בכתב, בתוך 30 יום מיום קבלתה; הדרישה תוצא לאחר שהממונה הודיע למי שאליו נועדה הדרישה על הכוונה להוציאה וניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו.

16.    דרישת העיצום הכספי ותשלומו
(ב)    לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, עד לתשלומו.
(ג)    על גביית סכומים ועיצום כספי לקרן לפי חוק זה תחול פקודת המיסים (גבייה) .
(א)    על החלטה או דרישה של השר או הממונה על פי חוק זה ניתן לערער בפני בית משפט השלום.

17.    ערעור
(ב)    הערעור יוגש בתוך 30 ימים מהיום שנודע על ההחלטה או הדרישה.
(ג)    אין בערעור כדי לעכב תשלום על פי דרישה אלא אם כן הורה הממונה או השר או בית המשפט אחרת.
(ד)    התקבל הערעור, יוחזר התשלום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד יום החזרתו.
(ה)    על החלטת בית המשפט בערעור ניתן לערער ברשות, ובית המשפט ידון בערעור בשופט אחד.

18.    ביצוע ותקנות

השר ממונה על ביצועו של חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובאישור הוועדה, להתקין תקנות לביצועו.

19.    תיקון חוק שמירת הניקיון

בחוק שמירת הניקיון, בסעיף 11(א), אחרי “למשקאות” יבוא “ועל יצרנים ויבואנים של אריזות, כהגדרתם בחוק מיחזור אריזות, התש”ע–2009″.

20.    תחילה

תחילתו של חוק זה בתום עשרים וארבעה חודשים מיום פרסומו.

