ביום ג’ האחרון – 16.2.10 חנכו את מפעל מיחזור צמיגים החדש אשר בשומרון. במעמד נכחו גלעד ארדן, השר לאיכות הסביבה, גרשון שומרון, ראש המועצה אזורית השומרון וכן משה מטלון, חבר כנסת מסיעת ישראל ביתנו.
המפעל החדש ממוקם בצפון השומרון, בפארק התעשיות שח”ק, בסמוך למחלף ברקאי שבכביש 6 חוצה ישראל. טיירק הוא כעת המפעל הגדול ביותר בישראל למיחזור צמיגים.

הפסולת הרעילה מהווה את אחת הבעיות הסביבתיות המורכבות ביותר. מורכבות הבעיה נובעת מהכמויות הגדולות של הפסולת שנוצרת מדי יום אך בעיקר משום שסילוקה נעשה לרב באמצעים לא מקצועיים וללא בקרה. לפסולת הרעילה שני מקורות עיקריים:

חומרים בעלי קרינה רדיואקטיבית.
שימוש בחומצות מינרליות שונות.

שמעתם כבר על היתרונות של מיחזור מים, החל מחיסכון בחשבון המים הביתי ועד לתרומה האישית למצב המים בישראל ובעולם. החלטתם שהסיבות למיחזור מים משכנעות ואתם רוצים לתת יד למאמץ הזה, אבל חושבים – מה לי ולהפרדה בין סוגי המים? מהו תהליך מיחזור מים? איך אוכל למחזר מים? אין לי תשתית, אין לי מערכות? זה מסובך מדי…

התחממות גלובאלית הוא מושג השגור בפינו מזה זמן מה. אך מה הוא אומר? מה מתחמם? סיכמנו עבורכם את המשמעויות של ההתחממות העולמית.
במהלך מאה השנים החולפות חלה עלייה של הטמפרטורה הממוצעת הקיימת באטמוספירה שלנו. העלייה שנצפתה היא של פחות ממעלה אחת – נשמע זניח? כלל וכלל לא. הנזקים שגורמת התחממות זו מורגשים בחיי היום יום של מליוני אנשים על פני כדור הארץ – הוריקנים וסופות קטלניות ברחבי אמריקה, גשמי “אל ניניו”, בצורות ביבשת אסיה או שטפונות ברחבי דרום אפריקה ועוד.

החולצה הפרחונית מחורף 93 כבר לא תחזור לאופנה ואת הסוודר האהוב עם החור מהסיגריה אי אפשר לתקן – לרבים מאיתנו קשה להיפרד מבגדים, אולם, כל מי שרוכש לעצמו בגד חדש יודע – על חשבונו רצוי שנוציא פריט אחר אשר עשה כבר את שלו.
לבגדים שאנחנו מסננים מהארון בכל חילוף עונה או בכל זמן אחר יש משקל לא מבוטל מהיקף הפסולת הביתית

עד לשנות התשעים, יכלה כל רשות מקומית לטמון את אשפתה באתר קטן ומקומי, ולא הייתה מחויבת לאתגר הסביבתי. המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הפנים פעלו בזמנו לסגירת אתרים אלו ולהקמת מספר אתרים מרכזיים, אשר ידרשו לעמידה בתקנים מחמירים ולפיקוח מתמיד. עד כמה שמהלך זה היה הכרחי ואף מבורך, היום אנו מבינים כי אין בכך די – לא רק שבקרוב ייגמר המקום באתרים אלו, הם עדיין מהווים מפגע סביבתי.
גם בימינו, כאשר נזקי ההטמנה ידועים וברורים, ההטמנה היא הדרך העיקרית לטיפול בפסולת בישראל – כתשעים אחוזים מסך כל הפסולת העירונית מובאת למטמנות, ובכך …

מזה שנים ארוכות ישראל מנסה להתקבל לארגון הארצות המפותחות – ה-OECD אולם בכל הנוגע למיחזור נשארנו מאחור.
ארגון הארצות המפותחות הזמין סקר מדן אנד ברדסטריט בכל הנוגע לשיעורי המיחזור בישראל. מסקר זה עולה תמונה עגומה – בשנת 2007 מוחזרו בישראל רק כ-20% מהפסולת וזאת בהשוואה לכ-60-80 אחוזים במדינות אירופה. גם בכל הנוגע לכמות הפסולת מצבנו לא טוב – בישראל יצור הפסולת לנפש עומד על 784 ק”ג לשנה ואילו במדינות אירופה העשירות יותר מייצרות 550 ק”ג פסולת לנפש לשנה.

פלסטיק על שלל מוצריו השונים מהווה את אחד המזהמים הגדולים בעולם. על פי הערכות שונות מיוצרות מידי שנה בין 500 מיליארד ל-5 טריליון שקיות פלסטיק, וזאת בנוסף לעשרות מילארדי בקבוקי פלסטיק לשתיה – מים מינראלים ושאר משקאות קלים.
בשנים האחרונות קיימת עליה משמעותית בשימוש בפלסטיק -  לדוגמא, השימוש בבקבוקי פוליאתילן טרפתלאט בארצות הברית עלה בד בבד לירידה בשיעור המיחזור שלו -  בשנת 1995 נצרכן כ-900 מיליון ק”ג של בקבוקי פוליאתילן טרפתלאט ושיעור המיחזור היה כ-40% ואילו בשנת 2005 נצרכו כ-2.3 מילארד ק”ג בקבוקים כאשר שיעור המיחזור ירד ל-23%.

זה המספר – 3 מיליון צמיגים בשנה מושלכים מידי שנה בישראל, על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה. השלכת צמיגים מהווה גורם מרכזי לפגיעה בסביבה – ולכן יש צורך במציאת פיתרון לכ-41 אלף טון צמיגים מידי שנה. לשם כך, יש להקים ולהפעיל מפעל למיחזור צמיגים, אשר יוכל לבצע את התהליך ולייצר מוצרים חדשים מהחומרים המופקים מהמיחזור.
צמיגים מורכבים ממתכת – פלדה, בד וגומי ושורדים במשך מאות שנים. הצמיגים מהווים מצע טוב ליתושים ולחקרים אחרים אשר מוצאים מקום מסתור בתוכם ובמים הנאגרים בהם.

בשנים האחרונות הולך ותופס מושג ה”מִחְזור” (Recycling) מקום מרכזי בשיח ובעשייה בישראל, זמן רב אחרי שעשה זאת באירופה, צפון אמריקה ומקומות מפותחים אחרים.
מיחזור הוא, בפשטות, תהליך שבו מפרקים פסולת ומחזירים אותה למצב גולמי, על מנת להשתמש בה מחדש לייצור מוצרים.