דברי הסבר

מטרתה של הצעת החוק לצמצם את כמות הפסולת המוטמנת באתרי הטמנה ולמנוע יצירתם של מפגעים סביבתיים ותברואתיים המאיימים לזהם את האוויר, הקרקע ומקורות המים במדינת ישראל, זאת, בדרך של איסוף ומיחזור פסולת אריזות, מכל מין וסוג.
הצעת החוק, שתחולתה הרחבה נועדה לתת מענה לסילוק חלק ניכר מפסולת משקי הבית והתעשייה בישראל, אינה אלא צעד ראשון לקראת מהפכה של ממש בתפיסתה של החברה הישראלית בכללה את הטיפול בפסולת ובהטמעתם של ערכי שמירת איכות הסביבה.
הרחבת תחולת החוק המחייב איסוף ומיחזור, ממיכלי משקה בלבד לכלל האריזות, נועדה ליצור מצב בו יצומצם באופן משמעותי היקף ההטמנה של פסולת הניתנת למיחזור. הצעת החוק תביא לעידוד משמעותי של הקמת תעשיות מיחזור בישראל, דבר שאינו מתאפשר במסגרת החקיקה הקיימת, עקב חוסר הכדאיות שבהקמת תעשיות מיחזור ומערך לוגיסטי של שירותי הובלה עבור סוג אחד בלבד של אריזות (מיכלי משקה).  בנוסף, יוביל יישומו המוצלח של החוק לצמצום משמעותי בשטחי ההטמנה של פסולת ביתית ולחסכון ניכר למשק הלאומי.
הוראות הצעת החוק מעגנות לראשונה פתרון סביבתי, בדרך של מיחזור פסולת האריזות. בדרך זו פועל המחוקק לא רק לשיפור הניקיון ברשות הרבים, אלא גם למניעת זיהומם של הקרקע, האוויר ומקורות המים בישראל, על ידי צמצום נפח הפסולת המוטמנת. כמו כן, המחוקק מעודד חסכון ניכר באמצעות ניצולו של חומר הגלם של האריזות לשימוש חוזר.
נטל האחריות לאיסופה ולמיונה של הפסולת, המיועדת למיחזור, יחולק על פי הוראות חוק זה בין כלל המשתמשים באריזות: החל ביצרנים או ביבואנים – שיחויבו בתשלום היטל המיועד לכסות את הוצאות איסוף ומיון פסולת האריזות, דרך הרשויות המקומיות – שתהיינה אחראיות לאיסוף ולפינוי הפסולת הממוינת; וכלה בציבור הצרכנים כולו, משקי בית ועסקים – שיהיו חייבים במיונה של פסולת האריזות שרכשו ובהשלכתה למיכלי מיחזור ייעודיים בלבד.
מיונה של הפסולת על ידי הצרכנים, בשלב מוקדם, יביא אף הוא לחסכון בעלויות המיחזור.  זאת, מכיוון שמיון הפסולת בראשית דרכה יבטל את הצורך במיון בשלבים מאוחרים בשרשרת הטיפול בפסולת, אז הופך המיון למסובך ויקר יותר.
כעולה מהצעת החוק, הנטל הכלכלי הכרוך בהקמתה ובהפעלתה של מערכת האיסוף והמיחזור יועבר מכתפי הציבור אל היצרנים והיבואנים – אשר כתאגידים מסחריים  יקל עליהם לשאת בנטל ההוצאות הכרוכות ביישומו של החוק.  זאת, באמצעות תאגידי איסוף האריזות אשר יצמצמו את עלויות יישומו של חוק זה בזכות הרווח שיצמיח חומר הגלם הממוחזר.  דרך זו, שבבסיסה ההנחה “המזהם משלם”, יש בה כדי לעשות צדק עם הצרכנים, היצרנים והיבואנים כאחד, כמו גם להציב תשתית אסטרטגית ברת יישום שתוביל להגשמת מטרותיה של הצעת החוק.
על מנת לצמצם הטמנתה של פסולת הראויה למיחזור, מחייבת הצעת החוק את מטמין פסולת האריזות, בהיתר הממונה, בתשלום היטל הטמנה, בשיעור גבוה, ההופך את ההטמנה ללא כדאית ובכך יוצר תמריץ כלכלי למיחזורן של האריזות.
על פי הצעת חוק זו תוטל האחריות לעמידה ביעדי איסוף האריזות הריקות ומיחזורן על תאגידי מיחזור האריזות, אשר בתמורה לפעולתם יזכו בשניים: (1) דמי המיחזור, שישולמו להם על ידי היצרנים או היבואנים בגין כל אריזה שימכרו, בתמורה לזכות לסמן את האריזות האמורות בסימן המיחזור; (2) התמורה בגין האריזות הריקות הנמכרות למפעלי המיחזור.  אריזות שיושלכו למתקני איסוף ולמיכלים יעודיים תהיינה לקניינו של תאגיד איסוף אריזות והתמורה ממכירתן למפעלי המיחזור תשמש את התאגיד לשם קידום מטרותיו – קרי, ביסוס התשתיות והמערכות הלוגיסטיות המטפלות במיחזור האריזות הריקות כמו גם בהטמעת הליך האיסוף והמיון בקרב הציבור, בדרך של הסברה ופרסום.
הכספים שיועברו לקרן, כפועל יוצא מקיומן של הוראות חוק זה, ישמשו אותה לפעולה, בשיתוף הרשויות המקומיות, למטרת ביסוסן של תשתיות האיסוף והמיחזור, להגברת מודעות הציבור להוראות החוק ולקיומן, בדרך של הסברה ופרסום.
רשויות מקומיות ותאגיד איסוף אריזות אשר אינם ממלאים אחר חובת הדיווח לממונה, יענשו בדרך של חיוב בתשלום עיצום כספי.
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חבר הכנסת אליעזר כהן (פ/1218).
הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אבישי ברוורמן וגלעד ארדן (פ/1809/17).
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה עשרה על ידי חבר הכנסת אברהם מיכאלי (פ/1013/18) וחברי הכנסת אלי אפללו ורוברט אילטוב (פ/1067/18).

———————————
הוגשה ליו”ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ’ בכסלו התש”ע – 7.12.09

גם בימינו, כאשר נזקי ההטמנה ידועים וברורים, ההטמנה היא הדרך העיקרית לטיפול בפסולת בישראל – כתשעים אחוזים מסך כל הפסולת העירונית מובאת למטמנות, ובכך גורמת לנזקים לא מבוטלים:

• פליטת גז מתאן – הגז נוצר בעת התפרקות של פסולת אורגנית (שיירי מזון למיניהם המהווים למעלה משליש מהפסולת הביתית). המשמעות של פליטת גז כזה ברמה שאינה מבוקרת היא סכנת פיצוץ, לא פחות. זהו גז חממה אשר פליטתו פוגמת באפקט החממה ומביאה לשינוי באקלים (התחממות גלובלית – נשמע מוכר?)
• צריכת קרקע ופגיעה במאגרי מים – צריך הרבה מקום בשביל מליוני טונות של אשפה המיוצרים בארצנו, מדי שנה. מה שאומר שהנוף מתמלא בהררי זבל ואילו הקרקע עליה הם עומדים ניזוקה הן בשכבות העליונות והן בחלחול אל עבר מאגרי המים וזיהומם. וכי כמה מים וקרקע כבר יש לנו כאן?..
• זיהום אוויר נלווה – הובלת כמויות ענק למטמנות כרוכה בצריכת דלק מוגברת, ובהסדרי שינוע נרחבים – תוספת “קטנה” לזיהום האוויר הכללי.

הסיבה שהשימוש בהטמנה הוא הנפוץ ביותר לטיפול בפסולת בישראל היא, איך לא, כלכלית. בשביל לקבור פסולת אין צורך בתשתיות חדשות – יש משאיות, יש פחים, יש נהגים, הכל טוב. האומנם? המחיר אותו ניאלץ לשלם (ולא רק הרשויות – אלא אנחנו – האזרחים הקטנים) בבוא היום יהא יקר יותר בצורה מפלצתית. העלות הנמוכה של הליך ההטמנה נובעת מכך שהיא אינה כוללת את הנזקים הנגרמים לקרקע, לאוויר ולמים או את הסיכון הבריאותי שהיא מייצרת לתושבים. שיטות חדשניות לטיפול בפסולת, הכוללות הפחתה, תרבות שימוש חוזר וכן מיחזור, הן כאלו הלוקחות בחשבון את הפגיעה בסביבה ומיישמות טכנולוגיות המפחיתות אותה.

צריך לעודד מיחזור!

בשנת 2000, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת חוק ההסדרים והוא היווה את אות הפתיחה להיטל ההטמנה – השר לאיכות הסביבה הוסמך לקבוע גובה של היטל אשר יופעל על הטמנת פסולת. מרכז השלטון המקומי הערים קשיים במהלך השנים ויישומו נדחה עד ליולי 2007, אז נקבעו שיעוריו של ההיטל, אשר יעלו בהדרגה עד לשנת 2011. השיעורים נקבעים לפי סוג הפסולת (פסולת מעורבת או יבשה, שונה באופן הפינוי שלה מפינוי פסולת בניין ופסולת תעשייתית, למשל) ולפי סוג אתר ההטמנה. גובה ההיטל משתנה, כיוון שכל אחד מסוגי הפסולת והאתרים גורם לנזק שונה לסביבה.

היטל ההטמנה הוא למעשה מס ירוק המוטל על רשויות ומפעלים הטומנים פסולת באתרים, והוא מעודד, בדרך עקיפה, את הגדלת המיחזור בישראל. רשויות הטומנות אשפה ישלמו “קנס” ואולי כך יחלו להפנים את ההשפעה החיצונית השלילית של הטמנת פסולת. המשמעות היא שההטמנה מתייקרת וחלופת המיחזור הופכת ליותר מבוקשת ולפיכך יותר ריאלית. העידוד צריך לכוון גם כלפי האזרחים ובעלי עסקים, ואת המשימה הזו ממלא חוק הפיקדון (מיושם מאז שנת 2001), אשר גובה 25 אגורות בקניית כל בקבוק פלסטיק או זכוכית המתאימים לקריטריונים הקבועים בחוק, ו”מחזיר” אותם לאחר מכן, בתום השימוש בבקבוק. נציין כי חוק זה קידם באופן משמעותי את מיחזור הפלסטיק בישראל.

לפי אותן החלטות שעברו במסגרת תיקון החוק לשמירת הניקיון, הכספים הנאספים במסגרת היטל ההטמנה ירוכזו בחשבון נפרד בקרן לשמירת הניקיון והם ישמשו עבור פיתוח, הקמה וייעול של אמצעים חלופיים – מיחזור והפקת אנרגיה מהפסולת וכן עבור עידוד השימוש בהם באמצעות מסעות הסברה, פרויקטים בחינוך ויצירת תשתית נוחה ונגישה עבור התושבים לאמץ את עיקרון צמצום הפסולת האישית בביתם וכן את שיטת הפרדת הפסולת לשם המיחזור.

לחוק שהתקבל לקח כשנתיים עד אשר החלו ביישומו – בשנת 2001. מטרת החוק היתה להקטין באופן משמעותי את כמויות הפסולת המוטמנת.  החוק מתייחס למיכלי משקה, אשר קיבולתם היא עד ליטר וחצי, לדוגמא – בקבוקי פלסטיק, בקבוקי זכוכית (בירה, סודה). משמעות החוק היא שכל מיכל משקה העומד תחת הקריטריונים, מחויב בפיקדון על-סך 25 אגורות – בתי העסק והרשתות מחויבות בגביית הסכום וכן בהחזרתו. המילים “חייב בפיקדון” חייבות להופיע על האריזה.

אל”ה – תאגיד איסוף מיכלי המשקה בע”מ

במסגרת החוק הוקם תאגיד אל”ה, אשר מאגד תחתיו את היצרנים והיבואנים הגדולים של משקאות בארץ. התאגיד אחראי על כל המערך התפעולי ליישום חוק הפיקדון: החל מאיסוף המיכלים השונים, תהליכי מיחזור פלסטיק ומיחזור זכוכית נפרדים, ועד לפעולות המקדמות את האיסוף והמיחזור, כגון קמפיינים ושירותי מידע לציבור. בהתאם לכך שזהו התאגיד היחיד המוכר מטעם השר לאיכות הסביבה, הוא גם הנושא באחריות של אי עמידה ביעדים.

האם הושגו המטרות?

אומנם לא כל מיכלי המשקה מגיעים לתהליך מיחזור, אך יש לציין כי חל שיפור ניכר בפני הערים בארץ – הרחובות והשטחים הציבוריים נקיים יותר, המיכלים הרבים שמוחזרו חסכו במשאבים ובחומרי גלם לייצור חדשים, הופחתה כמות הפסולת הנטמנת ואולי חשוב מכל – המודעות לנושא המיחזור ולאיכות הסביבה בכלל בקרב אזרחי ישראל עלתה לאין שעור.

ומה חסר? החסרונות בחוק

החוק מדבר כאמור על מיכלים אשר נפחם הוא עד ליטר וחצי. מה עם הבקבוקים הגדולים יותר?!

נוסח החוק המקורי  מותיר את הבקבוקים הגדולים מחוץ לתחום – והרי אין לכך סיבה משמעותית נראית לעין. הרי הטיפול והמיחזור של בקבוק קטן אינו שונה מבקבוק גדול…יתרה מזאת, עם הכנסת המיכלים הגדולים לתוך אחריות החוק, יעלה יעד האיסוף והמיחזור באופן משמעותי וכל כך מתבקש.

בימים אלו פועלות מיני יוזמות להגשת התיקון לחוק הפיקדון בכדי לממש את מיחזור המיכלים הגדולים וכן לענות על חוסרים נוספים שהתגלו בחוק המקורי, כמו:

אחריות ישירה של היצרנים – האחריות היום היא רק של תאגיד אל”ה

יעדי מיחזור ולא יעדי איסוף – ראשית מוצע לשמור על יעדי האיסוף הנוכחיים, אשר ניסו להורידם מ-85% לכ-70% בממוצע. לא רק שאין סיבה להפחית את היעד המבורך, אלא שיש לקבוע יעדים לפעולה ממשית של מיחזור המיכלים, יותר משהיא קיימת היום. מה ההיגיון לקבוע לאסוף 80% מהמיכלים ולקבוע כי על 90% מהם לעבור מיחזור? מה קרה לעשרת האחוזים הנוספים?  – מדובר בשיעור של 40 מיליון מיכלים שונים שיאספו ולא ייעשה בהם דבר – מדי שנה!

החמרת הקנסות – העונשים הקיימים היום מנוסחים בחוסר בהירות, באופן המותיר הרבה מקום לפרשנות אישית של העובר על החוק… על העונשים הכספיים והמשמעתיים בגין חוסר עמידה ביעדים להיות מצוינים במפורש בחוק, באופן שאינו משתמע לשתי פנים וחשוב מכל – באופן המרתיע מפני עבירה על החוק.